בעל המאה: יוסיין בולט מציל לכם את הטלוויזיה
בין המירוץ למיליון, כלוב הזהב, האח הגדול או תכנית הקיפוח המאולצת של אמנון לוי, טוב שיש בלוח שידורי הקיץ שלכם גם תוכן ראוי, שכולו אתלטיקה ויכולות אמיתיות. ובמילים אחרות: תודה לאל על יוסיין בולט
אני מקווה ששמתם לב שהקיץ אין מה לראות. המסכים שוממים כמו תלו שלט בגינה "סגורים לרגל שיפוצים, נחזור אחרי החגים". האח גדול, המרוץ למיליון, כלום הזהב, קיפוח למתקדמים עם אמנון לוי. שתי דקות של דיג ברחבי הממיר - ואפס הישגים. ואז בא הבולט הזה, בימים נפלאים של HD שבהם רואים כל שריר מהיכן הוא מתחיל והיכן הוא מסרב להיגמר. כל טיפת זיעה ושערה על הראש. ריצה למאה מטרים פתאום הופכת לשירה מענגת. אז נכון שלבולט אין מתחרים, ואלה שניסו לתת פייט נתפסו על סמים, אבל עדיין יחד עם הג'מייקני אפילו ערוץ 1 נראה לפתע זוהר ויש תמורה מושלמת לאגרה.
זה ספורט וזו טלוויזיה, לא הקללות שמומטרות עלינו בערוצים המסחריים. אותה ריצה קלילה שמשאירה את כולם מאחור ומשחררת קסם בלתי מוסבר לאוויר. אופוריה. אז חכו, לא מדובר בסופה של האגדה באליפות. יש לבולט עוד ריצה ל-200 מטרים , שהיא כמעט עשרים שניות שלמות של תענוג, וגם מרוץ שליחים, אבל אפשר גם להתעלם לרגע מהעילוי ולהתרכז ביתר המקצועות.
יש מלא דברים מרהיבים במוסקבה שמספקים היטב את הסחורה. היום, כשיש כל כך הרבה מצלמות והילוכים חוזרים, אליפות כזו היא מעדן משובח גם למי שלא אוהב ספורט. מומלץ מאוד להתמכר.
אליפות העולם באתלטיקה, ערוץ 1
ביום טלוויזיוני שניצל רק בזכות הריחוף של בולט, "דאק דיינסטי" היא העונש שמולו אתם צריכים לשבת ולפצח גרעינים. זו סדרה שאתם צופים בה בשעות מוזרות, בערוץ נישה שולי ובסיומה שואלים: "מה אנחנו עושים עכשיו עם חיינו אם ראינו את המיצג הביזארי מתחילתו ועד סופו?".
ובכן , הסדרה הכי הזויה על המסך - תואר שהיא לוקחת בהליכה - עוסקת במשפחת רוברטסון מלואיזיאנה, רד-נקס אמיתיים, שצדים ברווזים למחייתם. הסדרה הזו היא ריאליטי כמו ש"סיינפלד" היא ממתק דוקומנטרי. הכל פה מתוסרט ומתוזמן כמו סיטקום טיפוסי, אבל אלה, להבדיל משחקנים שמסיימים יום עבודה ופורשים לחדרם בהילטון, עדיין אנשים שצדים ברווזים.
הציידים מהדרום לבושים בבגדי הסוואה מגוחכים. הם שמנים, מזוקנים ומסריחים. בלי להעליב, בכל כמה דקות הם מתגאים שנודף מהם ריח בלתי נסבל כתוצאה ממקלחת חודשית - וגם זה אחרי מסע שכנועים סביבתי. הם נאבקים באוהלם הרעוע עם יתושי ביצות שכל אחד מהם בגודל קומביין, ובשיער פנים מטונף. רק מהתיאור הזה למישהו עוד בא לראות?
אני לא יודע מה איתכם, אבל מסתבר שהעיסה המופרכת היא להיט היסטרי בארה"ב. שלוש עונות כבר שודרו, הרביעית בהכנה. את פרק הסיום של האחרונה ראו 9.6 מיליון אוהדים נלהבים. הרוברטסונים כבר הופיעו אצל ג'יי לנו, קונאן אובריאן. אחד כתב ספר ביוגרפי על אחיו. כן, פתאום "האח הגדול" ואחותו הקטנה נראים כמשהו שפוי וסולידי.
ארה"ב היא מקום שבו איפה שתזרקו אבן, תוכלו לצלם סדרה. לא חסרים מקרים של שריטה עמוקה, תמהונות או פסיכוזה מתקדמת. לכן "דאק דיינסטי" היא סדרה שהיא מדד מצוין למצבכם. נהניתם? ספרו את זה לפסיכולוג.
דאק דיינסטי, ערוץ ביוגרפיה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם