אתרים מומלצים

"העובדה שדתיים לא יצרו עד עכשיו תיאטרון היא משונה"

הוא מגדיר את עצמו כחילוני אבל שואב מהמקורות היהודיים, עובד עם שחקנים מברית המועצות לשעבר וגם עם התיאטרון הכי סרוג בסביבה. מה עובר בראש של יפים ריננברג, שהצגה חדשה בבימויו, "קולות", עלתה בתיאטרון אספקלריא

הפעם הראשונה של יפים ריננברג על במה הייתה בגיל שבע. "המשפחה שלי בגיאורגיה נהגה להעלות פורים־שפילים מחתרתיים. השתתפתי בכל תהליך יצירת ההצגה; 'מאחורי הקלעים' היה במטבח, והבמה הייתה בסלון. זה היה כיף גדול".

מאחורי הקלעים היה במטבח. הבמאי יפים ריננברג יחצ

הוריו של יפים חזרו בתשובה עוד בברית המועצות, וב־1990 עלתה המשפחה לארץ. ריננברג התגורר שש שנים בעפרה ומשם עבר לירושלים. בחודש שעבר עלתה בבימויו ההצגה "קולות", המבוססת על סיפור של י"ל פרץ, בתיאטרון הרפרטוארי היהודי אספקלריא שבהנהלת חגי לובר ובבעלותו.

ריננברג מגדיר עצמו כחילוני למהדרין, אך מסביר שהחיבור עם אספקלריא לא מקרי. "העיסוק שלי בתיאטרון שאב מאז ומעולם השראה מהמקורות היהודיים", הוא אומר."ניהלתי במשך שנים תוכנית של תיאטרון יהודי באוניברסיטה העברית, הפקתי פורים־שפילים עם נערים בסיכון בשיתוף בית אבי חי ואני מלמד תיאטרון יהודי במכון שטיינזלץ. היהדות היא חומר העיסוק העיקרי שלי, כך יצא, ולכן כשהוצע לי לביים את ההצגה הזו, לא יכולתי לסרב".

מלבד העיסוק בתיאטרון יהודי, ריננברג משחק ב־15 השנים האחרונות בתיאטרון מיקרו הירושלמי ומתרגם ומשחק בתיאטרון מלינקי בתל אביב — שתי קבוצות תיאטרון שנוסדו ומנוהלות בידי במאים יוצאי חבר המדינות.

מלינקי, מיקרו ואספקלריא הם שלושה תיאטראות בעלי רקע מגזרי מובהק. אתה מוצא דמיון ביניהם?
"מיקרו ומלינקי הם שני תיאטראות הפוכים זה מזה, אבל יש ביניהם דמיון מפני שאת שניהם מנהלים אנשים שמגיעים מהאסכולה והמסורת הרוסית של התיאטרון. המשמעות היא שיש דגש גדול על הבמאים, והם משמשים הציר המרכזי של הקבוצה. אספקלריא, לעומת זאת, הוא תיאטרון שמגיע מרקע אחר לגמרי; זהו תיאטרון שאין לו מסורת תיאטרלית היררכית עם אסכולה ברורה, אלא להפך — מגיעים לשם אנשים ממסורת שבה אין תיאטרון ולכן כל דבר הוא חדש ומעניין".

'' היהדות היא חומר העיסוק העיקרי שלי וכשהוצע לי לביים את ההצגה הזו, לא יכולתי לסרב''. משתתפי ''קולות'' צילום רחלי אייזדורפר

"אני חושב שהעובדה שדתיים לא יצרו עד עכשיו תיאטרון היא משונה", מוסיף ריננברג, "לקרוא טקסט מלפני 3,000 שנה כטקסט אישי, פעולה שכל יהודי דתי שומר מצוות אמור לעשות שלוש פעמים ביום, זה אקט נורא תיאטרלי. זה הבסיס של התיאטרון. בנוסף, לראות את הקהל שלנו זה כיף גדול, כי קהל הכיפות הסרוגות מגיע בכל מיני גילאים. הוא לא רק בן 65 ומעלה כמו ברוב התיאטראות".

מאיפה מגיע החיבור לטקסט של י"ל פרץ?
"אני באופן אישי מת על י"ל פרץ, הוא סופר נפלא בעיניי. יש לו עוצמות מעניינות מאוד והוא מצליח לשלב מיסטיקה, הומור וביקורת חברתית. בדרך כלל סופרים שמרשים לעצמם לעסוק במיסטיקה לא מאפשרים לעצמם לעסוק בהומור, ואצל י"ל פרץ השילוב הזה מצליח להתקיים באופן מאוד יהודי וחסידי. השילוב של הומור ורוחניות בא לידי ביטוי גם בעיצוב, בצורת המשחק ובמוזיקה הנהדרת שכתב אבי בר־נתן, שמלווה את ההצגה מא' ועד ת'"
.
ריננברג עובד עם טקסטים מעניינים נוספים. הוא משחק בהצגה שביים ועיבד על פי יומניו של הרצל ושעתידה לעלות בימים אלה במלינקי; בתיאטרון המרתף, שהוא ממקימיו, עומד לעלות מחזה על פי סיפור של גבריאל גרסיה מארקס, שריננברג עיבד ומביים. "עושים המון תיאטרון בארץ, תבואו לראות. זה כיף. אנשים רציניים עובדים בשביל לעשות כיף לאנשים אחרים", הוא חותם.