אתרים מומלצים

"לא מעניין אותי מה כולם חושבים. אני מכבדת את רצונו של חנוך"

גם 14 שנים אחרי מותו של חנוך לוין, אלמנתו ליליאן ברטו עדיין קנאית ליצירה שלו, ורק לאחרונה ביטלה עיבוד של ניסן נתיב ל"מלכת אמבטיה". אבל כשחקנית ב"ליזיסטרטה" אין לה בעיה עם עיבוד מתון למחזה הבוטה - הרי הקהל צריך להגיע, לא?

תגיות: ליליאן ברטו,חנוך לוין,מלכת האמבטיה

לילה אחד, לפני כשנה, חזרה השחקנית ליליאן ברטו מהצגה. השעה היתה מאוחרת וכל בני הבית ישנו. כמו אחרי כל ערב בתיאטרון, ברטו לא היתה עייפה והחליטה להתיישב מול המחשב, להיכנס לפייסבוק ולחפש את האחים שלה, שאותם לא ראתה כבר 20 שנה.

ליליאן ברטו צילום: זיו שדה

אוקיי, זה דורש הסבר. ברטו נולדה לפני 46 שנה בוונצואלה. כשהיתה בת שמונה חודשים התגרשו הוריה וכשנה לאחר מכן עלתה עם אמה לישראל. בגיל 17 החליטה שהיא רוצה לפגוש את אביה וטסה לקראקאס. הוא, כך התברר לה, כבר הספיק להינשא פעמיים נוספות, להביא לעולם עוד ארבעה ילדים ולהפוך לסוחר נשק. בגיל 21 היא נפגשה איתו שוב, ומאז לא היה ביניהם כל קשר.

"יש לי אחות חורגת מהאישה השנייה של אבי ועוד שלושה אחים מהשלישית", היא מספרת. "איתרתי אותם בפייסבוק, וגם את האישה השלישית, שאיתה התכתבתי קצת. חודשיים־שלושה לאחר מכן ישבתי בבית קפה באיזה בוקר ופתאום נזכרתי בקשר שנוצר, וסיפרתי את זה לחברה. אמרתי לה שאני חייבת להראות לה את תמונת הפרופיל של אותה אישה בפייסבוק, כי זאת תמונה של הבתולה מריה. סתם רציתי שהיא תראה את זה, כקוריוז".

"ואז פתאום ראיתי לראשונה הודעה ממנה, שהיא כתבה לי חודש לפני: 'רציתי רק להגיד לך שאבא שלך עבר התקפת לב שנייה והוא מאושפז בבית חולים. רציתי שתדעי'. המשכתי לגלול ואז ראיתי שיש עוד הודעה ממנה, שנשלחה שלושה ימים אחרי זה, והיא כתבה 'אני מצטערת לבשר לך שאבא שלך מת. חיבוק'. אז זאת הסיטואציה: אני יושבת בבית קפה, בעשר בבוקר, עם חברה, מריצה דאחקות על דף הפייסבוק של אשתו השלישית של אבא שלי, ופתאום מגלה שהוא מת. ולא סתם, אלא בדיוק ביום ההולדת של הבת שלי!".

וואו, עצוב. אפילו קצת מוזר. בימינו, בטוח שיש איזה מפיק טלוויזיה שקורא את זה וחושב "אח, היו צריכות להיות שם שתי מצלמות, לתעד את זה לדוקו"
"הייתי כל כך נבוכה ממה שהרגשתי באותו רגע. מצד אחד כל הסיפור של אבא שלי היה בשבילי אנקדוטה, כנראה בגלל יצר ההישרדות ששמר עליי. אבא היה כמו קוריוז בחיים שלי, כי זה לא מישהו שבאמת הכרתי, וגם היתה לי ילדות מאוד טובה בלעדיו. ומצד שני, כמו שכותב חנוך לוין במחזה 'הלוויה חורפית': 'בכל זאת מת כאן מישהו'. זה בכל זאת היה אבא שלי. הרגשתי משהו מוזר לחלוטין. התקשרתי למורן, בעלי, וסיפרתי לו. הוא גם שתק ולא ידע מה להגיד. הוא שאל 'את רוצה שאני אבוא?' אמרתי 'לא'. התקשרתי לאמא שלי, סיפרתי לה, וגם היא היתה בשוק, אבל גם חצי צחקה. לא ידענו איך להגיב. אחר כך סיפרתי לעוד חברה והלכתי הביתה".

"ואז לאט לאט התחלתי לקלוט שכולם התייחסו לזה כאל קוריוז כי הם ראו את המוות של אבי דרך העיניים שלי, שבחיים לא לקחתי את החיסרון של אבי בצורה קשה. ופתאום התחילו להציף אותי רגשות, ואמרתי רגע, רגע, רגע, אף אחד לא התקשר להודיע לי על זה - לא האחיות שלי ולא אף אחד משם. גיליתי את זה באיחור בדף פייסבוק, במקרה, וכל המעגל הזה שהתחיל כל כך עלוב גם נגמר ככה".

"אמרתי לעצמי, בכל זאת אני הבת הבכורה שלו, הוא אבא שלי, והוא לא השאיר לי כלום, אפילו לא סיכה, לא פתק קטן ולא מסר שנשלח אליי. ופתאום כעסתי על כולם. כעסתי על בעלי, כעסתי על החברות שלי, על כך שהם לא מתייחסים לזה. והם הגיבו 'גם את לא התייחסת אליו עד היום'. אמרתי 'נכון, אבל זה בכל זאת אבא שלי!'. ואז בעלי ועוד חברה עשו מהר טלפונים, ופתאום התקשרו אליי מהתיאטרון ומעוד מקומות, 'שמענו שאבא שלך מת'. הייתי מאוד מאוד עצובה למשך יומיים, והרגשתי שנסגר לי מעגל".

המוות של אביה, שעליו נודע לה במקרה, באיחור ובאופן הזוי, אינו האירוע המשפחתי היחיד בחייה של ברטו שלווה לאחרונה באקורדים צורמים. גם חגיגות 70 שנה להולדתו של חנוך לוין, בעלה לשעבר, לוו באי נעימות גדולה.

ברטו, אשתו השלישית של לוין המנוח, אם בנו הרביעי ומנהלת העיזבון שלו (יחד עם סוכנים נוספים), התעמתה לאחרונה עם אנשי הסטודיו למשחק של ניסן נתיב לאחר שביטלה את עלייתה המתוכננת בקאמרי של הסאטירה המחודשת "מלכת אמבטיה" - וזאת לאחר שכבר נקבע ופורסם קיום ההצגה. הודעות לעיתונות הופצו, וכן התפרסמו ידיעות חדשותיות על כך שהההצגה תועלה במסגרת פסטיבל הצגות חנוך לוין הבינלאומי שיתקיים בחודש הבא, אבל ברטו, כאמור, לא נתנה את אישורה. וכפי שכתב חנוך לוין במחזה "יאקיש ופופצ'ה" (בהקשר אחר, של יחסי גברים ונשים) "הרבה יחסי ציבור, מעט סחורה". בעצם שום סחורה.

ברטו מסבירה: "אני מודעת לכך שבניסן נתיב מאוד התרעמו, אבל לצערי הרב הם לא ביקשו אישור להעלות את ההצגה. הדבר נודע לנו רק בעקבות הפרסומים, וזה מוזר ומצער. אנחנו עובדים עם כל בתי הספר למשחק ולא מערימים שום קשיים במתן רישיונות".

אם כך מדוע את מתנגדת לחידוש "מלכת אמבטיה" המיתולוגי?
"חנוך התנגד להעלאה מחודשת של הסאטירה הזאת כיוון שהוא חשב שהסאטירה היתה נכונה וטובה אך ורק לרגע שבו הוא כתב אותה והעלו אותה. הוא כתב את זה במצב פוליטי מאוד מאוד מסוים, ובשבילו היא היתה נכונה רק למצב הזה. הוא התנגד לכך שיעלו אותה ויתייחסו אליה כאל משהו נוסטלגי שאפשר פה ושם גם להזדהות איתו היום. זאת היתה התנגדות נחרצת שלו. זה מה שאני יכולה לעשות כמנהלת עיזבון בשביל חנוך. אם מנהל העיזבון לא היה מישהו מהמשפחה של חנוך, אני מניחה שזה היה אחרת".

אבל רבים מוצאים גם היום רלוונטיות ואקטואליות רבה ב"מלכת אמבטיה".
"אותי לא מעניין מה כולם חושבים. חנוך לא חשב ככה, ואנחנו מכבדים את רצונו של חנוך. נכון לעכשיו אנחנו לא רוצים שיעלו את זה. חשוב לי לכבד את הרצון שלו, ויש לי אחריות על זה. מה יהיה בעוד 20 שנה, אני לא יודעת להגיד לך".

משה קליף, מורה ובמאי בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים, שביים את גרסת בית הספר ל"מלכת אמבטיה", כועס: "זה מאוד מצער שבאירוע מאוד חשוב שעושים לאחד המחזאים הכי גדולים, החליטו בשביל חנוך לוין שמצנזרים אותו. היתה אכזבה מאוד גדולה מצד התלמידים ומצדי. אני מביים חנוך לוין כבר 20 שנה. הייתי יושב איתו ואוכל מרק שעועית אצל 'המלוכלך' מול קולנוע חן. בהתחלה עבדנו על זה כפרויקט פנימי של בית הספר, אבל פנו מהקאמרי וביקשו שנעלה את זה".

"ברטו הטילה וטו, וגם פנייה אליה מצד התלמידים לא סייעה. גם אם זו צוואתו של לוין, חבל שאי אפשר במסגרת אירוע חגיגי במלאות 70 להולדתו להעלות את ההצגה לציבור. החומרים של 'מלכת אמבטיה' מאוד אקטואליים גם היום, ויש שם מערכונים על פערים חברתיים שקיימים פה".

מתיאטרון הקאמרי נמסר: "אנחנו נשמח מאוד לארח כל קבוצת תיאטרון שמעלה מחזות של חנוך לוין, אך שפועלת בצינורות המקובלים".

כנראה נגזר דינה של ההצגה הסאטירית הזאת להיות מלווה בשערוריות. בראיון ל"מעריב" שקיים כותב שורות אלו עם זוהר לוי, אגדת הרוק, שבין השאר הלחין ועיבד את ההצגה "מלכת אמבטיה", הוא סיפר על חלומו להעלות גרסה מחודשת שלה. לוי ניסה להחיות את התוכנית בעזרת ישראל גוריון, שיועד להיות במאי, ובעזרת אסף אמדורסקי, שיועד להיות מנהל מוזיקלי. אבל ברטו, אמר לוי, הטילה וטו על ההפקה בנימוק שהיא מוכנה להעלות רק דברים חדשים של חנוך.

"אני זוכרת ניסיון כזה מצדם", היא אומרת. "הם פנו אליי כשצוין עשור למותו של חנוך, ועוד לפני שהם פנו החלטנו באופן חד־פעמי שבאותה שנה אנחנו לא מאפשרים להעלות שום מחזה ישן של חנוך. הסיבה היתה שכל הזמן היו בקשות להתעסק רק בחומרים שלו שכבר הועלו. חנוך כתב 58 מחזות, חוץ מהסאטירות, הספרים והפרוזה, ומתוכם היו אז כ־25 מחזות שמעולם לא הועלו. בגלל ציון העשור למותו הנחתי שיהיה עניין להעלות מחזות חדשים שלו".

לאחר כמה שנים שבהן עשתה תפקידים דרמטיים, ברטו מככבת בימים אלה בקומדיה "ליזיסטרטה" בהבימה, שנכתבה במאה החמישית לפני הספירה על ידי המחזאי היווני אריסטופנס. בעיבוד החדש חבורת גנרלים נקראת בפקודה לשחק את המחזה "ליזיסטרטה". הם נדרשים לגלם חבורת נשים באתונה, שבהנהגתה של ליזיסטרטה פותחות בשביתת מין כנגד בעליהן עד שאלה יפסיקו את המלחמה ויעשו שלום. בהצגה שביים אודי בן־משה משחקים לצד ברטו שבעה גברים: תומר שרון, אורי הוכמן, עמי סמולרצ'יק, אורי בנאי, אלון נוימן, קובי מאור ושמעון כהן.

"זו לא הצגה מחנכת או הצגה שאתה יוצא ממנה עם מוסר השכל. זו הצגה משעשעת", אומרת ברטו. "עם זאת, מבחינתי יש מחשבה פמיניסטית שעומדת מאחורי ליזיסטרטה. היא החליטה לפרוץ את כל מוסכמות החברה של אז בשביל להשיג מטרה נעלה כמו שלום. זה גורם לי לחשוב על מנהיגות שיכלו לעשות שלום אבל עשו מלחמה, כמו גולדה מאיר או מרגרט תאצ'ר".

את חושבת שבדומה ל"ליזיסטרטה" יכולה להתקיים גם במזרח התיכון של ימינו שביתת מין של כל הנשים הערביות והיהודיות, עד שיושג הסכם שלום?
"בעשור האחרון בשבעה מקומות שונים בעולם התקיימו שביתות מין. מסתבר ששביתות מין זה נשק מאוד אפקטיבי וגורף בהצלחה שלו. ברוב המדינות זה נעשה כדי לקדם מטרות של שלום, ונדמה לי שבכפר אחד באפריקה שביתת המין היתה כדי לשפר את מערכת הביוב בכפר. אני חושבת שאם כל הנשים הערביות וכל הנשים היהודיות היו נוקטות שביתת מין גורפת, היה נחתם הסכם שלום. שום דבר אחר לא הצליח, אז לך תדע. אבל קשה לגייס קואליציה רחבה כזאת של נשים. להרבה נשים קשה להתייצב מול הגברים"
.
את האישה היחידה בהצגה, וכל שאר השחקנים הם גברים המגלמים נשים. האם מישהו מהזכרים בחצאיות האלה איים על הנשיות שלך או הציג לה פייט רציני?
"כן, תומש (תומר שרון) הוא לגמרי תחרות. הוא נראה מאוד נשי, ממש חתיכה בהצגה. גם אורי בנאי. לכל אחד מהגברים בהצגה יש תפקיד אחר בעיניי של חברות נשית אמיצה. תומש הוא חברה שלי, אנחנו מתייעצות. אורי הוכמן הוא קצת דודה שלי. בהצגות קודמות הוא היה הבן שלי, הוא היה בעלי, ועכשיו הוא דודה שלי".

הביקורות, עד כה, מעורבות.
"כשאתה עושה הצגה שבה איברי מין משחקים תפקיד משמעותי - כך כתובות הסצנות במחזה המקורי - אתה לא יכול לכוון ולקלוע כל הזמן לטעם של כולם. ובעצם למה שכולם יאהבו? לאחד זה יהיה בוטה, לאחר זה לא יהיה בוטה מספיק. אגב, היה חשש שזה יהיה בוטה מדי לקהל מנויים, אבל יחסית לאיך שזה כתוב במקור ההצגה מאוד מתונה".

תומר שרון ואורי הוכמן מתארים את ברטו כמעין מאמע שדואגת לכל השחקנים, אולי כפועל יוצא מכך שהיא האישה היחידה בקאסט. היא היתה קשובה לשרון שהתרפק על כתפיה בנושאים שקשורים לזוגיותו, הכריחה את הוכמן לעשות דיאטה ולצורך כך הביאה משקל לחזרות בכל יום רביעי, ויזמה סעודות עם כל השחקנים מדי שבוע.

"גם חנוך היה יוזם ארוחות לקאסט ועושה להם מסיבונות כאלה. זה הרגל נהדר", היא אומרת. "אני פשוט נורא אוהבת אוכל ונורא אוהבת לאכול עם אנשים. הפעם זה היה קאסט שבו כולם אוהבים אוכל וכולם אוהבים אחד את השני. אז בימי חמישי, אחרי הראן, כל אחד היה מביא משהו. הוכמן היה עושה קציצות דגים, קובי עשה שקשוקה, תומש הביא איזה תבשיל שהשכנה שלו השאירה ליד הדלת. כשהיחסים הולכים ונהיים טובים בקאסט זה משפיע גם על ההצגה, ובטח ובטח שעל ההנאה".

בנם של ברטו ולוין, אלכסנדר, לומד בתלמה ילין וכבר זכה במלגת לימודים מלאה לארבע שנים באוניברסיטת ברקלי, בוסטון. יש לה ילדה נוספת מבעלה הנוכחי שהוא אדריכל במקצועו. כפי שכבר הוכח לעיל, עיסוקה כמנהלת העיזבון של חנוך לוין מעמיד אותה לא פעם בדילמות. "הרבה פעמים תיאטראות או במאים עורכים שינויים במחזה", היא אומרת. "אני מכירה את הדבר הזה גם מהצד של שחקנית, אם כי מהזווית הזו מעולם לא נעמדתי על הרגליים האחוריות ונזעקתי כשמישהו רצה לעשות שינוי במשפט במחזה. לא חקרתי ולא דרשתי לדעת אם שאלו את המחזאי אם יש אישור לשנות. אבל בתפקיד מנהלת העיזבון של חנוך, כשמישהו רוצה לשנות משהו בטקסטים שלו, זה דבר שקשה לי לקבל".

"בשנים הראשונות הייתי מאוד פנאטית בנושא הזה, כי חנוך בחייו כמעט אף פעם לא נתן לשנות מילה. הוא היה מאוד ברור וחד ברצונות שלו, ואני יודעת כמה היה חשוב לו כל משפט. הוא היה אדם מאוד מדויק, כל החיים שלו בעצם היו מוקדשים לכתיבה. עם זאת, השנים הובילו אותי להבין כל מיני דברים, ולהכיר בצרכים של במאים".

את אומרת שלוין התנגד נחרצות לשינויים בטקסטים שלו, ובכל זאת אישרת למשל את השינויים שערך הבמאי יבגני אריה במחזה "יאקיש ופופצ'ה" כשהועלה בגשר לפני שש שנים.
"נכון. יבגני אריה קרא לי לשיחה, והוא ביקש ממני בקשה שאף פעם לא ביקשו ממני לפני כן והיתה לי מאוד מאוד קשה. הוא ביקש ממני יד חופשית באחת המערכות. הוא חשב שהמחזה דורש קיצורים, ראיתי שזה בוער בעצמותיו ושללא השינויים המבוקשים הוא לא יוכל להעלות את המחזה. הוא היה מאוד הגון ומאוד מקצועי. לא ידעתי מה לעשות. הבנתי שאם אנחנו רוצים שהוא יביים את 'יאקיש ופופצ'ה' כמו שהוא ביקש, צריך לתת לו. במשך יומיים ממש לא ישנתי בלילה, זה מאוד הטריד אותי. בסוף הוא הוחלט שיראו לי את הקיצור המתוכנן ולפי זה יוחלט אם אפשר להשאיר את זה כ'יאקיש ופוצ'ה מאת חנוך לוין' או שזה יהיה 'על פי חנוך לוין' או 'עיבוד'. נדמה לי שבסוף הצגנו את זה גם כ'עיבוד' וגם כ'על פי' חנוך לוין".

לאיזה בקשות נוספות לשימוש בכתביו של לוין סירבת?
"לפרסומות. מעולם יצירה שלו לא הופיעה בפרסומת. אני מניחה שפרסומות זה הרבה כסף, אבל אף פעם לא אישרנו, וזה לעולם זה לא יקרה".

לוין לא זכה להכרה בינלאומית בחייו, למרות כישרונו הענק, אבל כיום מועלים מחזותיו במדינות רבות. פסטיבל חנוך לוין בקאמרי, שיתקיים בין התאריכים 17 ל־26 ביוני, הוא הפעם הראשונה שמתקיים אירוע בינלאומי למחזאי הישראלי. בנוסף להצגות מרחבי הארץ, הפסטיבל יארח שש להקות תיאטרון אירופיות: מצרפת מגיעות ההצגות "הזונה מאוהיו" ו"מנצ'ל ורומנסקה", מפולין מגיעות ההצגות "פופר" ו"מלאכת החיים", מרוסיה "אורזי המזוודות" ומסלובניה "אשכבה". ההצגות יעלו בשפת המקור עם כתוביות תרגום.

"רוב ההצגות שהועלו בחו"ל וראיתי אותן היו מצוינות ומבוימות ברוח חופשית לחלוטין", אומרת ברטו. "אני חושבת שזה קשור לכך שההפקות האלה היו משוחררות מהדמות של חנוך. אלה אנשים שלא הכירו אותו, לא ראו אותו, לא יודעים מיהו ולא אכפת להם מי הוא היה. בניגוד לישראלים, אין לו השפעה עליהם".