רגע, דודלי והחתיכות ברקע

מהזווית ההורית, הפיג'מות היא לא יותר מגרסת שנות האלפיים ל"רגע עם דודלי", בתוספת מילים כמו "רייטינג" ו"ריאליטי". אייל לוי תוהה למה צריך לחשוף את הילדים שלנו לעולם הזה בגיל כל כך צעיר?

אייל לוי | 20/5/2013 2:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כבר עשר שנים שהסדרה "הפיג'מות" נמצאת על המסך. עשר שנים בערוץ הילדים. יש כאלה שהחלו לראות אותה כשהיו בכיתה ד' והיום הם קצינים בגולני, ויש סיכוי שגם ביום החתונה שלהם אילן וקובי עוד יעשו צרות לגרי מנדלבאום. כבוד, באמת כבוד, למרות שכהורה אני עדיין לא מצליח להדביק את עצמי בצחוקים שמפיצים הזאטוטים שיושבים מסביב. מה הפסדתי? איפה הסתתרה הבדיחה שהשכיבה את החבר'ה? אני כנראה עד כדי כך חסר תחכום.
רגע עם דודלי לדור הפרעת הקשב. הפיג'מות
רגע עם דודלי לדור הפרעת הקשב. הפיג'מות צילום: דודי ויזגאן


אז במשך שעות, סגור במעבדה, ניסיתי לגלות את סוד הקסם שמהפנט ילדים מול משחק המופת של ימית סול ודנה פרידר ורק בשעת לילה מאוחרת עליתי על קצה של חוט. "הפיג'מות" היא "רגע עם דודלי" של שנות האלפיים. תחשבו לרגע. אתם ההורים המתבגרים שגדלתם על שלמה ניצן וציפי מור וספי ריבלין בתפקיד הבלתי נשכח של פיסטוק. זה לא דומה? אז, כשהיינו ילדים, זו הייתה חנות מכולת. פה זו המבורגריה. שם פיסטוק שיחק את הליצן השכונתי, פה לא חסרים מועמדים. רק ששם, בימי הביניים פינת ארלוזורוב, זה היה נאיבי. שכונה של פעם עם הכוונות הטובות לחנך, ופה זה מעבר חד מילדות למקום בו מככבות מילים גסות כמו רייטינג, סלבס, תוכניות ריאליטי. למה כל כך מוקדם? למה למהר למה?

אז יש חתיכות ברקע ויש את שון גיטלמן, בוגר בית הספר למוסיקה, ומספרים שלא רק העונה שהחלה אתמול מוכנה לשידור, אלא גם זו שתבוא אחר כך, התשיעית במספר. מדובר במפלצת שכבר יצאה מכלל שליטה.

לא מזמן ניסיתי לאמת את החשדות ואולי להביא לסופה של המגפה. הושבתי את ילדיי מול עותק פיראטי של "רגע עם דודלי" המיתולוגי. חיכיתי לשמוע שאגות "וואלה, דומה" ואז לשווק תרופה להמונים. אפילו לא בדל של צחוק. רק תלונות ובקשות לשחרור מוקדם מהעונש הכבד. טוב, מי אני בכלל? דינוזאור בסכנת הכחדה, סרט בשחור לבן. "הפיג'מות" ימשיכו לגזור קופון ואילו אני אמשיך לחקור. המשך יבוא.

הפיג'מות, ערוץ הילדים
מיותרות

עוד תעלומה הובאה אתמול בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית: העונה החדשה של "מרוששות", הסיטקום המצליח של סי-בי-אס ששבר שיאי רייטינג והיה מועמד בשנה שעברה לשלושה פרסי אמ"י וזכה רק באחד. מסקנה ראשונה - לא מצחיק. מסקנה שנייה - פרק ראשון ואחרון.

בכל הרצינות. אם הסדרה הזו הייתה מועמדת לפרס יוקרתי, מישהו בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית צריך לעשות בדק בית ולענות על השאלות "איך נפלנו ומי קהל היעד?". אם לא היו שם צחוקים מודבקים, לא היה לי מושג שמדובר בקומדיה ושבנקודה זו בדיוק מסתתר לו פאנץ' שטובי הכותבים עבדו עליו בישיבה מרתונית. הוועדה שהקמנו הגיעה למסקנה שיכול מאוד להיות שמי שהיה אחראי להכניס את צחוקי הקהל, נרדם על הידית והתפלק לו צרור ארוך. אחרת, בכלל לא ברור המיקום התמוה. זה מצחיק? זה קומי?

מספרים בסדרה הזו על שתי מלצריות שחולמות להקים עסק כשאין להן גרוש בארנק. אז יש כאלה שהיו מתפרעים עם הרעיון הבסיסי ויש כאלה שהולכים לכיוון הקלישאתי, כמו כאן, ותופסים 11 מיליון אמריקאים. מצטער, אני לא ביניהם. אני מעדיף את סיינפלד, בשידור חוזר, בפעם האלף.

מרוששות, הוט קומדי סנטרל

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק