סקס, הבלים וגילי מיילי
דודו אהרון מחפש אהבה על המסך, גילי מיילי מודח מבית "האח הגדול" ורני רהב שופט ב"כוכב נולד". אם חייזר היה נוחת בישראל 2013, הוא עוד עלול היה לחשוב שאלו הבעיות החשובות שלנו
רוני, טיפוס אלגנטי ונעים הליכות, מדרבן "אלפים" לצאת לכיכר ולהפגין בשם הצדק. רני רהב ישפוט בעונה הבאה של "כוכב נולד" לצד אייל גולן,שבדיוק שחרר סינגל שבו ענה לאילנית לוי, שמנחה כעת את "הרווק" עם דודו אהרון, שמחפש אהבה בטלוויזיה וכיסא ליד אייל גולן. חד גדיא, חד גדיא.
כמו מים עומדים - היתושים נוהרים, הסירחון עולה והחיים אינם חיים - כך גם המכונה "בידור". הבידור עומד, מחניק, במרכז תשומת הלב, מושך גילי-מיילים לרוב, והעם מגרד בהנאה את העקיצות. ובעצם, מדוע צומח סקנדל כאשר פקק א' מקלל את סתימה ב', והשרברב המופקד על שניהם נוקט צעדים? מדוע האנושות נרעשת כל כך מהאפשרות שעל כס השיפוט ב"כוכב נולד" יישב רני רהב ולא שלמה ארצי, שלום חנוך או אוזה האווזה? למה אין שלום (בין אייל לאילנית )? או , אם תרצו, כך גידל הפריים-טיים רגליים וטיפס אל סדר היום חנוט בלגיטימציה.
מובן לכל הצדדים (חוץ מאיתנו, ההדיוטות) שמדובר ביריד הבלים. מסחרית, הסקנדל תפקידו לפרוח. אנחנו תפקידנו לקטוף. בתווך קיימים שחקנים, כלומר פרובוקטור לצד גיבור עממי ויפהפייה מזדמנת, ומפעילים, כלומר עורכים, מנחים, שופטיםעלק. יחד מתגייסים כולם כדי לספק לנו את הסחורה: הסקנדל או הספקטקל הבא. הסקנדל חייב להיות מוגש ברצינות, בדרמטיות, אפוף הילה טרגית והתרגשות מבהילה. התנהג באלימות, פגע בציבור שלם, עבר על הקוד האתי, לא נשלים ולא נקבל, הודח הערב מהבית, מסתגר בביתו, התביעה בדרך. הטרמינולוגיה כאילו עוסקת בנשיא שאנס. המציאות מסתכמת בליצן מחופף עם לשון רגיזה. יחי ההבדל.
מטרתן של תוכניות הריאליטי היא טשטוש הגבולות בינן לבין המציאות. בובליל לא מתמודד מול שפרה, אלה מזרחים נגד אשכנזים. מתמודד לא קילל מתמודדת בתוכנית טלוויזיה, הוא פגע בציבור שלם. יחצן לא הפך לשופט בתוכנית כישרונות, הוא נגס במעמד השיפוט המקצועי (אבוי, אסון למקצוע). זה חשוב, זה מזעזע, אנחנו חייבים לדבר על זה.
"האח הגדול", ערוץ 2, 21:00
אבי הזמר (השחקן אבי דנגור) קלט צד אחד בקומבינה. הוא לקח את היקום הבידורי, המטורלל משהו, של כוכבי הפופ היםתיכוני, והחזיר אותו לטלוויזיה בצירוף אירוניה דקה. אחרי שקיבל תוכנית אירוח, ממוצעת יש לומר, בערוץ 24, הוא שב כעת בגרסה המוקומנטרית. הפעם כזמר שירד מגדולתו ומחפש את הדרך חזרה לבמה ולגיא פינס. אבי הזמר, כך מתוארת הסדרה, מספק "הצצה נדירה אל המאבק, היצרים והתחרות בעולם הזמר הים-תיכוני".
אלא שאבי הזמר רודף אחרי רכבת מהירה ומשוכללת יותר. הכוכבים במציאות, אלה שמערבבים תדיר בין מוזיקה לתפקידי אורח ופרשיות שונות, עולים על כל דמיון. אפילו הפס האירוני שמלווה את הזמר הפיקטיבי (הוא עילג ורפה שכל) הופך ב"החיים של אבי הזמר" לנוגה וחיוור. סתם לא-יוצלח אחוז בדמיונות. ברמה הקומית, דנגור מפספס כשהוא נסחף לבהמיות (בפרק הראשון הוא משפריץ על "אמו" וחברותיה קטשופ ומתחנן בצרחות לכוס קולה).
אז מה היה לנו כאן? אוויר חם נודף מתוכניות טלוויזיה והופך לסוגיה ציבורית, כבדת משקל. זמרים מוכשרים מספסרים בקריירה ובחיים האישיים למטרות שעשוע בידורי, וזוכים לפרודיה. ומי, בסופו של דבר, יסמן את הגבול בין עיקר לטפל? הזמן, התרבות שאינה תלויה בדבר, אתם שם בבית.
החיים של אבי הזמר, הוט קומדי סנטרל, 22:20
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם