"חי בבוקר": מרגול עולה על הגל. אלון גל
אפרופו "חי בבוקר", תוכניתם של מרגול ואלון גל בערוץ 24, כינסנו אותם לשיחה זוגית על הכל
"מישהו למעלה חשב שאת חודשיים האלה (יולי-אוגוסט) צריך להעביר בערוץ 24 עם שני ברנשים שמבחינתם ראויים, ופנו אליי" מספרת מרגלית צנעני המתקמבקת, על תהליך גיוסה מחדש לערוץ 24, אחרי שנתיים של שתיקה.. "אמרו לי 'מרגול, את חוזרת', ושמחתי אתה לא יודע כמה. זו האמת. מודה".
גל: "גם אליי הרימו טלפון ושאלו אותי: 'מה דעתך לבלות עם מרגול שעתיים ביום?'. אז קודם כל אמרתי כן, ולא חשוב באיזה נסיבות".
לא היו מאטצ'ינגים? לא בדקו כל אחד מכם לצד מגישים אחרים?
מרגול: "לא. לגל יש שעות שידור רבות, הוא יודע ללהג, הוא נושא בגאון את התוכנית שלו ברדיו, מדבר ללא הפסק וזה חשוב מאוד. הלהג מאוד חשוב. אנחנו אמנם עושים תוכנית טלוויזיה, אבל היא כמו רדיו מצולם. בגלל זה אנחנו מלהגים על הכל, וזה העיקר. הנראות היא סבבה, אבל זה פחות העיקר".
גל: "זה צריך להיות להג אינטליגנטי נעים, ואני מקווה שאנחנו עושים את זה טוב".
אז בעצם לא עשיתם אפילו פיילוט לפני?
מרגול: "לא. אפילו לא נפגשנו. זה התחבר בשנייה. אמרתי להם 'לא צריך, אני מכירה אותו. הבנתי. אני יודעת מי זה'".
אלון, עשית לה קואצ'ינג?
גל: "נראה לך שאני יכול לעשות לה קואצ'ינג?! לאישה הזאת צריך לעשות אילוף הסוררת!".
אז מה בעצם ההבדל בין התכנית שלכם לכל תכנית אירוח אחרת?
"אני חושב שזה קורה מעצם היותנו".
מרגול: "זה הסך הכל של הברנש והברנשית. כל אחד מביא איתו את מה שהוא נושא איתו. 'את צער השתיקה'" (שניהם שרים. בגל צפון זמר מתוסכל, לא ממומש).
גל: "אני חושב שלא חשבנו על בידול. הוא נובע מהדמויות. כל אחד מאיתנו ומה שהוא מביא איתו. הרי בסוף כולנו עושים את אותו דבר. הבידול הוא בקאסטינג".
מרגול: "זו לא תוכנית תחקירים ולא תוכנית של ראיונות כבדים ועיתונאות רצינית. זו תוכנית של ראה וזרום. יש לנו אירוחי אומנים ופינות קבועות, עדי שילון עושה לנו כל יום סקירת תרבות מצוינת, כדי לאזן את התוכנית מרמת הדאחקות לרמה של מסתובבת בעיר, מסתובבת ברשת, רואה מה קורה ומספרת לנו על זה".
מרגול, בעצם מבחינתך הסתיימה תקופת צינון מהמסך, נקרא לזה כך, מאז אותה פרשה בה היית מעורבת. זה משהו שאת גזרת על עצמך?
"לא גזרתי על עצמי כלום. אני בתוך ההוויה של עצמי, עוברת מחודש לחודש, משבוע לשבוע, מיום ליום. זה מה שנקרא בדרכי, מעצם ההתהוות שלו. יכולתי לחזור כבר קודם לכן. היו הצעות קודמות להגיש תוכנית, אבל העדפתי להתארח פה ושם, שזה יותר קל, ובאמת התארחתי. ועכשיו בשלה השעה לחזרתי להגשה ואני שמחה".
איך את חיה היום? ללא ספק עברת כמה חוויות לא קלות.
"אני חיה נהדר. הכל בסדר אצלי, שום דבר לא נגרע. לא מכבודי, לא מההוויה שלי. אני אישה, אני אם. אין לי שום חשבון עם אף אחד, ואם יש לי חשבון זה עם עצמי, וזה לא דבר שצריך לעניין אף אחד. הכל טוב, ברוך השם. אין לי שום בעיה. מבחינה מקצועית, העבודה הזו היא נשמת אפי. עם זה אני קמה, עם זה אני הולכת לישון. טקסטים, מוזיקה, חברים למוזיקה. ואני אוהבת את התעשייה שאני נמצאת בה כי אני אוהבת בני אדם"
"התבגרתי. פעם הייתי יותר תחרותית, היום אני פחות. פעם עניתי עוד לפני שנשאלתי, היום אני מחכה שישאלו אותי. למדתי דברים, גם מתוך מה שחוויתי והסיפור שקרה לי ושלא קרה לי, וגם השתניתי מאז שהייתי ילדה ויריתי לכל הכיוונים. היום אני קצת יותר מחושבת. אבל אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי, זה הפה שלי, מה לעשות".
אלון, ממשבצת הקאוצ'ר הלאומי הרציני הזנקת את עצמך לסלבריטאות, לפרסומות ולהגשת תוכנית יחיד. שאפו.
"השאלה היא האם זה גורע מאיזשהו דבר שאני עושה? התשובה היא לא. ואני גם לא יכול לנהל את חיי בצורה הזו של לחשוב איך יגיבו לכל מהלך שלי. אני אדם שעושה הרבה מאוד דברים. המקצוע שלי הוא אימון. בזה אני עוסק. באימון מאמנים, באימון בני אדם. ואחת ההנאות הגדולות שלי היא טלוויזיה. מכל סוג. אני עושה כל מה שמוצא חן בעיניי להתפתחותי ולהנאתי האישית. ואני מודה לאלוהים על האפשרות שיש לי לתבל את חיי המקצועיים בדברים כאלה כרגע. אני מתרגש מזה מאוד".
שניכם הופעתם בתוכניות בלב הפריים-טיים של ערוץ 2, ועכשיו אתם בעצם בערוץ נישה.
מרגול: "לגבי ערוץ 24, אין לך מושג כמה באאז יש סביבו. ברחובות, עקרון, נס ציונה, ראשון לציון, חדרה. אני לא כל כך מאמינה לנתוני הרייטינג שמתפרסמים עליו. זה ערוץ נחמד ונגיש. וגם כשהייתי בפריים-טיים של ערוץ 2, עשיתי במקביל ערוץ נישה. זה לא מקהה, מוריד או מוסיף כהוא זה".
גל: "המקום שלי הוא טיפה שונה. אני אומר תודה לאל. אני לא רוצה עכשיו להיות בפריים-טיים של ערוץ 2. אני לא במקום כזה עם עצמי עכשיו. אני נהנה מכל שנייה של המסע הזה. הוא קטן, הוא אנושי, סביב שולחן. הוא נעים לי עד אין סוף. הוא מביא אותי לידי ביטוי ואני נמצא איפה שאני רוצה להיות".
מרגול: "ואני הייתי בשיא הפריים-טיים שאי אפשר לתאר. 'כוכב נולד', שש עונות, בפרימה ויסטה של הטלוויזיה. אהבתי כל שנייה, ואני אוהבת את התוכנית הקטנה הזו לא פחות. אני עושה את זה בחן וחסד. אני עושה את זה כל חיי. מעולם לא בחלתי בסוג הופעה, איפה להופיע ולמה. אני רוצה לשיר, אני רוצה לומר, אני רוצה לבדר ולא אכפת לי באיזו נישה".
גל: "אני חושב שמה שאנחנו עושים זו תוכנית אנושית. כזו שבאה מזווית אחרת, בגלל הפרסונות. היא דעתנית מאוד ומצד שני מאוד אוהבת אדם. שנינו עיסוקינו באהבת אדם, ולא היינו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים ללא אהבת אדם. ניכר שאנחנו נורא אוהבים. את מי שמתקשר, את מי שמגיע".
מרגול: "היתרן הגדול הוא שהתוכנית משודרת לייב מ-10.00 עד 12.00, ואתה יכול לראות אותה גם משלוש אחר הצהריים כתוכנית מוקלטת. אתה יודע איזה תענוג צרוף זה? ואני רואה מהתגובות שמאוד אוהבים את מה שאנחנו עושים. הייתה אצלנו לפני זמן מה רבקה זוהר, שהרטיטה לבבות. היא פשוט גמרה אותי בשידור חי. איזה יופי! אירחנו את לירון לב, וגם את לירון רמתי הענוג, ששר בלדה קורעת. שיר לוי בכלל הרס אותנוכשהוא היה פה, וגם תום קשתי בחור משגע. ממרומי גילך אתה מתחיל להעריך את הצעירים ואת נועם הליכותיהם".
במהלך התכנית אתם מגלים דברים שלא ידעתם, על האורחים ועל עצמכם?
גל: "בוודאי. לא אחת נכנס לאולפן בן אדם שמאפשר לי להניח בצד לרגע את האג'נדה שלי ולהסתכל, ואני מוצא אצלו דברים מגניבים. ואני מדבר על בן אדם שלא הכרתי, לא הייתי מדבר איתו בחיים וגם לא מחליף איתו מילה בנסיבות אחרות, מחוץ לאולפן. כל אדם טומן בחובו כל כך הרבה דברים ואתה לא יכול לדעת. זה מה שיפה".
עד כמה התוכנית כתובה ומתוכננת ובאיזו מידה יש בה מקום לספונטניות?
מרגול: "הכל ספונטני. מעבר לפינות הקבועות בין אייטם לאייטם, דבר לא נכתב מראש. מעולם לא כתבו בשבילי טקסט באף תוכנית טלוויזיה. כל אמרות השפר ששמעת ממני אי פעם בימי חלדי, יצאו מפי בלבד. ב'כוכב נולד' כל מה שיצא מפי היה על דעתי בלבד, דברים שאני המצאתי במו מוחי ובמו פי".
גל: "יש ממד עצום של יצירה בתוך הדבר הזה. לא כותבים לנו וכל מה שאנחנו אומרים הוא שלנו".
נראה שבכל הנוגע לחלוקת העבודה ביניכם, את נאלצת להוריד מדוושת מהפלפל הרגיל שלך ואלון מפגין לפעמים טמפרמנט עצבני.
"שיהיה. זה קצת מרכך אותי. זה לא רע בכלל".
גל: "כל זוגיות מביאה איתה את הארומה שלה, וזה בסדר גמור. אני מקבל הזדמנות להביע את דעותיי בצורה נחרצת, פוליטית וחברתית, ויש לי הרבה כאלה".
מרגול: "אני אוהבת את הראשוניות בהגשה ובדיבור ומנסה לשמר אותה. זה כמו טייק ראשון באולפן, שהוא הכי טוב, בלתי נשכח. ואם יש בו איזה פגם כלשהו, אתה מנסה לתקן וזה יוצא מזעזע ושומעים שזה טלאי. אני משאירה טייק ראשון אפילו אם יש בו איזו טעות קלה. כי זה המפגש הראשון שלי עם השיר, עם העיבוד, עם האוזניות. אין לזה תחליף. ב'עץ ירוק מפלסטיק' הורדנו את הגייד (הטייק הראשוני שמקליטים כדמו), כי לא יכולתי לוותר על הנוגות והקול הרך שהבאתי. עשינו אמנם טייקים אחרים, אבל בסוף הגייד נשאר".
מתוך העבודה המשותפת, מצאתם איזו נקודת תורפה זה אצל זה? איזה חיסרון? תרגישו חופשיים לספר.
גל; "היא לפעמים חסרת סבלנות לחשיבה שלי".
מרגול. "הוא מאוד מיידי, לעומתי. אבל זה בעצם טוב. תאר לעצמך שהיה יושב לידי איזה נופת צופים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם