גמר "האח": תעצרו את הטמטום, אני רוצה לרדת
עבור צופי טלוויזיה רבים, גמר עונתה החמישית של "האח הגדול" אמש היה לא יותר מחגיגת סיום טרחנית לפורמט שמתעקש להשאר בחיים על אף הירידה באיכותו. כשהיא חמושה בסבלנות ובעצבי ברזל התיישבה שרין לוי לסכם עונה, משדר גמר ומראות קשים וחזרה עם נחמה קטנה: לפחות טהוניה כבר לא תאכל לנו את הראש
המציאות המרה מלמדת שהפורמט של התכנית שעשתה את נינט מת ליוצריה בידיים, אבל לקופרמן הפקות ולזכיינית קשת לא איכפת. בואו נתפלל רק שהשנה באמת זכינו לעונה שבה אותו פורמט גווע את פרפורי נשימותיו האחרונים ומעתה יוצא מחוץ לחוק. כי זה כבר מזמן לא רע בקטע מעניין כמו, נניח, בעונה הראשונה. "האח הגדול" זה פשוט רע בקטע רע.
הצניחה החופשית של הרייטינג לאורך העונה, מ-43.6% עד ל-28% מדברת בעד עצמה. למה? כי זו העונה שבה פצעי הדיירים הוכנו מראש כדי שהממונים על מלאכת החיטוט יפתחו אותם ביתר קלות. עונה שישית? איך אבי לוי אמר אמש, כשנשאל על מי הוא מהמר - על הקורבנית האקזוטית או על אשת הברזל הלבנה: "שאלוהים יחליט". אבל מה זה משנה באמת? הדרך למיליון, או למושא רכילות או לעבודה כניצב/ת בהשקה כלשהי, רצופה בחתחתים שמצטלמים כמאבק מתמשך לנגד עיני העם. לכן, זוכה "האח הגדול" לעולם יהיה המקופאח - אכלו לי שתו לי - הגדול.
זו הייתה עונה שהמושג "להתנהג בהתאם" נותר בה בגדר המלצה בלבד; מלאת אינטריגות, רווית עוינות ושנאה, וברגיל כחלק מהדיל, גם לא מעט בלה בלה. מההתחלה, עם סאגת המייליז ראינו כבר את החושך. אחר כך הזוהרים של לבנה, או העיניים הבורקות של איתי, הצליחו להדליק טיפ-טיפה את האור אבל עדיין השאירו אותו מגמגם. סליחה, מהבהב במעומעמות. לאורך העונה חווינו צלילות אותנטיות ספורות; כמו התאהבויות של קיץ (פאו-פאו ולאון), ופה ושם נרקמו אפילו חברויות אמיצות (לבנה וביז'ו). תראו, מילא איתי, או דור או לאון או לבנה או ביבי, אבל טהוניה? הקריזות שלה הן אכילת ראשים סדרתית.
הדיווה מאתיופיה הרגה את כולנו, אבל היא טוענת שלפחות היא למדה מזה משהו. וזה כנראה מה שהפך אותה לבנאדם שגרף הכי הרבה הזדהות מצד המסמסים, שלא מוותרים על המסרון לתוכנית ריאליטי כמו שהם לא משחררים את הפקסימיליה. מי הם האנשים הללו, המסמסים? ומה לעזאזל מניע אותם לעשות זאת?
טכנית, הגמר הזה גם יכול היה להיגמר ברגע הכתרת איתי במקום החמישי, כשיצא הדייר "החדש" מהבית ותלש מליבו פיסת אמת קטנה: "אם לא אתם, אני לא הייתי כאן". עכשיו הגיע תורם של משפטי מחץ גנריים מצד אחד המנחים; "הדייר החדש הראשון שמגיע לגמר". הסחים בבית, מצידם, אמרו "וואו". יופי. עכשיו, כלומר אחרי הפרסומות, אפשר להמשיך.
אחר כך הגיע תורו של דור דמרי, "הפוזיונר הרגיש שלא יודע שהוא פוזיונר". אז אחרי שאור הדביקה לו צרפתית במובן של Get a room הוא סיכם את החיבור העצמתי ללאון במשפט אחד: "אנחנו באותו קטע כזה, מאותו סוג". הלאה. כשלאון קטף את המקום השלישי, הליפ-סינק של פאו-פאו אמר את ה"זה לא אמיתי" של טהוניה: "לא יכול להיות". הספירה לאחור נעצרה כאן כי כולם - כולל טהוניה - חשבו שהנה, לבנה זוכה. בינתיים, טהוניה מציגה בפעם הראשונה העונה אקט צ'יל כשזרקה ללבנה "בואי נעשה סיגריה". עוד משפט גנרי שאין מנוס ממנו נשלף מצד אחד המנחים: "מאז שפרה לא הייתה זוכָה באח הגדול".
עוד פרסומת גמר לרנואר וכבר נגמר. כשברקע "Girl on Fire" של אלישה קיז אסי וארז, צמד שחיינים צורניים שבדיוק מופלא עם הזיקוקים והקונפטי הניפו את זרועותיה של טהוניה רובל אל על, אי אפשר היה שלא לתהות : מה פשר המנהג הזה, להרים לבנאדם את הידיים שלו משני הצדדים? עזבו, ושימו טיל להאש-תגס באינסטגרם. אלוהים, למה אני לא שפרה קורנפלד?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם