יוצר "שובר שורות": "מעדיף הרואין על קריסטל מת'"
וינס גיליגאן, יוצר סדרת הדרמה המדוברת "שובר שורות", הפך בזכותה לאחד היוצרים המוערכים בתעשיית הטלוויזיה, ולשם שמוזכר בנשימה אחת עם דיוויד צ'ייס ("הסופרנוס") ומתיו ויינר ("מד מן"). אחרי שהבטיח לצופים האדוקים סוף שירסק להם את הלב, הוא מודה בראיון שביסס את הדמות הראשית על משבר גיל ה-40 שחווה על בשרו, מתקשה לקבל את אהדת הצופים לדמות הנבל ומגלה מה היה קורה במפגש דמיוני בין וולטר וייט לטוני סופרנו
- אז היוצרים של הסדרות המדוברות הם המלכים: מפיקים-תסריטאים כל יכולים, כמו דיוויד צ'ייס ("סופרנוס"), דיוויד סיימון ("הסמויה") ומתיו ויינר ("מד מן"). נפלא ככל שהיה השחקן המנוח ג'יימס גנדולפיני, נראה שיש בטוני סופרנו יותר צ'ייס מאשר גנדולפיני. ויש תוספת חדשה לאליטה הזו של יוצרי טלוויזיה בעלי סגנון יחודי: וינס גיליגאן, ש"שובר שורות" שלו היא הסדרה המדוברת ביותר בימים אלה. היצירה של גיליגאן היא גם ככל הנראה האפלה ביותר בחבורה.
הדמות הראשית ב"שובר שורות" היא וולטר וייט, מורה לכימיה בבית ספר תיכון בעיר אלבקרקי בניו מקסיקו, המגלה שהוא חולה בסרטן. כדי להמשיך לפרנס את משפחתו ולממן את הטיפולים, מחליט וייט להתחיל לייצר את הסם מתאמפטמין (קריסטל מת'). עם התקדמות הסדרה ולקראת סיום העונה האחרונה שלה, נדמה שגילגאן מתקרב להשגת מטרתו: הפיכת הגיבור לאיש הרע. האם בעוד שוולטר שוקע עמוק יותר למצולות העולם התחתון, יצליח סוף-סוף גיסו הנק, איש הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים, לחשוף אותו?
"שובר שורות"-Breaking Bad במקור, שפירושו בסלנג הדרומי "להקים מהומת אלוהים" - הפכה כבר לחלק מהשיח הלאומי בארצות הברית. את וולטר מגלם בריאן קרנסטון, והאופן שבו הוא עושה זאת - שילוב של חרדה מוכרת ופיקחות חסרת רחמים - הוא חלק אינטגרלי מהצלחת הסדרה שכבר זכתה בשבעה פרסי אמי. אבל את מקורן של התכונות האלו לא תמצאו אצל קרנסטון, שלדברי גיליגאן "הוא טיפוס מצחיק ומשעשע שאוהב את החיים". "לא", אומר גיליגאן, "בוולטר יש יותר ממני מאשר מקרנסטון". הוא יצר את הדמות לאחר שמלאו לו ארבעים (כיום הוא בן 46), והבין אחר כך ש"שובר שורות" היא "סדרה על אדם שעובר את משבר אמצע החיים הגרוע ביותר בעולם. כך שאני מניח שנתתי את ההשראה לעצמי ביצירת הדמות".
וולט הספיק להפוך לאחת הדמויות הכי מורעלות וטרגיות בטלוויזיה, כך שגיליגאן לא לגמרי מרוצה מהקרבה הזו בינו לבין גיבורו. "אני לא האדם הכי חיובי בעולם", הוא אומר. בשנים האחרונות הוא סבל בעיקר מחרדה, ובעבר גם מדיכאון, אבל העובדה הזאת אינה מונעת ממנו להיות אדם לבבי שנעים להיות בחברתו. הוא צוחק בקלות, צנוע כמעט במידה מוגזמת ונוטה להסכים עם התאוריות שלי לגבי הסדרה ששולטת בחייו כבר שש שנים.
"הרבה ממה שהניע את וולט, או עצר אותו בעבר, היה החרדה שלו. אני מתעורר באמצע הלילה כי כל מיני דברים מדאיגים אותי", מוצא גיליגאן את הדמיון בינו לבין גיבור הסדרה. "עם זאת, מאז שאובחן אצל וולטר הסרטן הוא חי ללא פחד. ברגע שהוא קיבל את עונש המוות, הוא ישן כמו תינוק".
ועדיין , נדמה שגיליגאן מנסה לשמור על מרחק מוולטר, אולי מחשש שהמסע של גיבורו אל לב האפלה עלול איכשהו לפגום בתדמיתו שלו. "אני מוקסם מהתהליך הזה של הפיכה לפושע, אחרי שאתה מתחיל מנקודה שבה אין לך שום ידע על עולם הפשע". הוא אומר ועוצר לרגע. "זה כמובן לא משהו שאי פעם אעשה, אבל כיף לתת לדמיון לעבוד".
עד "שובר שורות" הצליחו האנושיות וחוסר המוסר לחיות זה לצד זה על המרקע רק ב"סופרנוס", וגיליגאן אכן מודה שהוא חייב ל"סופרנוס" את הבכורה. לאחר מותו של גנדולפיני צייץ גיליגאן בטוויטר: "בלי טוני סופרנו לא היה נוצר וולטר וייט". היה מי שאמר כי השניים, וולטר וטוני, הם השתקפות מראה: מצד אחד שומר חוק שמאמץ את השחיתות, מנגד פושע שמסרב לגאולה. "אם הם היו נפגשים, טוני היה מנגב עם וולט את הרצפה", גיליגאן אומר בחיוך. "אבל אם וולט היה שורד את המפגש הזה, הוא בוודאי היה מתכנן נקמה בטווח הרחוק". ובכל זאת, שני הגיבורים-נבלים הללו מצליחים איכשהו להיאחז בפיסת הסימפתיה שעוד נותרה לנו, על אף רשימת חטאיהם ההולכת וגדלה.
בלי לגלות פרטים על העונה האחרונה, אפשר לומר שוולט מעמיד למבחן את הסימפתיה הזו בצורה שלא הכרנו עד עתה. בראיונות שהעניק לאחרונה נראה היה שגיליגאן מוטרד ממספרם העצום של הצופים שעדיין מחבבים את וולט. "אני אישית הייתי מתקשה לחבב בחור כמוהו", הוא אומר. "הוא מנסה להצדיק חלק ניכר מהתנהגותו הרעה באומרו שהוא עושה את מה שהוא עושה למען המשפחה. מנגד, לא הייתי רוצה לשדר מסר שמי שתומך בוולט הוא מוזר או פגום".
עם זאת, גיליגאן מבקש להדגיש שהצופים "לא צריכים להסתובב עם הטיפוס הזה במוח שלהם 24 שעות ביממה. קשה לחיות עם טיפוס כמו וולט. כשאתה עושה סדרת טלוויזיה אתה לא יכול לכבות איזה מתג ולעשות הפסקה, כי לוח הזמנים של הצילומים נוקשה מאוד. גיליתי שאני מתחיל להסתכל על העולם מנקודת מבטו של וולטר וייט". באחד הפרקים האחרונים, כאשר וולט חשש לחייו, גם גיליגאן החל להרגיש פרנואיד. "אני חושב שזה כמו שמלמדים בבתי ספר למשחק להיכנס לדמות". עכשיו, כמה שבועות לאחר צילומי פרק הסיום, גיליגאן מתחיל להתרגל לחיים בלי וולטר. "אני מנקה את השרידים האחרונים מוולטר וייט", הוא אומר.
האם זה כמו להיגמל מצריכת מת'?
גיליגאן צוחק. "הנוכחות של וולטר בחיי הייתה חיובית הרבה יותר, אבל נראה שיש הקבלות. אני נמשך לכתיבה על סמים כי אני אוהב סיפורים על תהליך, על לימוד דברים".
הוא ממהר להוסיף שהוא מעולם לא רצה "להתנסות בסגנון החיים הזה". כן , הוא מכיר אנשים שהתנסו במת', " ואפילו יותר מהתנסו, אבל אני מעולם לא התנסיתי בזה בעצמי. אני מניח שאילו הייתי נרקומן הייתי הולך על סם שמכבה לי את המוח ולא מעורר אותו. גם ככה קשה לי לישון. נראה לי שהייתי יותר טיפוס של הרואין".
ובכל זאת, נראה שהסדרה מתענגת על פרטי הפרטים של עולם הסמים, מהכימיה ועד למלחמות השליטה האכזריות. האם אי פעם הדאיגה אותך העובדה שאתה מספק את המידע הזה למיליוני בני אדם?
"לא. כל המידע הזה, למרבה הצער, נמצא במרחק של הקלקה אחת על העכבר. בתוך רבע שעה בגוגל למדתי את כל המידע הבסיסי על ייצור מת'".
קריירת פשע במרחק הקלקת כפתור. מתוך הסדרה
בשעה ש"שובר שורות" מצטיינת בתיאור חיי הפשע, היא לא פחות מוצלחת בתיאור האומללות האנושית; וולטר מתמרן בין פשע לסרטן, ואשתו נאלצת להתמודד עם ההשלכות של המחלה והקריסטל. ממש כמו "הסופרנוס", זו רפסודיה של דיכאון. נראה שגיליגאן מתרגש כאשר אני אומר זאת. "אה, תודה רבה", הוא אומר בחיוך נבוך, ומוסיף: "נו, אתה יודע מה אומרים: כתוב על מה שאתה מכיר".
לטענת גיליגאן, אחת מהסיבות להצלחה של הסדרה בדרום ארצות הברית, עוד לפני ששמה הגיע לחוף המזרחי ולחוף המערבי, היא העיסוק בנושאים לא סקסיים כמו דיכאון והשפעות המשבר הכלכלי. "יש המון ערים כמו אלבקרקי שנאבקות בקשיים פיננסיים, בדיוק כמו משפחת וייט לפני ההסבה המקצועית של וולטר", הוא אומר. גיליגאן אפילו יכול לזקוף לזכותו שיפור במצבה הכלכלי של אלבקרקי. תיירים מגיעים היום לעיר כדי להשתתף בסיורי "שובר שורות", ואפילו קונים שקיות עם קריסטל מת' מלאכותי וחולצות עם הכתובת "יו ביץ'", הביטוי הקבוע של ג'סי פינקמן, שותפו ותלמידו לשעבר של וולטר.
העובדה שהסדרה הזו, שלא כמו "מד מן" ודומותיה, מצולמת בלב לבה של אמריקה, גרמה לניו יורק טיימס להגדיר את גיליגאן כ"יוצר הטלוויזיה החשוב הראשון ממדינה רפובליקנית". הוא מתגורר עם חברתו בלוס אנג'לס, אבל גאה מאוד במקום הולדתו: פארמוויל, וירג'יניה - עוד אחד מהמקומות שתושבי הערים הגדולות רואים רק ממטוסים.
גיליגאן קיבל מלגה ללימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, ואחרי לימודיו הפכו שני תסריטים שלו לסרטים:-er Napalm Wild מ-1993 בכיכובו של דניס קווייד ו-Home Fries מ-1998 עם דרו ברימור. הפריצה הגדולה שלו הגיעה בשנת 1994, כשהתחיל לעבוד בסדרה "תיקים באפלה", שם בילה שבע שנים. "כמעט את כל מה שאני יודע על הפקה וכתיבה לטלוויזיה למדתי שם", הוא אומר.
אלא שבין "תיקים באפלה" ל"שובר שורות" הוא היה חסר תעסוקה כמה שנים. בזמן האבטלה נולדה "שובר שורות", כשהוא וחבר שלו, תסריטאי אף הוא, התבדחו ואמרו שאולי יקימו מעבדת מת'. לגיליגאן גם היה הרבה זמן לתהות אם אי פעם הוא יממש את הפוטנציאל שלו. לעשות את המיטב כדי לנצל הזדמנות שנייה שניתנת לך - זה מאפיין נוסף שמשותף לו לוולטר: העובדה שוולטר מכר את חלקו בחברה שהפכה לעסק שמגלגל מיליארדי דולרים גרמה לו לרצות להגיע לצמרת בצורה אחרת - דרך הפיכתו ליצרן המת' הטוב ביותר בדרום מערב ארצות הברית.
לדברי גיליגאן, אם אפשר לדבר על נושא-על ב"שובר שורות", הרי שמדובר בעובדה שלכל הפעולות יש השלכות. "הפרקים האחרונים עוסקים בהשלכות של הפעולות של וולטר על משפחתו".
האם אתה מרגיש מחויב להראות שהפשע לא משתלם?
"לא ממש". גיליגאן מזכיר את סרטי הגנגסטרים משנות ה-30, שבהם האנטיגיבורים הפגומים היו חייבים לבוא על עונשם, לפי "קוד הייז" (הקוד האתי של יוצרי הקולנוע האמריקני בשנות ה-30). "לנו כבר אין מחויבות כזו, וזו הרגשה משחררת מאוד".
ובכל זאת, בשעה שהפשע אולי משתלם כלכלית ("אידי אמין מת בעת שישן על סדיני משי"), הוא היה רוצה להאמין שקיים "איזה מחיר נפשי או רוחני". הוא לא מגדיר את עצמו כדתי אלא יותר כאגנוסטי, אבל הוא שונא את המחשבה "שהעולם כאוטי וחסר משמעות כפי שהוא נראה לעתים קרובות. ואם אתה לא מצליח לשנות זאת בחיים האמיתיים, זה נחמד שאתה יכול לעשות זאת בעולם הבדוי".
ואיך זה מסתדר עם התבטאויות שלך לאחרונה על כך שסוף הסדרה, ששידורה יסתיים בספטמבר, מייצג נצחון של וולטר?
"במידה רבה זה יהיה בעיני המתבונן. הצופים חופשיים להסכים איתי או לחלוק עליי".
עם כל פרסי האמי האלה, אתה בטח מרגיש שהעולם בכף ידך.
"אני פשוט לא בנוי כדי לחשוב כך. בעוד שלכישלון הייתה תחושה מרגיעה של משהו מוכר, ההצלחה הביאה עמה הרגשה חדשה: ציפייה".
למרבה השמחה (היחסית), יש באופק מעין סדרת המשך עבור פרקליטו המושחת הנהדר של וולטר, סול גודמן. מכיוון שאת הדמות מגלם הקומיקאי בוב אודנקירק, גיליגאן מגלה כי "מטבע הדברים יהיה בה הרבה הומור. בעוד שאת 'שובר שורות' אפשר לחלק ל-80 אחוז דרמה ו-20 אחוז קומדיה, כאן זה יהיה הפוך".
אבל מה שלא פחות חשוב, הסדרה תאפשר לגיליגאן להוציא את וולטר וייט מהראש שלו. "אני מרגיש הרבה יותר נוח לחבב את סול", הוא אומר בחיוך. "בניגוד לוולט, לסול יש מודעות עצמית, ובדרך מוזרה הוא נאמן לעצמו, והוא מרגיש נוח בעור של עצמו, שזה משהו שכולנו שואפים אליו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם