אתרים מומלצים

ניר לוי: "ידעתי לא להצביע ליאיר לפיד או לביבי"

בקושי יוצא לבלות, לא מחפש בחורות, מחכה לראות את הילדים ומתרכז בעבודה. נירו לוי, שמשחק במחזמר "חגיגה בסנוקר", הרבה יותר קרוב לעזריאל החנון מאשר לגבריאל התחמן

מועדון הביליארד המרשים שקבור כמה קומות מתחת לקרקע נראה כמו מקום בילוי מושלם לחפר הקומבינטור. כאן הוא יכול להרשים מלצריות במאצ'ואיזם שיוצא לו מהאוזניים, בלוק מרושל בכוונה ובערסיות לייט כובשת בלונדיניות. שיר של ליידי גאגא מתנגן ברקע ונירו לוי בחולצת מטאל קרועה, בסקיני ג'ינס שמדגיש עוד יותר את גובהו, ועם השיער המושלם שהפך לסימן ההיכר שלו, מצטרף בשריקה ותיפוף.

מה לו ולסנוקר? ניר לוי צילום: אריק סולטן

אז מה, אתה בא לפה הרבה?
"לא ידעתי שהמקום הזה קיים בכלל", לוי מפתיע, וחפר פתאום נעלם. "מתחת לאדמה יש הרבה דברים מעניינים, אנחנו לא מודעים לעולם שלם מתחת לרגליים שלנו. זה מתחיל במתים ונגמר כנראה בסנוקר".

דווקא נראה שאתה נראה שולט בעניינים.
"לא מכיר", הוא עונה תוך כדי כיווץ שפתיו בתמימות, "בקושי יוצא".

באנו לשבור מיתוסים?
"או־הו, תתפלא כמה יש", הוא עונה במין נימת תוכחה.

מעתה והלאה שלושה דברים יחזרו על עצמם אינספור פעמים במהלך השיחה: נירו לוי מאושר, נירו לוי שחקן מצוין שמאוהב בעבודה שלו ונירו לוי מת להגיע לילדים שלו שלא ראה כבר שבוע בשל אילוצי עבודה.

מישהו חולף על פנינו וקורא לעברו "גיסנו!". אחד מעובדי המקום מקבל את הכבוד להצטלם עם חפר, בעודו מצהיר על צפייה אדוקה בכל הפרקים, אבל בגרסה הרוסית. "מי יותר יפה, חפר הרוסי או אני?", שואל אותו לוי וקורץ, והעובד משיב לו במבטא כבד וברצינות תהומית "בטח שאתה, אין שאלה בכלל".

קטעים נוספים

"מי יותר יפה, חפר הרוסי או אני? " לוי כחפר ב"רמזור"

גם הבנות יודעות שהוא יפה. "אנחנו עכשיו בלופט גדול בבן אביגדור", הוא משתף בחיוך ושולף מרלבורו מדיום, "מיטה חמה, כל יום מישהי אחרת. יום אחד בלונדינית, יום שני ברונטית, שמנה, רזה, נמוכה, גבוהה, הכל הולך". אני בולע את הפיתיון ותוהה איך הוא עושה את זה במקביל לחזרות להצגה "חגיגה בסנוקר", שעלתה בבכורה השבוע, ולצילומי העונה הרביעית של הסדרה "רמזור". "זה לא אני, זה חפר!", הוא צוחק. "אני בכלל לא בכיוון. אתה צריך לראות את הבית שלי, הכל מסודר, אני טיפוס מאוד נקי, ההפך מחפר".

איך אתה מתמודד עם הלחץ?
"תענוג. ישן ארבע שעות בלילה וקם כמו פנתר, אפילו מספיק להוריד את הכלב לפני העבודה. כיף לי לעבוד, העבודה משחררת, כך אומרים. אני לא מרגיש לחץ כי אני כבר כל כך מכיר את המקצוע הזה. חודשיים אתה יכול לשבת בבית, ואז בום - אין לך דקה לנשום. ככה זה, ואני אוהב את זה, לוקח את זה כמו ספורטאי שצריך לתת עכשיו פול גז ולהראות תוצאות. השבוע לא ראיתי את הילדים בכלל, אבל הם יהיו אצלי כל הסופ"ש וזה מפצה".

עושה רושם שאתה קצת היפראקטיבי.
"כן, בערך. יש לי הרבה אנרגיות. שנ"צ זה משהו נדיר אצלי, לא מחפש את זה".

מי שהתחתן בפעם השנייה עם קארין כהן, דוגמנית שצעירה ממנו ב־20 שנה והתגרש ממנה אחרי שמונה חודשי נישואים, שמקובל לחשוב שדמותו הטלוויזיונית נתפרה בדיוק למידותיו הנהנתניות במציאות, רק מרחיב את הפער בינו לבין חפר עם כל מילה שיוצאת לו מהפה.

"בחורות לא מעניינות אותי כרגע. מאוד כיף לי עכשיו הססטוס הזה של גרוש+2. לדאוג לקריירה, למשפחה וזהו, זה בראש מעייניי, בלי בילויים. בחורות, אם בכלל, אני אוסף בפינצטה. למי בכלל יש זמן לזה עם הטירוף של הילדים והעבודה, ללמוד טקסטים, חזרות מהבוקר וצילומים בערב עד שתיים בלילה".

לא מתגעגע לקארין? לזוגיות?
"מה יש לי להתגעגע? הייתי איתה, לא? היה, נגמר. גם לזוגיות אני לא מתגעגע. לא חושב או מתעסק בזוגיות או בחתונה, כרגע טוב לי. סך הכל אם מסתכלים על הביוגרפיה שלי, מאז שסיימתי צבא תמיד הייתי במערכות יחסים ארוכות, הייתי נשוי תשע שנים, לא כל הזמן רווק הולל כמו שמצטייר לפעמים".

עם כמה נשים היית?
"לא ספרתי אף פעם, אין לי מושג. היה כיף. כבר שנתיים אני לבד ונהנה מאוד מהסינון, מהבקרה, מלקחת רק את מה שבאמת איכותי עבורי. לא מעניין אותי לכבוש ולזיין, זה כבר לא בראש שלי בכלל. עכשיו אני שקט וטוב לי, רק מתגעגע לילדים".

אתה נאמן במערכות יחסים?
"הכי נאמן, לא יכול אחרת, מצפונית או מוסרית. אם לא טוב לי אני קם והולך".

רומנטיקן חסר תקנה.
"הכי רומנטיקן, יותר מהכל. במהות שלי, בהתנהלות שלי. לא רק בנוגע לאינטימיות ואהבה, גם בחיים. ליהנות מספר טוב, מארוחה, מאמנות. להעריך את ציוץ הציפורים בבוקר, זו רומנטיקה".

הכי רחוק מחפר.
"תראה, גם בסצנות הכי קורעות מצחוק, חפר הוא בסך הכל ילד שמחפש אהבה. הרבה מהדמויות ששיחקתי מחפשות אהבה, כמו שאנחנו כל הזמן מחפשים אהבה, את החיבוק והנשיקה, מאז הרחם".

כעת לוי מחפש אהבה גם במחזמר "חגיגה בסנוקר" בתפקיד הכפול של התאומים עזריאל וגבריאל. ברזומה שלו תמצאו פרס אופיר על "החברים של יאנה" והתנסות בכל מדיום ובכל ז'אנר: טלנובלות, סרטים, תיאטרון ואפילו ריאליטי. "התחלתי את הקריירה שלי עוד לפני שסיימתי בבית צבי", הוא מאשר, "באמצע שנה ג' התחלתי ב'הפוך', ומשם כבר נסללה הדרך ישר לבית ליסין, הצגות, סרטים וכך הלאה".

מרגיש בר מזל?
"בטח, מאוד. כיף לי, אני עובד במשהו שאני נהנה ממנו, שאני מקצוען בו ושאני עושה אותו טוב".

למה לשחקן רציני לעשות טלנובלות או להשתתף בריאליטי?
"מה שחשוב לי זה לשרוד. זה לא רק עניין של לבחור נכון את הסרטים, צריך גם לחיות את המקצוע. כל הזמן יש תהפוכות ואתה צריך להבין מה חם – ולהיות שם. אם זו תקופה של ריאליטי אז אני גם חלק מזה. צריך להיות דינמיים, אם עכשיו עושים חיקויים ל'רמזור', עוד שנה גם זה לא יהיה יותר, וצריך להתקדם הלאה".

היית הולך ל"האח הגדול"? ל"הישרדות"?
"'האח הגדול' זה לא משהו שהייתי עושה, אני גם לא צופה בזה, יותר מדי עכברי מעבדה בשבילי. לגבי 'הישרדות' – אני לא טיפוס של ג'וקים, לא רוצה לשרוד בטבע, מעדיף להתמזג איתו במלון חמישה כוכבים. לגבי תוכניות אחרות אני לא יודע. אני לא אומר לא או כן, כי גם הכסף הוא שיקול".

אז הלכת למי ששילם?
"לווילה של '24/7' נכנסתי ללילה אחד, וזה היה נטו כסף. הייתי צריך, והיתה לי האפשרות, אז למה לא. ב'גוללסטאר' היה לי הרבה חופש, נתנו לי המון אוויר. גם כל הקונספט מצא חן בעיניי, גם הכדורגל וגם שבעשר בלילה המצלמות נכבות ואני יכול לקרוא את 'האחים קרמזוב' אם אני רוצה".

אתה לא מהמתלוננים על התרבות בארץ.
"לא בא לי להתעסק במצב התיאטרון והתרבות, אני מסתכל על חלקת הדשא שלי. אני אוהב לעבוד, לקבל תפקידים בצבעים שונים, תמיד הייתי פתוח להצעות בלי לבקר אותן. נורא קל לשבת בבית ולבקר, אבל יש מציאות ואתה צריך להתמודד איתה. יש דרישה של קהל למחזות זמר ואתה צריך לזרום. אין טעם לשבת ולהלקות. אני מת על תיאטרון, על הבמה רואים מי שחקן אמיתי, קשה לשקר. בטלוויזיה זה אחרת, אבל אפילו ב'גוללל סטאר' ידעתי לתת לעצמי לזרום, להתמסר לסיטואציה שבה אני נמצא. לכל דבר יש את המקום שלו".

את מי יותר טבעי עבורך לגלם, עזריאל או גבריאל?
"גבריאל כבר נמצא, לא צריך להמציא אותו. עם עזריאל היה צריך להביא משהו אחר שלא מזוהה איתי - אדם ירא שמים, לומד תורה, מופנם, זה לא הערס לייט הקומבינטור התחמן שכולם מכירים. אני מאוד נהנה, וזה אתגר לא קטן לשחק שתי דמויות שונות עם מאפיינים שונים וחיצוניות שונה, אבל ברגע שאני לומד טקסט, מה שנשאר לי זה ליהנות. אני מנסה להיפטר מהטקסט כמה שיותר מהר, מיומנות שרכשתי בטלנובלות. כשאני שולט בו ברמה אבסולוטית, אני מתפנה לניואנסים בתפקידים ולהבדלים בין הדמויות".

"בכלל, כיף גדול להשתתף במחזמר של 'חגיגה בסנוקר' כי זה הסרט שכולנו גדלנו עליו. כשסיפרתי לאמא שלי שאני משתתף בהצגה היא צחקה שהיינו רואים את הסרט הזה ביחד. הפרויקט הזה כבר מסקרן המון אנשים, אני מאמין בו מאוד והוא הולך להיות הצלחה גדולה".

מאיפה הביטחון הזה?
"הסרט הוא קאלט וגם ההצגה בהתאם, לא צריך להרחיב את הדיבור. אורי פסטר עשה עיבוד מקסים, הוסיף הרבה שירים שלקוחים מפסטיבלי זמר של שנות השבעים והשמונים, דברים שאז היו מחוץ לאופנה. משתתפים בו זאב רווח, אריה מוסקונה, מיקי קם, כל השחקנים הגדולים, ואני".

נירו לוי נולד לפני 45 שנה בחיפה, בן לרפי ופנינה. מכיוון שהוא לא באמת חי על המסך או על במת התיאטרון, גם הוא נאלץ להתמודד עם מה שקורה פה. "בבחירות לא הצבעתי כי הרגשתי שאין לי למי, ונדמה לי שגם צדקתי", הוא אומר, "הנה, כל האנשים שהצביעו ללפיד מופתעים כבר אחרי חודש. אני ידעתי מה יוליד יום, ולא רציתי לתרום את קולי. משהו בהתנהלות של המדינה הזאת זה כרוניקה שידועה מראש, וזה מה שעצוב".

"אנשים בוכים שאין כסף ולא מבינים שהבעיה נעוצה במקום אחד, בשורש הסכסוך שבו אנחנו חיים. משהו בהתנהלות שלנו מתפשט כמו סרטן שאוכל אותנו, אנחנו נהיים דומים לאויבים שלנו, במראה אנחנו רואים אותם. לא יהיה שלום עד שלא נמגר את הסרטן הזה".

ואיך עושים את זה?
"לחזור לחלוקה של 67' להוציא את העוקץ מהבלון הזה. רק ככה הערבים יבינו שאין ברירה אלא לקבל אותנו. אז גם הכלכלה תשתפר, החנק יתמתן, אפשר יהיה להגיע לאירופה דרך סוריה, אוטופיה אמיתית. הרי אנחנו חיים בגן עדן, כולם מקנאים בנו, מזג אוויר מושלם, מרכז העולם. אבל במקום זה אנחנו בונים בשטחים, מגדרים את עצמנו ומתפעלים מהחומה הסינית, שהסינים בעצמם הבינו שהיא לא שווה כלום". לראשונה החיוך שלו נמחק, וטון הדיבור התחלף.

אתה ממש זועם.
"זה מכעיס. אנשים צריכים להבין שזו המציאות, כולם רוצים שלום אבל לא מוכנים לעשות שינוי בתפיסה. צריך לעשות שינוי רדיקלי, להתהפך 180 מעלות. לביבי יש תפיסה אחרת לגמרי וזה עצוב".

פעם תמכת בכהנא חי.
"כשהייתי נער בן 15. כהנא אז היה בשיא ואני הייתי ילד טיפש. לא הבנתי מי זה באמת".

אתה אופטימי?
"כן, במסגרת האפשרויות. אני חי בתחושה סבבה, הרצון שלי לחיות נובע מהרצון להתקדם, לכבוש עוד מטרה. יש שלב בחיים שבו אתה שואל מה עשיתי, 20 שנה עברו מהר, לאן הגעתי? אתמול, למשל, צילמנו בלוקיישן ברמת גן, הכל נשאר שם אותו הדבר. אותו בעל קונדיטוריה עם אותו חיוך באותו מקום. פתאום אתה קולט איך הזמן רץ. היה רצח רבין, פיגועים, מלחמות, דברים משמעותיים, את מי מעניין איזה סרט צולם או לא צולם באותה תקופה. פתאום לקריירה שלך אין משמעות".

החלומות הפכו ליותר ריאליים?
"זה מה יש ועם זה צריך לנצח. האנשים בארץ ממורמרים, חיים פה בשביל לשרוד, לא בשביל ליהנות. ככה זה כשחיים בפרופגנדה, עם כל הפחד והטילים הגרעיניים וכל הכסף שנזרק שם. מתי אנשים יבינו שדי, אנחנו חיים פה וזהו? למה שהילדים שלי לא יחיו בעולם ורוד? למה הילדים שלי צריכים לשאול אותי על נסראללה ואחמדינג'אד? שהם ילכו לעזאזל 1,000 ק"מ מפה, בוא נדאג שפה יהיה לנו ירוק ויפה. כשהקמנו את המדינה זה לא עניין אותנו".

פעם חלמת על הוליווד, החלום עדיין רלוונטי?
"זה כבר לא חלום שבשבילו אני אעזוב את הכל ואסע לאמריקה. כלי העבודה שלי הוא שפה, והשפה שלי היא עברית, אני הכי ישראלי. אני אשמח לעשות סרטים ולהתפרנס יפה אבל אין לי חלומות על הוליווד ופסלונים. פשוט לחיות טוב ולקנות נחלה".

עדיין גר בשכירות?
"בטח".

איך זה?
"בגלל שאני בזבזן, אחרת מזמן יכולתי לקנות ארבע דירות".

על מה אתה מבזבז את הכסף?
"על מה לא? אני אוהב לחיות, אני מבזבז על החיים".

סוף סוף הגיע חפר הנהנתן.
"זה סוג אחר של נהנתנות. חפר לא נהנתן, חפר הוא דמות מוקצנת, ה'קרמר' של 'רמזור'. אדיר (מילר) אומר שהוא מקנא בי על היכולת לשחק את חפר, כי הוא לא יכול, זה לא יבוא לו טבעי. אז כן, יש בזה משהו, אבל עדיין המציאות והדמות הן שני דברים שונים לגמרי. אני איש משפחה לכל דבר, שלוש פעמים בשבוע אני לוקח את הילדים מבית הספר, מבלה איתם כל דקה פנויה. כשזה מגיע לילדים כל קלישאה היא נכונה, זה האושר הכי גדול בחיים והכי ממלא".

נו, אז לאן הולך הכסף?
"אמנות", הוא אומר ושולף את האייפון להראות את הציורים שקנה, להוכיח שהוא לא צוחק. והוא לא. "אני אספן אמנות, חולה על אמנות. יש לי ציור נדיר של מאיר פיצ'חזדה בבית, אמנון דוד ער, אמן דגול, עושה פורטרט שלי עכשיו. אני יושב מולו שעות, כשיש לי זמן".

חו"ל?
"לא טס הרבה, מבזבז המון על אמנות אז לא נשאר לחו"ל".

איזו מוזיקה אתה שומע?
"מוזיקה קלאסית. יש לי ארון שלם של מאות דיסקים קלאסיים".

די, נו, עכשיו ראיתי אותך שורק לצלילי ליידי גאגא.
"אני לא שומע את זה להנאתי, נראה לך? תראה, כל מוזיקה כמעט מדברת אליי. לא מתחבר למזרחי ולא שומע שלמה ארצי, אבל אני מעודכן, שם לפעמים MTV כדי לא להלאות את הילדים במוזיקה קלאסית כל היום. אבל בכיף שלי זה קלאסית, אופרות, תזמורות, תן לי מוצרט ושופן כל היום”.

זהו, סופית הרסת עכשיו תדמית של שנים. אולי סמים?
"יש הרבה שלא נגעתי ולא אגע. סמים מפחידים אותי. זה לפעמים טוב לאמנות, אבל לא יותר מזה. אני הכי לא סנוקר, קלפים, הימורים. מי שמכיר אותי מבין את הפער הגדול בין מי שאני לדימוי השטחי שלי. בשביל כולם אני זיין, סנוקר, הימורים וסיגריות, בתכלס מה שמעניין אותי זה דוסטויבסקי, בטהובן, יש לי אג'נדה פוליטית חזקה. אבל אולי בעצם זה היופי, זה מה שמאפשר לי לשחק כל כך טוב, בגלל זה הדמויות שלי אף פעם לא שטוחות".

אז לא חפר ולא גבריאל, לא ערס לייט ולא נעליים, לא מאצ'ו ולא גרביים. או מלצריות. נירו הוא וורקוהוליק, אספן אמנות, פריק של מוזיקה קלאסית ואיש משפחה מסור.
"סקס, סמים ורוקנ'רול זו תקופה בחיים, אחרת זה פאתטי", הוא מסכם. "אני עדיין סוג של מורד, אמנים פורצי דרך התנהגו איך שבא להם שלא בנורמה השמרנית, שברו חוקים. אני אדם עצמאי, לא בורג במערכת אלא חלק חשוב בה. זה כמו שעון שוויצרי, אם חלק אחד לא יתפקד, כלום לא יעבוד. אפילו אוזי אוסבורן נהיה איש משפחה בסוף. אנשים פשוט לא מבינים שאני לא הדמויות שאני משחק".