שני אביב: "יש בי צדדים אפלים"
הלוק הנערי, הגיל והכישרון, גורמים לשני אביב לעבור מסדרה לסדרה, ולהיחרט בתודעה כמתבגרת אולטימטיבית. אחרי שפרצה ב"אליפים", כעת היא מככבת בסדרה "חברות". ראיון ראשון
את שני אביב אפשר לראות עכשיו בסדרה הקומית של ליטל שוורץ "חברות". אביב מגלמת את ענבל, בתם המתבגרת של פזית (לירית בלבן), העוקבת בדקדקנות ואולי גם בדאגנות יתר אחר התפתחותה הפיזית של בתה, ונסים (קובי מרציאנו).
משפחתה חיה בתל-אביב, שם למדה אביב עד גיל החטיבה ועברה לפנימייה (למה? "ילדים, אתה יודע, כמו כולנו", היא מתחמקת באלגנטיות), חזרה לעיר הגדולה בגיל 16-17 ועבדה עד הגיוס. בגרויות אין לה, אבל עכשיו היא שוקדת להשלים את החסר. חיידק המשחק, היא אומרת, מלווה אותה כבר מגיל צעיר, אבל לבית הספר לאמנויות עירוני א' לא קיבלו אותה. היא טוענת שלמקומות צ'ופריסטיים ללימודי אמנויות מקבלים קודם כל "ילדים של", בעוד לאחרים אומרים שכבר אין מקום.
גם על תיאטרון צה"ל, להקה צבאית וכו' ויתרה. "רציתי לעשות צבא-צבא", מדגישה שני ומספרת שהתאכזבה כשאת רוב זמנה בילתה בשמירות. "אבל עברתי את זה כבר", היא משחזרת. "הבנתי שמשהו רציני לא יתנו לי כי אין לי בגרויות, אז בסדר". אבל כבר לפני כן היא הצליחה,ללא כל ניסיון במשחק, להתקבל לסדרת הנעורים "אליפים". אחר כך ביקשה דחיית שירות קצרה, הצטלמה לסדרה ולאחר מכן התגייסה.
"בצבא", היא מגלה, "קיבלתי הערות פה ושם בגלל ששיחקתי בסדרה, בקטע של 'מה, את חושבת שמגיע לך הכל?'. פיתחו כלפיי אנטגוניזם מוחלט, עשו לי דווקא, אבל שטויות. במהלך השירות ביקשתי את שביקשתי, אישרו לי את מה שאפשר, ושירתי שנה וחצי שאחריהם קיבלתי קיצור שירות".
ב"אליפים" היא הופיעה בשתי העונות הראשונות על תקן ניצה, "נערה מתבגרת נורא תזזיתית וגברת מגונדרת", מתארת שני את בת דמותה. "נורא נשית כזו, מקפידה כל הזמן על איך שהיא נראית, באיזו אובססיה. אבל זה לא באמת, אלא סתם קטע של ילדה בלי ביטחון עצמי. בסך הכל היא נורא חריפה, דמות מצחיקה כזאת, רעננה. היא מביאה הרבה חיים, חייבת שהכל יתנהל סביבה ונורא חשוב לה שיאהבו אותה".
"נהניתי מהחוויה הזו. זה היה סט צילומים ראשון שהייתי בו. הגעתי ביום הראשון וראיתי המון אנשים שאני מכירה, שחקנים שאני פחות או יותר יודעת מי הם, וברגע הראשון לא הבנתי מה אני עושה שם. זה היה נורא בהפתעה. הגעתי לאודישן ביום שישי, ונתנו לי להרגיש נורא בנוח. זה לא היה אודישן מלחיץ, התקשרו אליי שבוע אחרי זה ואמרו לי: התקבלת. בדרך כלל באודישנים יש שלבים, עושים מאצ'ינג וכאלה. אז היה לי מוזר שהתקבלתי ככה".
מה גייסת לדמות הזאת מעצמך?
"אני חושבת שהייתי יכולה לעשות עבודה יותר טובה. לא הייתי בשלה לעלות על המסך. הרבה פעמים הסתכלתי על עצמי ונשכתי את הלשון. אבל גייסתי מעצמי דברים וצדדים ששחקן שמגלם דמות חושב לפעמים שהוא לא עושה אותה טוב, למרות שהוא יכול. הוא חושב: 'אם אדבר בוולגריות, יחשבו שאני גס, שאני בן אדם כזה. כי אם אני עושה את זה כל כך טוב – אני כזה'. זה היה הפחד העיקרי שלי, שאם אתנהג כמו ניצה מבחינת נשיות ורצונות, אז יחשבו שאני כזאת. לא כיבדתי מספיק את הדמות, למרות שהיה הרבה מה למצוא בה. יש לי תמיד ביקורת על עצמי, אם הייתי עושה את זה היום שוב הייתי משנה דברים. אולי לא הרבה מדי, אבל הייתי משנה בעיקר את ההכנה שלי לצילומים. לא ממש
התמקדתי, פשוט זרמתי עם זה וזו הייתה טעות".
למרות שאחר כך זכית בתפקיד ראשי בסרט הקצר "צפירה".
"זה סרט בן 25 דקות של במאי ניו יורקי מוכשר, ג'ון (יונה) בלייכר. זו הייתה חוויה מאוד מרגשת עבורי, מה גם שהוא עשה שתי גרסאות, בעברית ובאנגלית. שיחק שם איתי עשת, כוכב ילדים די מוכר שאני מכירה מילדות והיה מצחיק שנפגשנו על הסט. איזה עולם קטן. היה ממש כיף".
איך הגעת לתפקיד ב"חברות"?
"זומנתי לאודישן, ואז אני מגיעה ורואה את ליטל שוורץ ועוד פרצופים מוכרים. הלך לי מאוד טוב, היה ממש מצחיק, בייחוד הצחוק הקורע של ליטל. כשסיימתי את האודישן היא שואלת אותי: 'מה את עושה עוד חודשיים?'. היא כבר לא התאפקה, ואני רואה מישהי לידה אומרת לה 'תירגעי יש עוד בנות'. הבנתי שהלך די טוב, אבל לא הייתי בטוחה סופית שהתקבלתי. כשקיבלתי את התשובה ממש הופתעתי".
הייתי יכולה לעשות עבודה טובה יותר". אביב ב"אליפים"
מי זו ענבל?
"ענבל היא דמות די מצחיקה. לא סופרת אף אחד ממטר, רואה רק את עצמה, שזה בסדר ולגיטימי. היא לא מפחדת מאיש. גם לא מאמא שלה, ומאבא שלה ממש בקטנה וגם זה לא. היא לא דופקת חשבון לאף אחד, הכל מגיע לה. היא המלכה של הבית, מקבלת מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה. היא עוברת מה שכל נערה מתבגרת חווה: בנים, אבא שקצת מפחד, כל מיני דברים שגדלים ומתפתחים והיא לא יודעת איך בדיוק לאכול אותם, וגם ההורים שלה לא. בציר שלי, כל מה שקורה זה שההורים לא מבינים מה קורה לי בראש, מפרשים משהו כדבר אחר וגורמים לי להתנהג באופן הכי לא רצוי. סדרה מצחיקה ממש".
חשבת שאת מסוגלת לעשות תפקיד קומי?
"לא חשבתי על זה. היה לי טבעי, כי הדמות כתובה בצורה נורא עכשווית, טרנדית, עם סלנג מגניב. אתה עושה את זה ומבין בדיוק מה קו המחשבה שלה. זה תפקיד קליל כזה, הוא הצחיק אותי. גם במקרה ראיתי את זה אחר הצילומים. אני בדרך כלל לא אוהבת לראות את עצמי משחקת. את 'אליפים' לא ראיתי. הסתכלתי על זה כדי לראות מי נגד מי, והתמכרתי. מגי (אזרזר), שמשחקת את שני, קרעה אותי מצחוק, פשוט התמכרתי בגללה. אני כמו מעריצה של הסדרה מהצד".
ויש לך עוד סדרה בקנה, שעוד לא עלתה.
"כן. 'להיות איתה', שכתב אסי עזר לערוץ 2 וביים עודד רסקין. אני משחקת שם תפקיד שעבדתי עליו הרבה. מירב, אחות של אביב אלוש ועופר חיון והבת של אורי גבריאל. גם היא נערה מתבגרת, אבל שונה מענבל, הרבה יותר מופנמת ובוגרת. היא לא מהשקרניות. דמות נורא אמיתית, לפעמים יותר מדי. אסי עזר גאון, הוא יכול לשבת מולך ולהוציא ממך דברים שאתה לא מגלה לעצמך. הוא עבד על הסדרה הזאת כמה שנים טובות, והיה שיתוף פעולה מגניב בינו ובין הבמאי. עבורי, כאמור, זו הייתה עבודה הרבה יותר מעמיקה ורצינית, אולי גם כי הייתי יותר בוגרת. הרגשתי את העבודה".
מה לגבי תפקידים קולנועיים?
"קודם שהקולנוע ירצה לקחת אותי... בטח שהייתי רוצה, אבל אני חושבת שכרגע מבחינתי זה לקפוץ מעל הפופיק. קשה לי לעכל את המקום שהגעתי אליו עד עכשיו. כשמזהים אותי ברחוב אני לא מבינה על מה ילדים מבקשים חתימה, על חודשיים ימי צילום?".
חשבת כבר אם תהיי מוכנה לעשות תפקידים נועזים, עם עירום וסצנות סקס, אם וכאשר יוצעו לך?
"הבעיה איתי בכל הנוגע למשחק הוא שאין לי גבולות. אפשר להביא אותי לעשות כל דבר, עם התסריט הנכון. אני באמת מאמינה בזה. אין לי פילטרים. אבא, אל תכעס... אבל האמת היא שגם אם אעשה את זה בשנה-שנתיים הקרובות, אני לא חושבת שאהיה מספיק בשלה בשביל להבין מה עשיתי. נכון לעכשיו אני גם לא בשלה להחליט על דבר כזה. עדיין מטרידה ומפחידה אותי המחשבה מה יגידו אנשים שמכירים אותי, וזה גם קשה בתור שחקן. הייתי עכשיו באודישן והתבאסתי שלא קיבלתי תפקיד של מישהי שהיא שועלת לילה, ביישנית כזו, אבל אחת שיודעת את דרכה. אלה תפקידים שנורא מעניינים אותי. לשחק נשים עם חיים כפולים, כאלו שיש בהן משהו אפל. אני חושבת שיש גם בי את הקטע הזה".
נסי גם תיאטרון.
"הייתי רוצה לעשות תיאטרון, אבל אני בן אדם עם רגליים על הקרקע ורוצה לפני זה ללכת ללמוד שלוש שנים. העניין הוא שיש לי בגרויות להשלים, אין לי אפילו בגרות אחת! אני כבר בתהליך, חייבת שיהיה לי את הבסיס הזה. אני רוצה שיהיו לאנשים כמה שפחות טענות כלפיי. רוצה לעשות ולסמן וי, שיהיה לי את זה. בינתיים הוצאתי 66 באזרחות, איזו מן אזרחית אני? אבל באנגלית אני כנראה טובה. אני לא חושבת על לימודים אקדמיים, אבל אחרי הבגרויות רוצה ללמוד משחק".
שני כמעט לא מודעת (או "משתדלת שלא") לפורומי המעריצים שנפתחו עבורה ברחבי הרשת. עבודתה כמלצרית מחזיקה אותה קרוב לקרקע, במיוחד ברגעים בהם לקוחות מזהים אותה מהטלוויזיה ואוהבים להתנשא עליה, כאילו הייתה נחותה מהם.
בטלוויזיה היא אוהבת לצפות בעיקר ב"דקסטר" וב"האוס". בחיים הפרטיים היא מתחזקת זוגיות עם חבר ירושלמי, לא סלב דווקא - בחור מן היישוב, לצד יחסים קרובים עם האופנוע שלה.
"זה טאבו אצלנו בבית", היא מודה. "ההורים שלי אמרו לי 'נעזור לך ברכב, אבל בלי אופנועים'. זה התחיל בקטלוגים בקטנה. כשחזרתי מהפנימייה קניתי טוסטוס, שיהיה לי לנסיעות לעבודה ולחזרות, אבל ידעתי שזה לא יגמר בזה. אחר כך עברתי לאופנוע ספורט בנפח קטן, ומה שיש לי עכשיו, הבובה היפה שלי, זה 650 SV. לרוב החבר'ה שלי יש אופנועים, אז אין מה לעשות - אלה האנשים שאתה פוגש".
רק אל תגידי לי שאת בעניין של רייסים ליליים.
"אני לא מאלה, זה לא אנחנו", היא מיתממת בחיוך דו-משמעי. "זו האהבה וההתמכרות שלי, אבל הרבה פעמים אומרים לי 'חבל על הפנים שלך'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם