מזג האויר כמפלט וכמשל לבעיות האמיתיות שלנו
מה נשתנה החורף הזה? שום דבר. רופאים אונסים מטופלות והקואליציה במשבר, אבל המהדורות נפתחות בפתיתי שלג
ומה בחדשות באמת? רופא בכיר שאנס מטופלת, תפקיד חדש לסטנלי
שלג בחרמון חמד אלמקת
מזג האוויר הסוער מתפקד אצלנו כשמיכה רחבה, כבועה חדשותית, כמפלט. הוא מכסה על חדשות אחרות, חשובות בהרבה, ועוטף אותן ב"עזבו אתכם משטויות, גשום פה, בואו נמדוד משקעים ביחד". הוא מנפח בועה חדשותית שבתוכה יש דבר אחד מעניין וחשוב: שיטפונות בדרום, שלג בירושלים. ואולי הכי גרוע, הוא משמש מפלט מבעיות אקוטיות, משעממות בהרבה ורטובות הרבה פחות. הצעות חוק ותקציבים, משא ומתן וסכסוכים קואליציוניים, מחירי דיור, עוני, אבטלה, מחסור. עזבו אותנו, באמ'שכם. תנו לראות קצת שלג ומסחרית שטה בנהריה.
עדות לכך אפשר לקבל בכל פעם שהטפטוף הופך לגשם. באופן קבוע, בתוך שלל הדיווחים על נזקי הסופה מסתתר דיווחון קטן. מספר בתים הוצפו בדרום תל אביב. לדיווח נילווה צילום רצפת בית מוצפת במים עכורים, רהיטים משייטים בסלון ובעל בית, מכנסיו מקופלות, ופניו אומרות ייאוש.
שנה אחר שנה, חורף אחר חורף והתמונות לעולם משודרות. גם שכונת הארגזים עומדת וכל עוד היא שם, החורף יציף את בתיה. פתרון? נדבר בקיץ, אחרי שתתייבש. שכונת הארגזים כמשל. בתוך הדיווח החדשותי, בין מראות מרהיבים של מרבד לבן או שיטפון זועף, תמיד יסתתר בית מוצף. המפלס הגואה מעלה גם את האומללות, את העוני, דלות, תת-תנאים. אבל אלה נדחקים הצידה. רק כאשר מוצף יישוב או שכונה מבוססים, כאלה שמעולם לא סבלו מנחת זרועו של מזג האוויר, או אז רצים אליהם כולם ומנחמים על התמונות שבאלבום שנרטבו לבלי שוב. שכונת עוני מוצפת? נו באמת, כל שנה אותו סיפור.
זה בדיוק מה שמאפשר לרשויות להתעלם ממצוקת הדל ולהמשיך לשפץ תשתיות היכן שמשומן ומרופד היטב. הרשויות הרי יודעות שגם בימי סערה יבואו השלג וההתרגשות הלאומית ויכסו, בין היתר, גם על מחדליהן.
ההתרגשות הזו, שמתודלקת היטב בכלי התקשורת (שלג! גשם! רוח! הצילו!), בעת שכולם רצים לבנות בובות בגן סאקר והשאר ממהרים לתפוס צימר בגליל, היא בדיוק הזמן לעצום עיניים, לנשום עמוק, ולדמיין שכאן, מחוץ לדלת, זה שוויץ.
מהדורות החדשות, כל הערוצים
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם