"עבודה ערבית": שטויות חשובות במיוחד
ל"עבודה ערבית" ששבה אמש לעונה רביעית, יש אמנם קונספט מנצח וביצוע חינני, אך היא מעולם לא הייתה ראויה לעונות רבות. היא זוכה להן בכל שנה בשל חשיבותה בלוח המשדרים, במיוחד בימים בהם לימור לבנת מתיימרת להיות המצפן המוסרי של המדינה
בכל אופן, "עבודה ערבית" קיבלה את חסותן של הרשות לפיתוח ירושלים (חברה בת של עיריית ירושלים, האמונה על פרויקטים לקידום העיר) ושל "קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי". לא בדיוק "הקרן החדשה". ובכל זאת, יש לי תחושה שמיזם כזה, המציב את הערבי במרכז, לא היה זוכה היום לתמיכה מהשרה, שהפכה בשנים האחרונות למצפן המוסרי בשם המדינה וחברי מפלגתה.
טוב, נעזוב לרגע את לבנת ונגיע לעניין עצמו: סייד קשוע, כפי שהתוודה בחינניות אצל גיא פינס, לא האמין שהוא יגיע לעונה רביעית. גם אני לא האמנתי. "עבודה ערבית" היא אמנם קונספט מנצח, אבל לא סדרה מעולה, כזו שיכולה לחצות את משבר העונה השלישית. נכון שאפילו סדרות גרועות ממנה בהרבה כמו "החיים זה לא הכל" החזיקו תשע עונות, כך שהתיאוריה לא תמיד פוגעת. אבל בכל זאת, "עבודה ערבית", בשיקול קר ומנותק, לא מספיק חזקה לעונה רביעית. היא פשוט חשובה, וזה כל העניין. צריך אותה בלוח השידורים, היא הכרחית בימים שהשיח המקובל מסתכם ב"כל הערבים מחבלים" ו"לא יהיה כאן דו-קיום בשום מצב".
אז נכון, קשוע מספיק מיומן כדי לא להפוך אותה לסדרה פוליטית לכל דבר ועניין, והוא מתבל את העלילה בהומור שמתבטא בעיקר בסדרה של אי הבנות וקונפליקטים בסיסיים בין יהודים לערבים כדי שיהיה נוח לעכל. אך בסופו של דבר אנחנו רואים את האדם הערבי במרכז, גם אם נראה כאילו אמג'ד עליאן (נורמן עיסא המצוין) רוצה להיות יהודי. וזה חשוב.
בפרק שפתח אמש את העונה אמג'ד מתבשר שבושרה בהיריון(" ילדים זו ברכה? אז איך זה שבעולם השלישי לא כולם מיליונרים? " שואל אמג'ד, שעולמו צר מלהכיל שינויים), ולאחר שהמקומון שבו כתב נסגר, ואיש אינו זוכר שהוא השתתף ב"האח הגדול", הוא מודאג מהעתיד. בכל זאת מעמד הביניים, גם אם בלאום כתוב "ערבי".
ביקור אצל הסוכן שלו שוסטר (מנשה נוי בליהוק נפלא כגרסה משעשעת לרני רהב) מבהיר לו שהמצב אכן בקאנטים. ושוב קומדיית הטעויות יוצאת לדרך: הריב עם בושרה הוביל אותו לגור באוהל, בגללו פורצת המחאה החברתית, הוא הופך לגיבור, יש עבודה, ובא לציון אללה.
בינתיים הצמד השני והמשני של הסדרה - אמאל (מירה עווד ) ומאיר (מריאנו אידלמן), שהספיקו ללדת את בנם סמי - גם הוא מחפש את עצמו. מאיר איבד את עבודתו כצלם במקומון והם נאלצים לקצץ בהוצאות, מה שמעלה את השאלה אם לעבור לגור בשכונה ערבית. אמו של מאיר מציעה משכנתה תמורת גיור, אמאל מתפוצצת והדו-קיום שוב מתערער. בסוף הם מתלבטים אם לעבור את הגדר. מה איזה גדר? ההפרדה כמובן.
קשוע מצליח בעזרת הדמויות והדיאלוגים המשועשעים לדחוף תחת כל הנונסנס הזה את מה שלא מדברים עליו. הוא יודע להמתיק את הגלולה המרה, וכנראה שזה מספיק לעונה רביעית.
"עבודה ערבית", שלישי 22:45, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם