מאסטר שף לא רואה בעיניים
מה טעמה של תוכנית בישול הבוחרת את מתמודדיה על פי כמות הדמעות שאפשר לסחוט מהצופים? חמוץ ולא אמין
תכנית הריאליטי הבאה שכיכבה הייתה "הישרדות", פורמט שונה לחלוטין שלקח את הנישה מעט קדימה והביא מערכות יחסים, התנהלות חברתית, ותחרות סיבולת גופנית. רבים היו סקפטים לעומת ה"האח הגדול" ורוב חסידי התכנית דהיום (כמוני) לא צפו כמעט בעונה הראשונה, אולי נחשפו מעט למלחמת בובליל בשפרה.
היום כמובן המציאות אחרת, אך ההפקות השונות עדיין מחפשות את הגימיק שיביא את השינוי.
עוד בתרבות: המפלצות של ניק קייב
שלומי שבן שובר שתיקה
התכנית "מאסטר שף" היא אחת הבודדות בהן השיפוט הוא בידי השופטים האנינים בלבד. למעשה הם חורצים את דינם של המתמודדים מבלי שתהיה השפעה לקהל וכמובן עם הרבה פחות הכנסות ממסרונים והצבעות, וכשאין הצבעות ומתח חותך אוויר צריך להביא את הטוויסט. וכך קרה שמבישולים עברנו לבישולים ממן אחר: סיפורי חיים כואבים.
אחד הסיפורים הבולטים בתכנית הראשונה לעונה הנוכחית הוא סיפורה של שפרה, עיוורת, שבישלה עוף בשומר ותפוזים כשאינה רואה דבר. על האוכל שלה אמר אייל שני כי הוא היה לו נעים, והוא היה מוכן לסיים אותו. נו, טוב.
גילוי נאות: לפני שבע וחצי שנים שפרה ואני למדנו יחד קריינות והגשה, היא כתחביב, אני כשהתחלתי להגיש ולהופיע במדיה המשודרת. היא הייתה עורכת דין וסיפרה כי הייתה בעברה פצועה אנושות לאחר פיגוע טרור בחיפה. לאחר שהתעוררה ממצב ה"צמח" בו הייתה שרויה חצי שנה חזרה לעבודתה במשפטים וכאמור באה ללמוד להרחבת הדעת.
שפרה סיפרה כי היא מאבדת מערכות חיוניות בגופה בכל יום. עדיין ראתה. בכל שבוע הגיע בעלה ללוותה הביתה ואנו היינו מפליגות בסיפורים. סיפורים. לא בישולים. פרויקט הסיום שלי היה עימה יחד כאשר אני מראיינת אותה ראיון מצולם על פציעתה וחזרתה לעולם המשפט. היה מרגש מאוד.
השתתפותה בתכנית מאסטר שף השבוע לא הותירה עין אחת יבשה, הן אצל השופטים והן אצל הצופים. שפרה היא אדם חם ומעניין, אך היא לא בשלנית גדולה ומעולם לא התיימרה להיות. יחד עם זאת מרגש לראות איך היא מנסה להמשיך למצות את חייה לחלוטין.
סיפורה של שפרה הוא רק אחד מני רבים. במהלך התוכנית התבטאויותיו של המליץ הגדול אייל שני הפכו להיות פחות טעימות ויותר מתחנפות. כך למשל אמר: "אני מריח את הגעגוע".
גם השופטים האחרים התגאו בסיפור האנושי. יונתן רושפלד הפליא לעשות כשאמר למתמודד אחד שהוא מכיר אותו מסביון ו"תשים את המרצדס בצד ותבוא הנה", כאילו זה אמור לעניין צופה בתוכנית בישול מכונית הוא נוהג. אולי רושפלד עצמו פשוט מחפש קליינטורה עשירה.
מסתבר שהקהל הצופה אוהב לא רק אוכל שמתבשל יפה ומציג כל מה שהמבשל הסטנדרטי לא מסוגל להכין, אלא גם, ואולי בעיקר, סיפורים מופלגים שאינם קשורים כלל לרמת הבישול או הגימור. אולי הבעיה נעוצה בעובדה שאוכל אי אפשר לטעום דרך המסך. אבל סיפור עצוב אפשר להרגיש קצת יותר.
אין להכחיש כי תכניות מסוג אלה יש בהן משום הזדמנות גדולה מאוד להעברת תכנים איכותיים והטמעתם בחברה. אולי דווקא בשל היותה תכנית עתירת רייטינג, זהו צ'אנס אמיתי להביא תכנים ערכיים לצופים. כך למשל העלתה שפרה את המודעות לעמותה שתומכת בה מאז עיוורונה, מסר חשוב לכל הדעות.
השאלה היא האם הוא מתאים לתכנית בישול והאם לא נשארו בחוץ עוד עשרות בשלנים איכותיים שאיבדו את ההזדמנות האמיתית שלהם להתברג בתעשייה האכזרית והתובענית הזו רק משום שאין להם סיפור כזה.
בעונה הרביעית של "האח הגדול" התגורר בחור עיוור שהתנהל תקופה ארוכה בעזרת כלב נחייה וההתמודדות שלו באה לצופים "לפנים". המסר החברתי והשוויוני עבר בצורה יוצאת דופן. כך גם היה עם ארז, המתמודד החירש. התמודדותו המורכבת המחישה באופן יוצא מן הכלל את הקושי של המאותגרים והשונים בחברה. בתכנית ממן זו אשר מביאה את מגוון פניה של החברה, ראוי וחשוב להביא אנשים מסוג זה. בתכנית כזו יש גם שיח העולה ממנה וממשיך בבתי הצופים.
אך בתכנית אשר הקריטריון בה הוא לדעת לבשל טוב, זו לא ממש חוכמה להביא סיפור מציף דמעות שיגדיל את סיכוייו להיכנס לתוכנית ואף לגבור על כל בשלן, לא משנה מה יהיה.
כמות הסיפורים העצובים והטראגיים דוגמת "אבא שלי עזב כשהייתי ילד והבישול נותן לי כוח", "אימא שלי לא מקבלת אותי והבישול הוא נחמתי", אני נמוך והבישול נותן לי להרגיש גבוה"... אמנם מרגשים, אבל אין להם מקום בתוכנית כמו "מאסטר שף". מן הראוי שמפיקי התוכנית ימצאו דרכים אחרות להשאיר לרענן את הפורמט ולעניין את הצופים, מבלי לסחוט אותם באמצעי הכי זול שיש והכי לא קשור לתוכנית עצמה.
עוד בתרבות: כדורגל רדוד מתורגם לתוכנית שטוחה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם