אסיפת הורים: מי מפחד מעמוס רולידר?

אחרי שלושה חודשי חופש אינסופיים ושנים של משטר דיכוי שחוו הורים תחת ילדיהם, טוב שיש תכנית כמו "אסיפת הורים", במסגרתה יכול פרופסור עמוס רולידר לפרוש בפני צופיו את משנתו השנויה במחלוקת. עבור דור שלם של הורים שהתרגלו בכל מחיר לנסות למצוא חן בעיני ילדיהם הקטנים, מדובר בלא פחות מקרש הצלה. ואז מה אם לא כולם אוהבים אותו

אביעד פוהורילס | 22/9/2013 1:43 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: עמוס רולידר
שבוע שלם לפני סוף חופשת חג סוכות, שווה לבדוק מה מצבן הנפשי של המשפחות הישראליות, הורים וילדיהם, שנמצאת פחות או יותר כמעט שלושה חודשים במצב של חופשה אחת גדולה. כן, במשרד החינוך חוללו רפורמה עצומה והורידו שלושה ימים בסוף חודש אוגוסט, מה שגרם לילדינו המסכנים ללמוד כמעט שבוע וחצי ברציפות עד יום כיפור. אבל מבט חטוף על המשפחות האלו ברחוב, בגני השעשועים, באתרי הנופש, בחוף הים, בדיוטי-פרי ובמסעדות, מלמד שכולם פה כבר על קצה, מוכנים לחנוק מישהו, לחבוט במישהו, לטלטל, לצרוח, לברוח, להיעלם ולקחת חופש, לבד, בקמצ'טקה, בזרנוגה או בדאחיה בביירות, רק לברוח.
נותן לצופים בראש. פרופ' עמוס רולידר
נותן לצופים בראש. פרופ' עמוס רולידר יח''צ רשת


אפשר לסכם שעבור מסה קריטית בציבור הישראלי החודשים יוני עד סוף ספטמבר הם גשר צר מאוד, וכשיורדים ממנו, מוצאים שוקת שבורה כלכלית ובעיקר נפשית. בקיץ הזה צרכה משפחה ממוצעת עם שני ילדים 613 ארטיקים, 328 משולשי פיצה, 235 נקניקיות, 47 כניסות לבריכה, 17 אירוחים של חברים בבית, שני נופשונים בממוצע, אחד בבורגס והשני בחוות האנטילופות. מדובר בשלושה חודשים ששוויים בין חמישים למאה אלף שקל. מינימום. שמתם לב הבוקר לתור הארוך בבנק שלכם, אצל משה מההלוואות? עוד עשרת אלפים, עוד עשרים אלף, עוד שלושים, הכל כדי לספק את טירוף המערכות המחזורי הזה.

בגלל זה אני אוהב את עמוס רולידר. הפרופסור הבוטה הזה, שכמו הפרופסור ההוא, רפי קרסו, שחי כבר שנים ברדיו ושולף מהשרוול רצפטים ותרופות לכל מחלה עלי אדמות שלוקים בה יהודים וגויים - הוא כדור הוואבן הפרטי שלי במצבי מצוקה. אחרי שנים של משטר דיכוי שחווים ההורים תחת ילדיהם, רולידר מספק לרבים בשורה קצת שונה, ויותר הורים שותים את תורתו כמו הלך במדבר ומוצאים בו קרש הצלה אחרון.

הפרופסור, לא כמו מנחים רבים בטלוויזיה, לא מנסה להתחנף לצופים, אלא להיפך, נותן להם בראש, מכה בהם על חטאי החינוך הקלוקלים שלהם שעושים שמות בילדיהם. פתאום מתברר שיש מחיר כבד לניסיון הכמעט פאתטי של ההורה למצוא חן בעיניי הילד שלו, רק כדי להשיג שקט תעשייתי לטווח קצר. מי לא פגש את אותו ילד שנשכב פרקדן על רצפת הקניון ורוקע ברגליו רק בגלל שלא קיבל בשעה ורבע האחרונה צעצוע חדש. צרחות של ילדים לא מפחידות את הפרופסור, אלא אי העמידה שלנו, ההורים, בפניהם, וההתרפסות הקבועה שמולידה את הטעות הבאה.

רולידר קובע שיש קשר בין היעדר ארוחות משפחתיות לבין התפתחות הפרעת אכילה ואנורקסיה. גם כשאנחנו מאוד רוצים להיות חברים של הילדים שלנו, ופחות הורים שלהם, ולמשל מתלבשים כמוהם, מתפתחת הפרעת אכילה.

הבשורה המרה ביותר היא שלפני עשרים שנה, הורה הקדיש בממוצע שעתיים ביממה לשיחה וקשר אישי עם הילד שלו, בעוד שהיום אנחנו מעניקים לילדנו פחות מחצי שעה ביום. וזה מגיע מרולידר, שהיה בעצמו ילד שאובחן על ידי פסיכולוג חיפאי כ"בעל נזק מוחי מזערי", ולכן הוריו איבדו תקווה והוא עצמו האמין שהוא אפס, עד שמנהל חדש הגיע לבית הספר והציל אותו. עכשיו רולידר מנסה להציל אותנו מידם.

אסיפת הורים, ערוץ 2

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק