למה טל פרידמן צריך להתבייש?
בעבר, הוא היה קומיקאי אמיץ וחתרני שפעל נגד הזרם, אבל טל פרידמן של השנים האחרונות הוא אמן שבע, שמעדיף לצחוק על אנשים קשיי יום מאשר על טייקונים שעשויים לשכור את שירותיו לקמפיין פרסומי נוסף. יונתן גת סוגר עם פרידמן את חשבון הקופאיות בסופר
טורי "אחוז צפיה" נוספים:
"האח הגדול": עוד תתגעגעו לכדורים הפסיכיאטריים
סופית: הערוץ הראשון יצא מדעתו
הסודות הלא מתוקים של קרין גורן
כשהגיע ללב הפריים טיים ב"ארץ נהדרת", שמחתי בשבילו מאוד. אמרתי לעצמי שהנה סוף סוף כולם מכירים במה שבודדים בעבר העריכו לבד. זו היתה השעה שלו. כוכבו זרח ובצדק. אלא שאז, הופיעה על המרקע דמותה של לובה הקופאית.
פרידמן. כל כך דחוף לו לצחוק על חלשים
אבל בניגוד ליתר הדמויות שטל פרידמן גילם, הופעתה הראשונה של לובה, היתה מטרידה בעייני. מדוע, שאלתי את עצמי, בחר לו פרידמן לצחוק דווקא על קופאית בסופר? מה יש בדמות הכל כך חלשה וחסרת השפעה הזאת שמושך את פרידמן לעסוק בה ומה דוחף איש חריף כמוהו ללעוג לשכבה כל כך קשת יום?
ולא, אני לא נמנה עם אותם שמרנים שחושבים ש"יש דברים שאסור לצחוק עליהם". אני חסיד גדול של תורת ג'ון קליז האומרת ש"אין אדם שיש לו זכות לא להיעלב". גם על קופאיות מותר ללגלג. אלא שמתוכנית לתוכנית, כך התברר, נראה היה שלובה הפכה לאובססיה. לפרה חולבת של דאחקות. לראנינג גאג בלתי נגמר שנמשך לאורך תכניות כה רבות, עד כדי כך ששכחנו מיתר הכישורים שיש לפרידמן להציע.
וגם התכנים התגלו כצורמים. אחרי כמה הופעות של לובה, נוצר מצב מוזר שבו משפט כמו "אין עבודה, קשה קשה", הפך באופן חולני לפאנץ' ליין שאמור להצחיק. איך קרה שקושי במציאת עבודה זה כזה בידור? בנוסף לכך, קשה היה שלא להרגיש בתצוגה הדיכוטומית הזאת של קליינט "ישראלי" מול קופאית "רוסית". כל הקליינטים במערכונים הבלתי נגמרים הללו היו "ישראלים רגילים" ואילו הקופאית היא מעין רוסייה-לא-מבינה כזו, שאבוי, כל כך לא מתחברת למנטליות הישראלית. מישהו עוד יכול להעלות על הדעת שהמערכון הזה כל כך הצליח בגלל שהוא מעורר שדים גזעניים, שלא לומר שנאת רוסים. אבל לא, זה רק הומור, נכון?
מתוך הדוקומנטרי "סופרוומן"
והנה, לאחרונה צפיתי בדוקומנטרי המצוין של יעל קיפר ורונן זרצקי - "סופרוומן", שעוקב אחרי החיים הקשים של קופאיות סופר אמיתיות (וישודר שוב בשידור חוזר, היום ב-23:05 בערוץ 8). הקופאיות, שמשתכרות שם כ 3,500 ש"ח, בעבודה קשה מול קהלים בלתי נסבלים, לא מסוגלות אפילו לחגוג לילד שלהם יום הולדת. גם בגדים הן לא יכולות לקנות כמעט. אפילו את הקנייה של המצרכים באותו הסופר שבהן הן עובדות, הן עושות בתלושים מרוב מחסור. הן בעלות תחליף ונזרקות בקלות ממקום העבודה. הן חסרות כל יכולת מיקוח והן בוודאי מפחדות על הכיסא שלהן. כך הן עובדות וחיות. בפחד ובמחסור.
ואיפה פרידמן? הוא קיבל בזמנו, על פי הדיווחים, כ-400,000 ש"ח על מנת להוביל קמפיין פרסומי עם אותה לובה קופאית, עבור רשת סופר מארקט. כל כך אירוני הדבר שפרידמן נעשה אדם אמיד ומבוסס, כשהקופאיות שאותן גילם, בכלל לא סוגרות את החודש. הצחקת וגם ירשת?
הדוקומנטרי החשוב "סופרוומן" מדגיש עד כמה עמוק העוול שטל פרידמן ביצע כאן כדי לדגדג את כולנו, כל הדרך לפסגה. ולמרבה האירוניה הנוספת, השבוע, לאחר שהדוקומנטרי המרגש הזה עלה לשידור - לובה חזרה אל המסך לטובת תוכנית העשור של "ארץ נהדרת". כאילו כדי להזכיר לנו מי דאג לתדמית הנחותה הזו שהביאה את הקופאיות עד הלום. אל אותו דוקומנטרי קשה.
ואגב, מתי ראיתם את טל פרידמן צוחק באותה התלהבות ועוקצניות כלפי אנשים כבדי משקל באמת כמו הטייקונים למשל? מתי התבדח על חשבון מליארדרים תאבי בצע שמבצעים תספורות מופרעות על חשבון הציבור? יוק. ככה זה שאתה כבר לא במחתרת ופניך לקפמיינים נוספים.
לצחוק על קופאיות כשיטת עבודה על מנת לקבל צחוקים מהירים וקלים, זה כנראה הדבר הבזוי ביותר שקומיקאי יכול להעלות על הדעת. מומלץ לכל מי שמעלה על דעתו לעשות זאת, לצפות הערב ב"סופרוומן". במיוחד אם קוראים לך טל פרידמן. מובטחת לך בושה גדולה בתום הצפייה.
"סופרוומן", 2013 (הערב, 23:05 בערוץ 8)
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם