איך הפך דון דרייפר לאיש השנוא ביותר בטלוויזיה?

מד מן הופכת את הכוכב הראשי שלה לגדול הנבלים הטלוויזיונים, ארי פולמן מעניק חיי נצח לרובין רייט, מאט דיימון הופך לגיי והחתיך מבלר מתמסר לייצור גבינות. כתבות "את" סוקרות עבורכם את המיטב שבתוצרת התרבותית

כתבות ''את'' | 30/5/2013 1:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מי אתה ומה עשית לדון דרייפר?/ שירה פור

עמוק לתוך העונה השישית של "מד מן" אפשר כבר להתחיל להמר איך זה הולך להיגמר. עם תמה מרכזית מורבידית של ריבוי זהויות, דעיכה ואבדון, אפשר רק לנחש מה יעלה בגורלו של דון, גבר מת מהלך שהקשר שלו למציאות הולך ומתרופף. מאחר שספק גדול אם דרייפר ימצא את עצמו באשראם ברישיקש, השאלה היא רק מתי הוא יחטוף שבץ מוחי, יקפוץ מהחלון או יתפתה לערבב כדורים פסיכיאטריים במשקה.

כך או אחרת, נראה כי בעונה הנוכחית מנעד הבעות הפנים של ג'ון האם הולך ומצטמצם. עם כריזמה של פסטרמה מעושנת מנתח שלם, הוא נע בין מופתע לטובה, מופתע לרעה ומרוצה מעצמו. הווה אומר: או שהוא מקמט את הגבות או שהוא מעקם את הפה, או שניהם ביחד.

יוצר הסדרה מתיו ויינר עושה הרבה כדי שנתעב את דון דרייפר העונה. יותר מתמיד הוא הולך ומתחרפן, ומצטייר כתרנגול הודו נפוח וזקן שממשיך להתרוצץ בלול למרות שכבר אין לו ראש לשום דבר. לא לעבודה, לא לפילגש המעצבנת שלו, ולא לאשתו הצעירה מייגן, שמזכירה מאוד את ג'יין בירקין (הלבוש, כישרון השירה המפוקפק, השיניים העקומות), שהייתה זוגתו של סרז' גינזבורג - שתיין כבד ומבוגר ממנה ב-20 שנה שבסופו של דבר דעך לצדה. אנחנו נשים את הז'יטונים על שחמת הכבד.

יש חיים אחרי הואלס

"כנס העתידנים", סרט המדע הבדיוני החדש של הבמאי ארי פולמן ("ואלס עם באשיר"), שהוקרן בשבוע שעבר בפסטיבל קאן, אומנם מבוסס על ספרו של סטניסלב לם, אבל מהווה במקביל מעין הערת שוליים די פסיכית לסיפורו של דוריאן גריי.

רובין רייט, פעם הנסיכה הקסומה והיום אחת שיש חשד סביר שהיא מחביאה פורטרט ממוסגר בארון, מגלמת בסרט גרסה כושלת של עצמה. כלומר, שחקנית מזדקנת שמנסה לשמור על רלוונטיות וערך בעולם שמשתנה ללא הרף. שני אנשי תעשייה ממולחים (הארווי קייטל ודני יוסטון) מבטיחים לה, כלומר לקריירה שלה, חיי נצח. היא מאפשרת להם לדגום את דמותה - גופה, קולה, הבעותיה, כל החבילה - לכדי גרסה וירטואלית שלה, ונופלת ללימבו קודר של אובדן זהות.

הקאסט כולל גם את ג'ון האם (ההוא מהאייטם הקודם) ופול ג'יאמטי, ואת הפסקול כתב מקס ריכטר, שעבד גם על "באשיר". בין היתר נכלל בו ביצוע של רייט ל-"Forever Young" של בוב דילן. בחיים האמיתיים, אגב, רייט מנהלת מערכת יחסים עם בחור שצעיר ממנה ב-15 שנה . גם זאת דרך להישאר רעננה.

רובין רייט - הגרסה הישראלית

כפי שכבר הבנתם מהאייטם הקודם, להזדקן בחן זה לא עסק פשוט. במיוחד כשמכוון אלייך אור הזרקורים החורך. זה אפילו יותר קשה כאשר האור הזה כבה, המעריצים משמינים והפוסטר שלך דוהה, ואת הפנסים והפלאשים המסנוורים מחליפה מנורה מהבהבת בפינת הטואלט.

"כוכבנית", קליפ הנונסנס של רועי כפרי ("בקיצור?) ואיתי זבולון (סולן להקת "ויתרתי"), אנשים מצחיקים ותופעות רשת דליקות, פורסם לפני כחודש וכבר גרף למעלה מ-50,000 צפיות ביוטיוב. במרכזו שושנה לוי (בגילומו של זבולון), כוכבת עבר שמבכה את מר גורלה עם שוך התהילה, מתבוססת בפודרה, וויסקי וסיגריות, ונרדפת על ידי שעון קוקייה אכזרי מקרטון. בין לבין, היא זועקת "עצור מר זמן, חדל אותי לשדוד, עצור מר זמן, השאר לי הכבוד". זה כמעט קורע מצחוק, אבל בעיקר קורע את הלב.


 



מי הזיז את אלכס ג'יימס שלי?

ובינתיים בממלכה המאוחדת: אלכס ג'יימס, שמוכר ברוב העולם כבסיסט המטושטש של להקת בלר, חסך לעצמו את המבוכה מראש, והבין שלהיות רוקר מקומט זה עסק די מסריח. מאז שנת 2003, עת הלהקה הלכה והתפרקה, האיש שהודה בעבר כי הסניף כמות קוקאין בשווי של מיליון ליש"ט, פנה להתמסטל מניחוחות החווה הפרטית שלו במחוז קוטסוולד.

בחווה הוא מטפח לו חיי כפר שקטים, אך בהחלט לא צנועים, עם בית רחב ידיים בן מאה חדרים וקריירה שנייה כיצרן גבינות מצחינות ועטורות פרסים. במשך כמה שנים הוא גם כתב טורים צ'יזיים לאינדפנדנט הבריטי. כיום הוא נחשב לאחד היצרנים הנודעים והמוערכים בבריטניה.

מאז 2008 הלהקה אומנם התאחדה כמה פעמים למסעי הופעות, ואפילו הוציאה כמה סינגלים חדשים, אבל האוטוביוגרפיה (השנייה בחייו הקצרים) שהוציא לאור לפני כשנה, שנושאת את השם המטופש "Great and Small: A Life Less Blurry All Cheeses" מעידה כי הראש שלו עמוק בצ'דר.

הפסנתר הוורוד/ פלורה צפובסקי

פסטיבל קאן ידוע בתעשיית הקולנוע כאירוע קפריזי ואליטיסטי שמכניס קצת חיים לרצועה המתה שבין האביב לעונת שוברי הקופות, הזדמנות אחרונה ליהנות מקולנוע איכותי ולעתים יומרני, בטרם חשיבותם של הבמאי, התסריטאי והכוכב העולה תתגמד לעומת גיבורי העל והמפלצות. הסרט "Behind the Candelabra" ("מאחורי השנדליר"), בבימוי של סטיבן סודרברג, שמוצג בו השנה, משתלב להפליא בסטנדרטים של קאן ומציג סיפור אוטוביוגרפי מסקרן, משחק גרוטסקי במכוון והרבה החלטות אמיצות.

הסרט, שעל פי השמועות נדחה על ידי הוליווד בטענה כי התסריט "הומואי מדי" והופק לבסוף על ידי HBO נטולת הפחד, מתמקד ברומן הסוער והסודי בין ליברצ'ה, הפסנתרן והפרפורמר ששיגע את לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70, לבין מאהבו הצעיר סקוט טורסון, ששינה את פניו בניתוח פלסטי כדי להידמות לבן זוגו, תבע ממנו דמי מזונות וכתב ספר על יחסיהם.

מלבד הבמאי הטרנדי, התקופה הצבעונית, הלימוזינות והתחפושות המגוחכות, הסרט ראוי לתשומת לב גם בזכות הליהוק. בתפקיד טורסון - מאט דיימון, ששובר שוב את תדמיתו הרובוטית ומדגמן שיזוף מלאכותי, איפור נוצץ ורגישות אין קץ. בתפקיד המנתח הפלסטי - רוב לואו, כמעט בלתי מזוהה עם מתיחת פנים מלאכותית. ובתור ליברצ'ה עצמו, גיי שנשאר בארון עד סוף ימיו - מייקל דאגלס, שבחר בתפקיד המפתיע לאחר ההחלמה ממחלת הסרטן. הסרט, שיוקרן אך ורק בטלוויזיה, מעורר באזז שגדול בהרבה ממידותיו הצנועות.

 



"הומואי מידי" עבור הוליווד. "Behind the Candelabra"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק