"סדנה לעצבים": פח אשפה תפל וסקסיסטי
אין לכם באמת סיבה לצפות בעונתה השנייה של "סדנה לעצבים". הצחוקים המוקלטים מביכים, קווי העלילה מופרכים והסקסיזם הבוטה מרגיש כמו שריד מעולם סיטקומי שצריך להיעלם. ולמרות כל אלה, צפויים לנו עוד לפחות 90 פרקים של הזוועה הזו. כי צ'ארלי שין, כמו תמיד, לא נותן לדבר לעצור אותו. גם לא לטעם רע
"סדנה לעצבים". 4.5 מיליון אמריקאים לא טועים. או שכן יח''צ הוט
כל אדם אחר היה נשבר במצב כזה, יורד למחתרת ולא חוזר ממנה לפחות עד שהגיהינום יקפא - אבל שין אפילו לא נסדק. מי שהוביל את אחת התוכניות המטופשות והמצליחות ( "שני גברים וחצי") והשתין מהמקפצה, לא חשש לקפוץ לבריכה ולאחר מסע הופעות מביך של סטנד-אפ הזוי - חתם על סדרה נוספת בכיכובו בשם "סדנה לעצבים".
זו עונתה השנייה של "סדנה לעצבים". מעל 4.5 מיליון אמריקאים צפו בה בממוצע מסיבה לא ברורה, שכן אין בה ולו בדיחה אחת טובה לרפואה, חוץ משין עצמו. מה שכן, יש בה זה את כל המחלות של "שני גברים וחצי", שזה אומר צחוק מוקלט כי אין אדם סביר שבאמת יצחק מתפלות הומור, דיאלוגים מטופשים, סטראוטיפים נוקשים ומעליבים כמו בכל סיטקום אמריקאי להמונים וסקסיסטיות דוחה.
הסיפור, במקרה שאתם עדיין חוככים בדעתכם אם לצפות בפח האשפה הזה, מטופש כיאה לסדרה אווילית שכזו, שאגב כמובן שאין צורך לצפות בראשונה כדי להבין את זו שהחלה לרוץ אתמול. צ'ארלי גודמן (שין) הוא כוכב בייסבול לשעבר שהפך למטפל בסדנה לעצבים אחרי התמוטטות משלו (ווינק, ווינק), ובעצמו מטופל אצל מטפלת בכעסים בשם קייט (סלמה בלייר בתפקיד מביך ביותר). בהתאם לקוד האתי של סדרות מסוג נחות כזה, צ'ארלי (גרוש פלוס טינאייג'רית כפייתית) שוכב עם המטפלת שלו - והסיפור הביזארי שלהם, שאמין בערך כמו סיכויי הצלחת אשפוז תורן של שין במכון גמילה, מתניע את העונה השנייה.
לא אלאה בהשתלשלות העניינים הצפויה והמוכרת לעייפה, וגם לא במה נאמר בין מאות הבדיחות שנזרקו בעשרים דקות מתישות. זה לא ממש רלוונטי, כי הסיפור הוא שאמריקה אוהבת קאמבקים וקיבלה בזרועות פתוחות את שין. רשת FX, שחתומה על הדבר הנורא הזה, כבר הזמינה 90 פרקים נוספים ולצערי גם מרטין שין. הבעיה היא שעם רמת הסדרות המשודרות ב"הוט", סביר להניח שנראה כאן גם את העונות הבאות. תחסכו מעצמכם את התענוג.
"סדנה לעצבים", ראשון עד חמישי, 22:30, קומדי סנטרל, הוט
משהו חדש מתחיל
זה מעט מדי ואני מקווה שלא מאוחר מדי, אבל אפשר להתחיל לראות מגמה מבורכת בפאנלים השונים
בתוכניות האקטואליה - יותר ויותר נשים מוזמנות להשתתף בשיח שהן הודרו ממנו זמן רב. לאחר שנים של דומיננטיות מצ'ואיסטית מחונטת בחליפה, עורכי התוכניות הבינו שכך אי אפשר להמשיך. שכן קצנו בביטחוניסטים משומשים, נשבר לנו השלט מפרופסורים מפוצצים בחשיבות עצמית ונמאס כבר לראות את אותם שלושים גברברים מסתובבים בין אולפן לאולפן.
אני מכיר את כל התירוצים ("נשים פחות מקדמות את עצמן", " הן עסוקות יותר"), אבל זה לא משנה את העובדה שלמחצית מהציבור מגיע ייצוג נרחב יותר בכל פאנל. משהו חדש התחיל, נקווה שימשיך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם