חגיגות ה-90 של שמעון פרס: מתחנף, מוגזם ולקקני
הפרומו לחגיגות ה-90 של שמעון פרס מתאים יותר לצפון קוריאה מאשר למדינה שמגדירה עצמה כדמוקרטית. ברברה סטרייסנד ואפילו ביל קלינטון מעטרים את חגיגות היומולדת של "הישראלי הכי מפורסם בעולם". מתברר שבגלל הצורך בדמות אבהית בראו לנו פרס חדש, ואנחנו מצווים להריע ולהתרגש
קשה להשליך מאוסף החברבורות שהתקבצו ב"האח הגדול" על כלל האוכלוסייה - גם במונחים של ריאליטי מדובר בסלתה ושמנה של התת-רמה. ובכל זאת. חבורת בגירים מתמסרת מרצונה לשיגיונות של הפקה מסחרית (בתמורה למה, לחיבוק והדחה?), ובתוך כך למינוי "שליט" חדש, מגוחך פי כמה. כמה מתבקש ומובן.
אי אפשר להתכחש לצורך הבסיסי במנהיג, מתלה אנושי ונשגב לשלל דאגותינו הארציות. בהיעדרם של כל אלה - אתרע מזלנו ובקענו כדמוקרטיה מתקוטטת - נשארה רק הערצה. בשנים האחרונות, אחרי ניסיונות נפל, נולד לנו פרס חדש. סוף-סוף, לעת בלותו, הייתה לו עדנה. מן האוב הגיע החתרן הנמרץ, האיש שאסף נכלולים פוליטיים כמי שאוסף עטיפות בקבוקי קולה - בתקווה למצוא תווית ועליה מודפס "ראש ממשלה" - והפך לנשיא וסמל.
והנה, באדיבותה, מספקת לנו חברת החדשות של ערוץ 2 הצצה לאופן שבו מטפחים סמל, מנהיג, שמש העממיים. "הוא אחד הישראלים המפורסמים בעולם", מכריזה בחיוך רחב יונית לוי בפרומו החדש המקדם את יום השידורים (המיוחד) ביום חגו של הנשיא, "אבל הערב הזה מוקדש רק לו. ערב מחווה בינלאומי שישודר בכל העולם". " קלינטון, בלייר, סטרייסנד, ארצי, גולן ועדי אשכנזי", מפזר הקריין אבקת כוכבים ומסכם: "שמעון פרס, מזל טוב חוגגים 90 לשמעון פרס - המופע המרכזי".
צפון-קוריאני, לו נפל על הפרומו בערוץ 2 היה מבקש את כספו בחזרה וטס הביתה, לדבר האמיתי. מול הפרומו המשתפך עולים בדמיון רקדנים המעצבים בגופם את הספרה 90; חיילות רצות ביניהם ובונות "מזל טוב" ; ילדים מפזרים עלי כותרת על הנשיא וסחבקו, קלינטון; ברברה שרה לשלמה ששר לשימון ולהפך. והנשיא עצמו? נבוך, מצטנע, לא ידע שהוא כזה. על חגיגות התשעים נודע לו רק בדקה האחרונה, לפני 89 שנה.
באמצעות פרומו אחד, מתחנף, מוגזם ולקקני, מצטרפת המהדורה הלאומית של הערוץ הלאומי לפולחן אישיות מעושה וסינתטי שבמזל (כלומר באמצעות מערך דוברות ויחסי ציבור משומן) תפס חזק. בדיוק כמו שוקולד פרה, פלאפל או חגיגה בסנוקר - רק בבית הנשיא, מתחת למנורה. בחסות הקביעה התקשורתית לפיה פרס הוא הישראלי האהוב בעולם (בזכותו אנחנו זכאים להנחות באו"ם ולקפה ומאפה עם קתרין אשטון) הפכו חגיגות ה-90 להמלכה , הכתרה, משיחת משיח השלום והבשורה.
הריעו, אזרחים אומללים ומסוכסכים, הריעו לאליל שאמנם לא יאמר לצרותיכם די, אבל לחגוג הוא יודע. ואם פקפקתם, ישראלים שכמותכם, הנה שבא ערוץ 2 והתיר את הספקות. ערוץ 2, כלומר האח הגדול, ציווה להריע ולחגוג, להתרגש בערב מחווה בינלאומי (שישודר בכל העולם, ממנהטן ועד חומס), לדמוע עם ביל וארצי ושמעון הקטן. בן תשעים וכל כך נמרץ.
כי בסוף - מרדנים, ספקנים או ציניקנים בני ציניקנים - גם אנחנו זקוקים לפולחן, לכנף אבהית-נשיאותית, לאיקונין כחול-לבן. איזה מזל, איזה עולם, כעת גם לנו יש דגלון מתנפנף ומופע מרכזי.
פרומו לחגיגות ה-90 לנשיא פרס, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם