משה איבגי מחשב נתיב מחדש

משה איבגי ישתתף באירוע גיוס כספים להקמת מעון קבע לסטודיו ניסן נתיב. בינתיים יש לו הרבה מה לומר על הנתיב שבו נמצאת המדינה

משה איבגי איתן טל

"כל חייו של ניסן נתיב הוקדשו לסטודיו, וזה הלך והתפתח. כבר כיום יש לסטודיו סניף ירושלמי, שגם הוא מאוד חזק ולא נופל ברמה שלו מהמקורי. מה שהכי מדהים הוא שרוחו עדיין שורה על המקום. אופיו נשאר כשהיה".

גם כיום מתקבלת מדי שנה רק קבוצה קטנה ונבחרת של תלמידים.
"ניסן היה איש עבודה שאהב את התלמידים שלו. הוא בחר אותם בפינצטה, ואני גאה שהייתי ביניהם. השיטה הזו שלו נמשכת, ו-17 תלמידים לכל היותר מתקבלים מדי שנה. זה רק אומר שכל אחד מקבל שם את היחס האישי המגיע לו, וכל אחד מקדיש את כל זמנו ומעייניו למקום הזה. הוא לימד להיות אמן עד הסוף, לא לוותר, וזה מה שיצר שרשרת של אמנים עצמאיים, שגם כותבים וגם מופיעים וגם הופכים למובילי תרבות.

"ב'בית צבי' מקבלים 150 תלמידים בשנה. מה אפשר לעשות עם מספר כזה גדול? כמה אפשר להקדיש לכל תלמיד? זו דרך אחרת לגמרי, הרבה יותר שטחית. אחר כך הם מתפזרים לכל מיני מקצועות".

לעומת הרצינות של ניסן נתיב, נדמה שאנו רואים את החזון שלך על סדום ועמורה בסרטך "וביום השלישי" הולך ומתממש, למשל בפרשת "הזמר המפורסם".
"אני לא רוצה להתייחס לפרשה הזו של הזמר או הזמרים. אין לי מספיק אינפורמציה על זה, לא מכיר את הפרטים. אבל באופן כללי יש פה התפוררות של ערכים ואיבוד של ערכים בכל התחומים, תחושה של הפקרות והזנחה של האזרח. הביטחון האישי נפגע מאוד.

"המשטרה, לדעתי, לא מתפקדת כמו שהיא צריכה. במקום לעזור לאזרח, היא פוגעת בו, בחופש האישי שלו, בזכויותיו הבסיסיות. הכול הפוך פה. יש נתק גדול בין השלטון ובין העם - וזה הדבר הנורא ביותר בעיניי. מעמיסים עליך עוד ועוד, ואתה מתמוטט לגמרי. בסוף נקום מתוך האדמה ונצעק. המדינה כביכול במצב כלכלי טוב, אבל לא האזרח. הניתוח מצליח, אבל החולה מת. העשירים מתעשרים והעניים נהיים יותר עניים. זה צריך להיפסק מתישהו. צריך להמשיך להיאבק עד שהשינוי האמיתי, הגדול, יקרה. ואני מאמין שהוא יקרה".