"שובר שורות" חוזרת: היכונו לסוף המר
על אף הציפייה הגדולה, פרק פתיחת חלקה השני של עונתה האחרונה של "שובר שורות" לא סיפק יותר מאקספוזיציה, תזכורות ואתנחתות קומיות. כלומר, עד סצנת הסיום המצוינת, שהבהירה לצופה, לוולטר ולהאנק שמה שלא יהיה - זוהי תחילתו של הסוף המר
נסו להיזכר בעונתה הראשונה של הסדרה ובפרקי חזרתה השנתיים, ותיווכחו לגלות כי כמו כל סיפור טוב שמגיע לנקודות רתיחה אפיות, "ברייקינג באד" דאגה במשך השנים לספק לנו קודם אקספוזיציה נאותה, מהולה בקטעי פלאשבקים עמומים או בהצצות גנובות לעתידם של גיבורנו, עוד בטרם החלו אלה לצעוד לכיוונו.
לא, רגעים גדולים לא היו שם, פרט כמובן לסצנה האחרונה בפרק, אליה עוד נגיע בהמשך. במקום זאת קיבלנו שלל תזכורות לאירועים שקרו, חוטי עלילה שקושרו שוב והזדמנות להיזכר בדמויות שמלוות אותנו כבר ארבע שנים, זמן לא קצר במונחים טלוויזיוניים. וכך, דקה אחר דקה, התוודענו שוב לעורך הדין החלקלק סול גודמן, לייסורי המצפון שקורעים לגזרים את נפשו של אהובנו ג'סי פינקמן, ולמזגה הכועס של סקיילר, אשר ניכר כי גם בעונה זו של הסדרה תמשיך לאייש בהצלחה את משבצת פריים השירותים/הצצה לסמארטפון בכל אימת שתפציע על מסכנו, מלווה כתמיד בפרצוף זועף ובטקסט משבית שמחה או עניין.
אבל שובם של סקיילר, וולטר ג'וניור או אפילו אזכור נסיבות מותו הטראגיים של אחד, מייק הרמנטראוט הם לא העיקר בעונה זו של "שובר שורות", ששבה אלינו שלשום בפעם האחרונה בהחלט, כדי לסיים פעם אחת ולתמיד את סאגת החתול והעכבר הנצחית של וולטר והאנק, גיסים שהפכו כעת באופן רשמי ומודע לאויביים מרים. יריית פתיחת המערכה האחרונה ב"ברייקינג באד" כללה בעיקר את שיאו של מהלך תסריטאי מתוחכם ועקבי, שבמהלכו הפכו גיליגאן וחבריו את היוצרות, ובפעולת דאבל סוויץ' אשר בוצעה במיומנות ראויה לציון, סימנו מחדש את יחסי כוחות הטוב והרע ב"שובר שורות".
ובמילים אחרות: בלש המשטרה גס הרוח והוולגרי הפך בעונתה האחרונה של דרמת המתח הטובה ביותר על המסך לגיבור הלא מושר שלה, האיש שהצופה רוצה בטובתו, ולו רק בשל העובדה שמתחת לכל הזוהמה שוכבת שם נשמה טובה שבאמת ובתמים מחויבת למשפחתה ולסטנדרטים שונים של נאמנות. לעומתה, וולטר ווייט מסיים רשמית את המהפך שלו ממורה כושל ותמים לכימיה למפלצת אכזרית, איש קשה ולוחמני שלא מוכן לספוג שטויות מאף אחד. לא מאישתו, לא משותפיו העסקיים לשעבר, ובטח לא מגיסו.
ובכך מתמצה למעשה עיקרו של פרק פתיחת העונה האחרונה בהחלט של "שובר שורות". אקספוזיציה ופגישה עם מכרים ותיקים היא דבר טוב ויפה, אך סצנת העימות בין האנק לוולטר היא זו שתיזכר לנצח מפרק זה (אם שמים בצד את הויז'ואל של ג'סי משליך כסף אל חצרות בתים אקראיות, כסף שנגוע בדם כנרמז משם הפרק, כמו גם את הגרסה האלטרנטיבית שמציעים חבריו באדג'ר וסקיני פיט לסרט הבא בסדרת "מסע בין כוכבים").
בסצנה שתעקשה לשמור על איפוק ולא הרשתה לעצמה לרגע לגלוש למחוזות הפאתוס הלא אמיניים לעיתים, הביטו זה לזה בעיניים וולטר והאנק (שריידר והייזנברג, אם תרצו), במובנים רבים – דמויות מראה אחד של השני, והכריזו רשמית על תחילת המערכה האחרונה ביניהם. כעת, כשהכל גלוי והקלפים חשופים, המלחמה האמיתית הגיעה.
לא עוד חתול ועכבר, לא עוד הסתתרות מאחורי תירוצים וקצוות לא סוגרים. עכשו, כשגם האנק יודע את מה שכולנו יודעים כבר מזמן, הגיעה העת לבחון מי מהשניים ינצח את הסיכויים ויסגור סופית את סאגת הייזנברג מחייו: האם יהיה זה וולטר, שנקלע אליה מבלי שרצה בכך באמת והתאהב בחייו החדשים קצת יותר מידי,? או אולי האנק, שהקדיש חתיכת חיים משמעותית בכדי להסיר את האלבטרוס שהפך את אלבקרי למגרש המשחקים שלו, ובדרך נשבה בלופ אינסופי של מרדף וכישלון.
"אני לא יודע מי אתה", מביט האנק בעיני קרוב משפחתו כפי שמעולם לא הביט בהן בעבר. "אני כבר לא יודע עם מי אני מדבר בכלל".
"בהתחשב בכך שאתה לא יודע מי אני", עונה לו וולטר, אדם שבעצמו למד להכיר צדדים חדשים באישיותו מאז החלה מחלת הסרטן לכרסם בו ובמהותו הקיומית הפאתטית של טרום סאגת הקריסטל מת' בחייו. "אני מציע שדרך הפעולה שלך תהיה לנהוג במשנה זהירות", הוא משלים, ובמשפט אחד מסגיר את השינוי שעבר עליו לאורך חמש עונות.
"Tread Lightly" הוא אמנם ביטוי מעט אמורפי, שהרי הוא לא מציע דרך פעולה כפי שהוא ממליץ על הימנעות ממגע ישיר ומהשקמת כלבים ישנים. אך דווקא כשהוא נורה בשקט מפיו של וולטר הוא מקבל משמעות חדה, מאיימת ומדויקת מאי פעם.
עם יריית הפתיחה לעימות האחרון ביניהם, לפייס אוף שכולנו פיללנו לו בעוד נאלצנו לפלס את שביל הזהב אליו בין דמויות משובחות כמו גאס פרינג', הקטור סלמנקה או אפילו מארי שריידר, וולטר ווייט מפציר בהאנק שריידר לשקול את מעשיו, שכן אין לו באמת מושג בטבע החיה שעומדת מולו ולמה היא מסוגלת כאשר היא נדחקת לפינה ומזהה איום קיומי משמעותי לפניה. בשלב זה אפשר לומר שגם לנו הצופים, שהיינו עדים לכמה מעשי זוועה בחסות איש המשפחה בעלת המסירות המפוקפקת, אין באמת מושג מיהו האדם שעומד מולנו: ד"ר הייזנברג או מיסטר ווייט.
אקו"ם