הבטחתם יונה, קיבלנו עומר אדם
ביריחו אוהבים את השירים של זוהר ארגוב, בשכם מקשיבים באדיקות לעופר לוי וברמאללה שומעים את זהבה בן באוטו בקולי קולות. המוזיקה המזרחית הישראלית כובשת את הערים הפלסטיניות, ויש כבר מי שטוענים שהיא תצליח היכן שכל ההסכמים נכשלו. אביהו מדינה, זמר ויוצר בזמר הים-תיכוני: "מבחינה מוזיקלית, הפלסטינים מתנהגים כמו שכונה בישראל"
יוסוף , בעל דוכן קטן במרכז העיר, ממהר לשלוף כהוכחה דיסקים מקופסה צדדית: שניים של מושיק עפיה, אחד של זהבה בן ואחד של זוהר ארגוב. "המבוגרים יותר אוהבים את זוהר, הם עוד זוכרים אותו כשהיה בחיים. בדרך כלל הילדים שלהם באים לפה כדי לקנות את הדיסקים כי הם מתביישים, אבל בבית שלהם הם שומעים את השירים כל הזמן".
גם עלי, תושב שכם, מביע חיבה למוזיקה הים-תיכונית של הזמרים הישראלים. "אני אוהב את עופר לוי, זהבה בן, אתי לוי", הוא מפגין בקיאות. "את כולם אני קונה אצל רמזי בחנות". כשאני שואל אותו כמה הדיסקים עולים, הוא צוחק. "איזה דיסקים. אני מגיע אליו עם יו-אס-בי, הוא מכניס למחשב שלו, שיש בו מלא שירים בעברית מסודרים לפי זמרים. אני מביא לו קצת כסף והוא מוריד לי אותם". כשאני שואל אותו אם הוא לא מפחד לשמוע את השירים האלה בקול רם ברכב, הוא עונה: "אין בכלל בעיה, כולם שומעים אותם. אני שם אותם בפול-ווליום באמצע כיכר השוהדא בשכם, ואנשים מחייכים".
המוזיקה הים-תיכונית אינה זרה גם לתושבי רמאללה. "יום-יום אני שומע שירים של זהבה בן וזמרות אחרות שאני לא מכיר", מספר כרים, בעל מסעדה שממוקמת בכיכר ערפאת בעיר. "מכוניות עוברות עם השירים בקולי קולות. בהתחלה זה היה נשמע לנו מוזר, וכולם רצו לחלון לראות מי שומע שירים בעברית. אחרי זה התרגלנו".
לדבר כרים, מי שמקשיב לשירים האלו הם בעיקר ערבים ממזרח ירושלים. "לפי לוחות הזיהוי הצהובות של המכוניות אנחנו מבינים שמדובר בערבים ממזרח ירושלים, אבל לאחרונה זה חדר גם לערים הפלסטיניות. גם פה אפשר לקנות דיסקים בעברית. במסעדה אני לא משמיע את המוזיקה הזאת, אני מעדיף מוזיקה בערבית, מוחמד עסאף למשל".
הכוכב הפלסטיני בן ה-23, תושב עזה, הוא הגאווה הפלסטינית העולה לאחר שזכה בתוכנית הכישרונות הפופולרית "ערב איידול" עם השיר "עלי אל-כופייה" (הנף את הכאפייה") וגבר על המתחרים המצרי והסורי. פוסטרים עם תמונתו תלויים בכל חנות מוזיקה ובחוצות העיר. לאחר ניצחונו הוזמן עסאף לרמאללה להופעה חגיגית עם אבו מאזן ובכירי הרשות הפלסטינית, ואבו מאזן העניק לו תואר "שגריר של רצון טוב" ודרכון דיפלומטי.
בתוך זרם הזמרים הישראלים שזוכים ליותר ויותר הערכה בציבור הפלסטיני, בולט זיו יחזקאל, חובש כיפה בן 29, שסוגר כבר 15 הופעות עם התזמורת הרשמית של נצרת. ההופעות של מי שזכה לכינוי "הזמר היהודי ששר בערבית" מבוצעות כולן מול קהל ערבי שאינו מתבייש לבטא את הערצתו.
"התחלתי את הקריירה שלי בשירה ערבית, דווקא בעקבות הפיוטים מבית הכנסת המרוקאי", מספר יחזקאל. "חלק מהפיוטים ששמעתי בצעירותי מבוצעים על לחנים של שירים שנכתבו בערבית. הייתי סקרן לדעת את המקור והתחלתי לשמוע אותם. אחרי זה רציתי להבין גם מה אני שומע, אז התחלתי ללמוד ערבית קרוא וכתוב. עכשיו זה העיסוק המרכזי שלי, ולדעתי גם הייעוד שלי".
" לפי הצפיות אני רואה שאני מאוד פופולרי בסוריה, בכווית ובמצרים", אומר יחזקאל על נתוני הצפיות של שיריו ביוטיוב. "אנשים כותבים לי תגובות מחממות ואומרים שהם אוהבים את ישראל ושהמוזיקה תביא את השלום. הם כותבים שהם מקווים לימים אחרים שבהם אני אוכל להופיע אצלם בהופעות חיות, וזה בעצם גם החלום שלי. אני גם מקווה לימים כאלו כי זאת המטרה שלי. באמצעות המוזיקה לחבר בין תרבויות ובין אויבים.
"קיבלתי כמה פעמים הזמנות להופיע בבית לחם", מוסיף יחזקאל, "אבל הבנתי שזה מסובך מבחינה ביטחונית ולכן ירדתי מזה. בינתיים אני מצליח די טוב לחבר בין החברה היהודית לערביי ישראל. בנצרת אני לא יכול לעבור בשוק בלי להיתקל באנשים שמעודדים אותי ואפילו רוצים להצטלם איתי, ואני מקווה להופיע גם במדינות ערביות. החלום הגדול היה ונשאר להופיע בבית האופרה במצרים: היכל התרבות של המוזיקה הערבית שאני שר - אום כולתום ומוחמד עבד אל-ווהאב".
למרות הבעיה שהיא עלולה לעורר, הכיפה של יחזקאל לא יורדת מראשו לאורך ההופעות בפני קהל ערבי. "זה הסמל המסחרי שלי", הוא אומר, "ואיתה אני מופיע בכל מקום. באחת החאפלות שעשיתי עם הלהקה שלי בנצרת, מישהו פנה אליי ואמר לי שלא יכול להיות שאני יהודי. הצבעתי לו על הכיפה והוא עדיין לא האמין. חוץ מנצרת, אני מופיע גם בקהילות ערביות בעולם. עכשיו חזרתי מארה"ב, שם הופעתי מול הקהילה הערבית, ובתחילת השנה הופעתי בלונדון בפני קהל ערבי".
מסובך להופיע בבית לחם. זיו יחזקאל בהופעה
אביהו מדינה, זמר ויוצר ותיק בזמר המזרחי והים-תיכוני, אומר שלא מדובר בתופעה חדשה. "מאז ומתמיד הזמר הפלסטיני היה מושפע מהזמר המזרחי הישראלי. הם היו מדפיסים בחברון דיסקים של זמרים ים-תיכוניים ומפיצים את זה בשווקים שלהם". לטענת מדינה, הרצון הפלסטיני לשמוע מוזיקה יםתיכונית של זמרים ישראלים נובע מהשפעת המערב שמחלחלת גם אליהם.
"מבחינה מוזיקלית, הפלסטינים מתנהגים כמו שכונה בישראל", הוא אומר. "יש להם דיסקו וכל הסגנונות בערבית כמובן. אין להם מוזיקה ערבית שורשית שמבוססת על היסטוריה ארוכת שנים כמו המצרים, העיראקים, הלבנונים או הסורים".
ומה לגבי השפעתה של המוזיקה הערבית על המוזיקה הים-תיכונית? לדברי מדינה, השפעה הפוכה כזו תלויה במוצאו של הזמר. "אני עצמי אף פעם לא הייתי בעניין של המוזיקה הערבית", הוא מספר. "בכלל אצל התימנים מוזיקה ערבית נחשבת דבר אסור ומוקצה. הם מתייחסים בכובד ראש לפסוק: 'ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם', ורואים בשירה הערבית איסור מכיוון שרוב התימנים דתיים או שומרים מסורת.
"גם מבחינה מוזיקלית המוזיקה התימנית שונה מהמוזיקה הערבית", מוסיף מדינה. "אצלנו אין דבר כזה רבעי טונים, והקצב שונה מהקצב הערבי. לעומת זאת, זמרים מצפון אפריקה, מעיראק, מלבנון ומסוריה כן הושפעו מהמוזיקה המקומית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם