האיש שראה הכל: הרגעים הגדולים של טוני סופרנו
עבור רבים הייתה "הסופרנוס" סדרה של רגעים. סצנות גדולות וזכירות, המובלות על ידי שחקן אדיר, בכל מובן של המילה. עם הידיעה העצובה על מותו של ג'יימס גנדולפיני, חזרנו לכמה מהרגעים הגדולים שהפכו אותו לשחקן הטלוויזיה המוערך מכולם. וד"ש לפוסי
אז אחרי המריבות והפיוסים האינסופיים, אחרי הטיפוח האבהי, הטינה והקנאה ששררה ביניהם (משני הצדדים), טוני מחליט לעשות מעשה. ליתר דיוק, הבוס של המשפחה החשובה ביותר בניו ג'רזי מחליט לנצל סיטואציה אליה נקלע, ולאחר תאונת דרכים כמעט - קטלנית (שנגרמה, כמובן, על ידי כריסטופר המסומם, לרקע "Comfortably Numb") מוצא את עצמו חונק את כריסטופר למוות וצופה בו משתנק אל העולם הבא. בשלב הזה של יחסיהם, טוני עושה זאת בקור רוח שמצדיק את היותו האיש החשוב ביותר בשרשרת המזון האיטלקי בה הוא פועל. בהמשך הפרק הוא ייסע ללאס וגאס, יפגש את הסטוץ הקבוע של כריס בעיר, יעשה פיוטה במדבר ויזעק מול השמש העולה "הבנתי את זה!". בדיוק כמו שהצופים האדוקים הבינו עוד משהו עליו.
אבל הרבה לפני כריסטופר הייתה זו ליביה, אמו של טוני, שהוכיחה עצמה כראויה למיתה. תסביכים אדיפליים מעוותים בצד, עונותיה הראשונות של "הסופרנוס" הרבו לעסוק ביחסים הבעייתים בין טוני לאמו המרושעת, על רקע הסכסוך עם הדוד ג'וניור על עמדת בוס המשפחה.
במה שהיה לאחד מקוי העלילה המשמעותיים בסדרה, מתכננים ג'וניור וליביה להפטר מטוני, עד שזה מגלה על המזימה ומחליט להשיב לליביה, בדיוק ברגע בו הוא מגלה על מצבה הבריאותי המידרדר. המבט המטורף בעיניו כאשר הוא מטיח בפניה את העובדות הנוראיות, לצד חוסר האונים שלו נוכח החיוך השטני שהיא שולחת לעברו (בעוד אף אחד לא מאמין לו), הוא מופת לתצוגת משחק שלהוסיף לידה את המילה "טלוויזיוני" תהיה לא פחות מפשע.
"האויב האמיתי שלנו טרם חשף את עצמו", אומר סיל לטוני במהלך סצנת החלום המשמעותית הראשונה בתולדות הסדרה. מה שיהפוך אחר כך למוטיב חוזר ב"הסופרנוס", החלום החידתי, הופיע כאן לראשונה וסיפק הצצה מרתקת אל נבכי נפשו של טוני המסוכסך עם עצמו, האף בי איי, אמו והעולם.
שורה של מטאפורות, משפטים סתומים ואירועים נטולי קונטקסט מופיעים בחלומו של טוני, או ליתר דיוק בהזיית החום הקשה אותה הוא הוזה בשלבים בעודו שוכב במיטתו, עקב מקרה קשה של קלקול קיבה. בהמשך ההזייה יפגוש טוני דג מדבר בדיבובו של בן המשפחה פוסי, שיבהיר לטוני ששותפו הותיק כבר לא כל כך נאמן לו. "אתה יודע שאני עובד עם הממשלה" אומר לו הדג, ומגלה לטוני את מה שכבר ידע מזמן והדחיק בכוח: טוני חייב להתעורר, פוסי חייב ללכת לישון. ותודה על הדגים.
ועוד קצת מאותו נושא: "הסופרנוס" ראתה סצנות חלום רבות של שלל דמויותיה, אבל אף אחת מהן לא הייתה אפקטיבית כמו זו המופיעה בעונה החמישית בפרק "חלום המבחן". לא פלא שהפרק נקרא אם כך על שם רצף הסצנות האניגמטי ההוא, שכן מדובר בהזמנה לניתוח פסיכולוגי מעמיק של אחת הדמויות היותר סבוכות שראה המסך הקטן עד אז.
מארוחות ערב עם השחקנית אנט בנינג (בתפקיד עצמה כאן) ועד סצנות מרדף ברחוב, סיקוונס החלום של טוני הכיל משמעות עמוקה עבור האיש הגדול, במונחים של תכניות פעולה להמשך. ובדומה למקרה פוסי ולסיפור הרקע שהוביל למותו של כריסטופר, גם כאן מבין טוני את שעליו לעשות רק לאחר שתת המודע שלו מטיח זאת בפניו. טוני בלנדטו, בן דודו האהוב, חייב למות ובהקדם. לפעמים אתה לא יודע שאתה כבר יודע.
אחרי שדודו הדימנטי יורה בו בפרק הפותח את חלקה הראשון של עונה שש, טוני עובר ימים מלאי כאב והזיות בבית החולים. הוא חוזר לחיים ולאחר מכן למשפחה במצב פיזי פחות מאידיאלי, ועבור טורפים מהזן שהוא מסתובב עמם מדובר בהזדמנות נהדרת לחמוד את כתר ההנהגה.
טוני מודע לכך שבני משפחתו מריחים את הדם ולכן, נחוש בדעתו לטשטש את ריח החולשה שהוא מדיף לכל עבר, מביים הבוס התקף זעם מתוזמן היטב על אחד מעובדיו היותר צנועים. בטקטיקת כניסה לכלא מוכרת, מתפקס טוני על הבחור החזק והשרירי ביותר בחדר, ותחת התירוץ המטופש והרופף ביותר שיכול היה לחשוב עליו באותו רגע, גורם לו להתחרט על היום שנולד. כך יעשה לכל מי שיתחצף לבוס, משדר סופרנו לחייליו, ואז מה אם דקות אחר כך הוא הולך להקיא את עצמו לדעת בשירותים.
לוחם גדול אבל מאהב גדול לא פחות, טוני סופרנו הפרוד מאישתו מנסה כוחו בהקסמת לא פחות מד"ר מלפי, הפסיכולוגית העצורה שלו. הפעם, הוא מתעקש, לא מדובר בחלום מזן ג'יני קוזימנו, אשת השכן ופנטזייה לרגע. הפעם זה אמיתי, הוא אומר, ומגלה תסכול מהו ככל שהוא מגלה כמה מקצועית יכולה להיות האישה שמולה, מהנדירות שיכולות לעמוד בקסמו.
קו העלילה שראה את טוני מנסה לפתות או לשבות את לבה של ד"ר מלפי אמם היה צפוי, אך ספק אם צופים רבים באמת רצו לראות אותו מתקיים. שכן, הפגישות השבועיות עם הפסיכולוגית היו רגע נדיר של כנות מצד האיש ששלט בניו ג'רזי, והם סיפקו הצצה מעניינת אל פרשנות המציאות שלו - האישית והמקצועית כאחד. הסאגה הזו לא נמשכה הרבה זמן, ואלוהים יודע שטוב שכך.
ובחזרה לטוני הלוחם. הקליימקס של עונה שש רואה את טוני עומד כמעט לבדו מול פיל ליאוטרדו והמאפייה הניו יורקית, במלחמה הארוכה והמרומזת שקיימת בין שתי המשפחות לאורך רוב עונות הסדרה. הזלזול של החבר'ה מהתפוח הגדול במשפחת סופרנו מגיע למימדים מגוחכים כאשר קוקו, שוליית מאפייה לא דריגה במיוחד, מחליטה להטריד את מדו סופרנו, בתו הצעירה של טוני. לאיים על חייו של הבוס זה דבר אחד, אבל לגעת במשפחה שלו? הפעם הגזמתם.
באחת הסצנות הפנטסטיות והאלימות בתולדות הסדרה, נכנס טוני למסעדה, מאתר את אותו קוקו, ולרקע צעקות "הבת שלי? הבת שלי?!" הוא מראה לניו יורק ולעולם שיש קווים שלא חוצים. את אקט ההריגה עצמו הוא מבצע כמחווה (מודעת?) לסרט "אמריקה X", ועל אף מינון האלימות הגבוה במיוחד כאן, חייבים להודות שמדובר באחת הסצנות הטובות שסיפקה הטלוויזיה.
אולי הסצנה המפורסמת והמנותחת ביותר בתולדות המסך הקטן היא זו המסיימת את הסדרה לאחר שש עונות. הסכסוך מול החבר'ה מניו יורק נרגע (או לפחות כך נדמה לנו), לבן איי ג'יי ולבת מדו יש עבודות מסודרות ומכוניות יפות, והמשפחה נפגשת בדיינר אמריקאי ממוצע. לכאורה האפי אנדינג, במיוחד על רקע להיט האייטיז "Don't Stop Believing" האופטימי של להקת ג'רני.
אלא שהסצנה עצמה מלאה בכל כך הרבה דמויות וזוויות צילום תמוהות, שחובבי הסדרה לא מפסיקים לנתח אותה עד היום. אז מה קרה שם בעצם? האם האדם שנכנס למסעדה התנקש בחייו של טוני ולכן המסך השחור שכיסה לפתע את הסצנה ושלח את הסדרה (ואולי את דמותה המרכזית) לגן עדן שכולו נקניק גאבאגו? ואולי כוונת הבמאי הייתה להבהיר לנו שכאן הסתיימה ההצצה שלנו לחיי המשפחה המעניינת אך האורדינרית ביותר באמריקה? אולי זו עוד סצנת חלום? כנראה שלעולם לא נדע.
כך או כך, השיר של ג'רני חזר למצעדי הפזמונים ועשה קאמבק מפואר, בדיוק עד הרגע בו כוכבי הסדרה "Glee"החליטו להעניק לו פרשנות חדשה ואיומה משלהם. וזו, חברים, דוגמה לאיך טלוויזיה טובה לפעמים מספקת השראה עבור טלוויזיה ממש, אבל ממש רעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם