טלוויזיה: פוליטיקה כבדה, סאטירה לייט

מגיעה לנו סאטירה אמיתית אך תוכניות המערכונים לא מספקות את הסחורה. לפחות ערוץ 1 מכסה ביעילות את הצד השני של הספקטרום

יקי הפשטיין | 13/11/2013 8:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לא קל לעשות סאטירה. כדי שתעבוד באמת היא צריכה שיניים שלא רק ינשכו את הממסד הפורמלי אלא גם הבון-טון שלמעשה מחזיק
בובה של מדינה
בובה של מדינה יחצ
את החוטים של הבובות בחיינו ובחיי הכותבים והשחקנים שעושים אותה. לא מעט תוכניות טלוויזיה ניסו להתהדר בדגל הסאטירה, אך בפועל היו לא יותר מתוכניות קומיות שמניבות מערכונים ותו לא. ארץ נהדרת היא דוגמה קלאסית לתוכנית עלק-סאטירית, שבפועל מייצרת מערכונים קומיים שנוגסים רק במה שנוח.

כשהתחילה התוכנית אתמול בערב עם חיקוי חלש של יונית לוי בידי ציון ברוך ובובה של אביגדור ליברמן שיורה קלישאות חבוטות במבטא רוסי ובכוחניות עטופה בימניות קיצונית שכל כך קלה להדביק לו, התחושה היתה שגם בובה נופלת למלכודת הדבש של הצפוי והלעוס. אך לזכותה יש לציין, שככל שהתוכנית התקדמה ונכנסו דמויות אחרות, רוח קלה הזכירה את הרעננות והחוצפה שהיו מנת חלקה של התוכנית בימיה כ"בובה של לילה".
 
נכון, כמו אז גם היום, הבדיחות לא תמיד היו הכי מחודדות בקלמר, והפלטפורמה של ערוץ 10, בניגוד ללייט-נייט ערוץ 5 הנישתי, מחייבת קצת יותר פמיליריות ופחות בוטות, מה שמקפיא קצת את האווירה באולפן. אבל בזכות החלק היותר מצחיק עם אלי בן דוד המנחה, אלי יצפאן שהחזיר לחיים את החיקוי של מוטי קירשנבאום, ובעיקר אסי ישראלוף, החבורה מצליחה עדיין לשמר תקווה שיש לנבחרים ולכוכבנים מה לחשוש ולא רק מעפר שכטר והאמבוש שלו.
 
בובה של מדינה, ערוץ 10, 22:00
תוכנית עם מוח

אחד הדברים שהכי נוח למבקר טלוויזיה הוא להתגולל על הארכאיות ועל המגושמות של הערוץ הראשון ושל רשות השידור המחזיקה אותו. הבעיות הטכניות, הרוח הנושבת במסדרונות, התקלות המביכות ביציאה לכתבות, חוסר הרלוונטיות, התקציבים - הכל נכון שריר וקיים. אבל לאט לאט, כשבשאר הערוצים האופציה לא ליפול על מישהו עם מיקרופון שמנסה לשיר איזה קאבר לעוס ומולו שופט זחוח לא באמת קיימת, הנדידה ל-11 בממיר יכולה בערבים נתונים להתגלות כאופציה לא רעה בכלל להעביר בה כמה שעות עם החביתה והסלט, למי שלא מעוניין להניח בצד את המוח לכמה שעות.

אחת מנקודות האור כבר כמה שנים טובות בערוץ המושמץ היא ללא ספק עודד שחר והתוכנית אותה הוא מצעיד- "פוליטיקה". מירוצי הסוסים, שפתאום הגיחו משום מקום, המשכורת העלובה של חיילי צה"ל בסדיר - אלה נושאים שלא היו מקבלים יותר מדקה ורבע במהדורות הגדולות וכן מקבלים ביטוי נרחב בתוכנית.

שחר, בניגוד לדן מרגלית המנחה המיתולוגי של תוכנית האם, "פופוליטיקה", לא באמת יכול לשחזר את ימי הזוהר בחסות הצעקות של הסטארים שהיו אז כמו אייכלר את לפיד ואת אמנון דנקנר. גם אין לו את הכריזמה שתספק לו יחסי ציבור ראויים, אבל הנוכחות שלו, שמלאה בלהט אידיאליסטי של נער צופים, משרה תחושה חשובה שחסרה מאוד בהרבה אולפני טלויזיה ורדיו אחרים. תחושה שהאיש עם המיקרופון הוא שליח שלנו, הצופים הממוצעים, ולא של המרואיינים המדופלמים והמיוחצנים שיושבים בצד השני של השולחן.

פוליטיקה עם עודד שחר, ערוץ 1, 21:00

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק