"אניגמה": תבנית מוכרת ליצירת שום דבר מוכר
המציאות הלא מציאותית של "אניגמה" מתפקדת כמכונת זמן לא מוצלחת. לא שהיו ציפיות גבוהות מטלנובלה בערוץ ויוה
אניגמה יח''צ
אז הנה פתחנו במשהו חיובי וחשוב בתורת לכידת הצופה, אבל אל תפתחו יותר מדי תקוות. לא מדובר ביצירה של BBC או המיטב של ARTE. יש פה כמויות של הקצנה, שחיפשתי איך לקשור אותן למציאות ולא הצלחתי. רציתי למשל מישהו להזדהות איתו. איזה גיבור חביב כדי שיהיה מה לנשנש עם הפופקורן בלילות החורף הקרים. בואו ניקח את עפר שכטר, שמשחק את אדם הקסטר, הדמות המרכזית. צייר מוכשר שאיבד את הזיכרון ומחפש להשתחרר מחברת סלולר, אליה הוא משועבד בחוזה מטורף. לא משנה העלילה, הכל היה נסלח, אבל הוא מתגלה כטווס שחצן שלא שם קצוץ על הסביבה. ביום שדוד של חברתו תלה את עצמו במשרד, הוא נכנס לביתה האבל בשאגות שמחה. זה הגיוני, זה?
אוולין הגואל מצוינת בתור אמו של שכטר, אבל היא מאכערית שמשווקת ציורים כמו תפוחים בשוק. אביו (שמוליק לוי) הוא טמבל שתלוש מהמציאות. אביגיל (עדי הימלבלוי), חברתו, טיפוס ממורמר מבית רע. אביה, עקיבא (שרון אלכסנדר), רשע מרושע. פרק הפתיחה ואין על מי להישען.
מודה, אני לא טיפוס של טלנובלות. מבחינתי ערוץ ויוה נמצא הרחק מעבר להרי החושך. כל פעם שאני עובר בסביבתו, בדרך לטיול בערוץ ההיסטוריה, אני לא שוכח לקחת מטריה ו-GPS, ומודיע למשפחה במקרה שתחפש אותי.
אבל אני זוכר את אופרות הסבון מתקופת הילדות. בדאלאס הייתי בצד של בובי יואינג, מאוהב בפמלה ושנאתי את ג'יי.אר. פה גם האמן המיוסר נראה כאחד שעובד על פס ייצור בלי רגש ונשמה. הוא מוכן לצייר תוך שנה 15 ציורים, על משקל, לאספן גרמני. יש כאלה דברים בעולמנו?
אבל כמו שאמרנו, מדובר בערוץ ויוה. עדי ראיה שמשוטטים דרך קבע במקום מספרים שככה זה אצלם. אין קשר למציאות, יש אובר דרמה, הקצנה וסדרות שבנויות על פי נוסחה. הרי את אביו של הממזר, ההוא שגר במקלט אטומי, תפגשו רק בפרק הבא ואת דודתו בפרק 248. בהחלט יש למה לצפות.
אז לחובבי הז'אנר יהיה חומר בזמן הקרוב, ועוד דובר עברית ועוד עם שכטר והימלבלוי. ולמי שלא בעניין, תמיד תחכה המציאות הקשה בערוץ 2 - הכוכב הבא.
אניגמה, 19:30, ערוץ ויוה
אלופת האליפים
אובחנה אצלי צביטה חזקה בלב כששמעתי על מותה של הסופרת אסתר שטרייט-וורצל, מחברת הספר "אליפים", להיט מפעם. אני לא מחובבי המוצרים של ערוץ הילדים, אבל דווקא הסדרה שנוצרה על פי הספר, זו שחגגה שלוש עונות, יצאה מוצלחת. היא לא הייתה מקושקשת וצעקנית אלא דיברה על דברים שבני נוער נתקלים בהם ביומיום. הצקות, אהבה, קשיים בלימודים. הסדרה לא הלכה בדיוק לפי הספר המקורי, אבל לפני כשנתיים יצא לי לדבר עם הסופרת. היא סיפרה שנתנה את ברכת הדרך לשינויים בעלילה. לצערנו, 2013 ממשיכה לאסוף אליה את גיבורי התרבות. אדון שוקו, פיסטוק ועכשיו אליפים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם