אשף המוחות: פרידה מיצחק שמעוני
הוא קריין ברדיו לראשונה בגיל 12 ומאז יצר תוכניות בידור פורצות דרך שעיצבו מחדש את השידור הציבורי בישראל כגון: "שלושה בסירה אחת" ו"מחפשים את המטמון". אבל יצחק שמעוני, שהלך אתמול לעולמו בגיל 86, זכור בעיקר בזכות הגשת התוכנית "מקבילית המוחות" בערוץ הראשון אשר ריתקה בשנות ה-90 את הישראלים למסך הקטן
"אני מודע לעובדה שכך אני נראה עבור חלק מהאנשים", הודה שמעוני בראיון לעיתון "חדשות". "אבל זה נובע מאופן התוכנית. כדי לא לשלול אפילו שנייה מזמנם של המשיבים אסור לי להתבדח. בתוכניות אחרות שהגשתי היתה לי הזדמנות להפגין את האישיות שלי כמנחה וכאדם שמסוגל גם להתלוצץ".
ואכן , שנים רבות לפני שהגיע לערוץ הראשון, יצר איש הטלוויזיה דווקא עבור הרדיו תוכניות דגל בתחום הבידור שסללו את הדרך לאלה שבאו אחריהן, בהן: "שלושה בסירה אחת", " מחפשים את המטמון" ו"החידון המוזיקלי". "שיתפנו פעולה ב'מחפשים את המטמון'", נזכר חיים יבין. "אז זו היתה תוכנית הדגל עם רייטינג שהגיע ל-90 אחוז כשעוד לא היתה טלוויזיה. הקריירה שלו הגיעה לשיא ב'שלושה בסירה אחת' וב'חידון המוזיקלי'. זו היתה תוכנית בממדים אדירים. כל הארץ היתה מרותקת לרדיו. זה היה פולחן, קאלט שלם. הוא אסף סביבו קבוצות של מאזינים".
"כשאני הייתי מנחה בשנות ה-20 לחיי ", סיפר שמעוני באחד הראיונות, "לא היתה קיימת אלילות נוער, אבל היה איזה מין סוג מיוחד של פופולריות רדיו. זה היה סיפור אחר. כשלא רואים אותך זה לא אותו סיפור בשום מובן, אבל החוכמה היא לעשות דברים שהם רק במסגרת סבירה לגביך. היום אני איש מבוגר שיכול לעשות דברים מסוימים בתחום שנראה לי סביר. אם היית אומר לי לעשות עכשיו חידון לצעירים על פופ, לא הייתי עושה. זה לא מתאים לי".
אבל לא מדובר רק בתוכניות פופולריות. שמעוני, שהיה מנהל תוכניות הבידור ברדיו ולאחר מכן סגן מנהל התוכניות ברשות השידור, הביא גישה אחרת לשידור הציבורי. "החשיבות שלו בתולדות השידור בארץ היתה בזה שהוא עיצב במידה רבה את הדרך של הבידור, של המוזיקה הקלה", מספר יבין. "הוא ניחן בטעם משובח, בשכל טוב, לא כולם יודעים שהוא היה בעצם סטודנט לפיזיקה בראשית צעדיו והוא בחר בדרך הבידור ועשה דברים חשובים. שמר על איזה צביון. היום, כשאתה מאזין לכל מה שמתרחש בכל הערוצים המוזיקליים למיניהם, אתה מבין מה זו מוזיקה קלה שיש לה גם ערך והיא גם תרבותית".
שמעוני היה בן יחיד, יליד ירושלים ואחד מאנשי הרדיו הוותיקים בישראל. כשהיה בן 12 שידר שמעוני לראשונה בפינת נוער ב"קול ירושלים" - תחנה שפעלה תחת רשות השידור המנדטורית ושידרה במהלך היום באנגלית, בעברית ובערבית. "בשכונה חיפשו ילדים שישתתפו בתסכיתים ובכל מיני תוכניות", סיפר כעבור כמה שנים. "הלכתי והתחלתי לקריין. אם סופרים גם את השנים האלה שבהן עבדתי ברדיו, אני לא חושב שימצאו מישהו ותיק ממני ברשות השידור".
את הקריירה החדשה קטעו רק לימודי הפיזיקה והמתמטיקה באוניברסיטה העברית. במלחמת השחרור השתתף כלוחם מן המניין ורק לקראת סוף השירות הועבר לחיל המדע. לאחר השחרור חזר שמעוני לרדיו, הפעם כעורך, קריין ומנהל התוכניות הדוקומנטריות ותוכניות הבידור. לימים התמנה לסגן מנהל התוכניות ברשות השידור ואף הקים את "הגל הקל".
זו גם היתה הפריצה הגדולה של שמעוני. "שלושה בסירה אחת", תוכנית הסאטירה הראשונה שאותה יצר (ושודרה פעם בחודש מ-56' ועד 59') כבשה את המאזינים, וזכתה לאחוזי האזנה חסרי תקדים. גם "מחפשים את המטמון", " החידון המוזיקלי" (ששודרה במשך עשור) ו"פסטיבל הזמר" שהגיש הפכו את שמעוני לדמות ציבורית מוכרת.
"כשבאתי לירושלים, לקול ישראל, הייתי לבד", מספר הפזמונאי ומגיש "חיים שכאלה" עמוס אטינגר. "לא הכרתי אף אחד והוא פתח לי את הבית שלו. אתה לבד בעיר הזאת, ירושלים של לפני ששת הימים, ומנהל התוכניות ברשות השידור עוזר לך. בעצם התחלתי את נושא הבידור וכתיבת השירים אצלו. אנחנו היינו כוכבים צעירים והוא נתן לנו גיבוי. שם נולדו גם שירים חדשים והכל בזכותו. הוא הוביל אותי לזה. אחר כך בתוכניות בידור אחרות ברדיו הוא נתן לי כר נרחב לפעולה ובעיקר גיבוי".
קטע מתוך השעשועון "אלגרו" בהנחיית שמעוני
עם הקמת הערוץ הראשון מונה שמעוני למנהל התוכניות. שמונה שנים כיהן בתפקיד עד שהפך למנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה בת שנתיים בלבד, שהיתה מלאה במאבקים ובסערות פנימיות שבסופה התפטר. "ראיתי שאני לא יכול לממש את כוונותיי", אמר אז. "התערבויות בלתי פוסקות החלישו את תפקידי". " לא הייתי אומר שזאת היתה נקודת השיא אצלו", אומר יבין. "הוא עשה עבודה קורקטית. ההישגים שלו היו בעיקר ברדיו".
"בהתחלה לא קיבלו אותי לטלוויזיה", מגלה אטינגר. "את 'חיים שכאלה' עשיתי ברדיו בהפקה של חברות פרטיות ובנוסף עשיתי סרטים לטלוויזיה כששמעוני היה מנהל מחלקת הבידור והתוכניות. בתקופה ההיא הוא לא היה איש קל. הדרישות שלו היו מעל ומעבר אבל עמדנו בהן. בשלב מסוים הוא אמר לי 'עמוס, התוכנית הזאת צריכה להיות בטלוויזיה' והוא גרם לכך שהיא הגיעה לטלוויזיה".
"כשעשיתי את התוכנית הראשונה הוא אפילו לא דרש להסתכל עליה. די התפלאתי. זה לא היה גיבוי כמו שזה היה מפחד, מה עמוס הולך לעשות שם. לא יכולתי להבין איך מנהל בכיר לא קורא לי ואומר 'עמוס, בוא תראה לי לפני השידור'. התוכנית הראשונה היתה עם חיים גורי. עד היום יש לי את המכתב שלו שהוא שלח לי אחריה וכתב 'מרענן, מרגש, מחנך, היסטורי'. כל הסופרלטיבים בכמה מילים. זה אחד הדברים המרגשים שקיבלתי".
מלבד "מקבילית המוחות" הנחה שמעוני את השעשועון המוזיקלי "אלגרו", " משלושה יוצא אחד" והשתתף בשידורי האירוויזיון. שמעוני היה נשוי לסופרת הילדים וקריינית הרדיו מרים אלון שנפטרה לפני כשנה וחצי, ולזוג ארבעה ילדים. לשמעוני שני ילדים נוספים מנישואים קודמים. לאורך השנים קיבל שמעוני את פרסי מונטה קרלו וכינור דוד, נבחר ליקיר העיר ירושלים וזכה פעמיים בפרס רשות השידור.
"רבות מהתוכניות שעשיתי עבדו על הקו שאמר שבמרבית השעות אפשר להעביר בתקשורת אינפורמציה וקצת חוויה", סיפר שמעוני בראיון למעריב. "אם דרך ההגשה מותחת ועדיין נשארים 2-3 אחוזים מהתוכן - זה גם משהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם