עונת ציד הנגיד: לא הגזמנו עם יעקב פרנקל?
פרשת הנגיד המיועד יעקב פרנקל אכן ראויה לסיקור מסוים, ולו רק בשל הסתעפותה וערכה הסנסציוני. אבל בעידן בו ארונות הטייקונים מתרוקנים משלדיהם על בסיס יומיומי, ייתכן שהציבור הישראלי צריך להתבגר ולהבין שגם לגודל השלד יש משמעות בסיפור
אל תגידו שגם אצלכם לא עוברת לעתים התחושה המנקרת הזאת - לעבור ליד איזה מדף מזמין ולסחוב משהו קטן ליד הקופה בסופרמרקט. ההיצע המטורף במדפים מביא את הרשתות להציב ממש לפני היציאה דלפקים עמוסים בכל טוב נוח לסחיבה: חבילת סוללות, סכיני גילוח, בקבוק מים ירוקים לניקוי שמשות מסטיקים ושלושה "אגוזי" במחיר של שבוע שכר דירה בפרוייקט רעננה הצעירה. איך אמר שייקה אופיר במערכון על מר שמש הכייס? חבר של הבן שלו נכנס לשניידמן הלבשה ויצא לבוש כמו חתן מצ'ק שלא היה ולא נברא.
שר האוצר יאיר לפיד, בלתי מעונב אבל לוחמני למדי, תמך במינויו המחודש של פרנקל לנגיד, ועדיין מגדיר את הפרשה "רכילות" וככזאת שמתנהלת באווירה של רדיפה. גם יעל פז מלמד ב"המטה" תומכת בפרנקל. למה? ככה. היא פשוט מאמינה לגירסתו, בלי להסביר, בניגוד לדובי וייסגלס שהרבה יותר מחמיר עם פרנקל.
יכול להיות שפרנקל יצלח את ועדת טירקל שאמורה לאשר את מועמדותו, אבל צריך להיות לו ברור שלא משנה אם הוא סחב, גנב או רק לקח לקולגה שלו, כל מפעלותיו הגדולים לאורך השנים בכלכלה העולמית, יתנקזו לאותו רגע פעוט אך מכונן בשדה התעופה בהונג קונג. רגע שהוא לכאורה כל כך לא חשוב, אבל מספיק שהיה מי שחשף אותו, כדי שירדוף את פרנקל כמו צל.
מדינת ישראל היא מקום מאוד משונה. ממש כמו אמריקה המתירנית כל כך בחיי היום יום שלה, אבל הפוריטנית והצבועה בבחישה האובססיבית בחיי הנבחרים שלה. עולם תחתון פורח, נוכלויות על בסיס יומי תחת כל עץ רענן, אלימות, עושק ורמיסת זכויות קשישים הם חלק מסדר היום כאן כבר שנים, אבל אנחנו אוהבים להיצמד לסנסציה הרדודה שנחשפת בטלוויזיה על גניבת בושם בדיוטי פרי, לכאורה, על ידי נגיד לשעבר ואולי לעתיד, שהמשכורת החודשית שלו גבוהה יותר מיתרות מטבע החוץ של האיטי.
זה נכון ששינויי הגרסאות של פרנקל מאז פורסם הסיפור (בושם, כניסה מוטעית למסלול צ'ק ועכשיו תיק של קולגה), אינם מניחים את דעתנו, אבל מסתבר שרק תינוקות בני יומם הם נטולי רבב. הגיע הזמן שנתבגר ונדע לחיות עם זה שגם הגדולים והנבחרים שלנו אינם מושלמים, ולאורך השנים מתגלים גם שלדים בארונותיהם.
שמעון פרס נלחם שנים בשמועה שאמא שלו ערבייה (שלד רציני), בנימין נתניהו סיפר שראה "כלניות" בריטיות מסיירות בילדותו (שלד מדיום) ושולמית שמיר לא הסכימה להעיר את בעלה בין שתיים לארבע, גם כשנשיא ארה"ב היה על הקו (אשת חיל!). מה שאומר שאם כבר שלד בארון, עדיף שזה יהיה של עכבר ולא של ממותה.
"המטה", ערוץ 10; " אולפן שישי", ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם