רפי גינת: שוטר, שופט ותליין

צחוק ודרמטיזציה מוגזמת בצד, לתוכניות התחקירים בארץ חשיבות לא מעטה לעומת אזלת ידן של הרשויות. פריים טיים המוקדש לכוונות טובות ולא ליפה והחנון הוא בונוס

יקי הפשטיין | 8/1/2014 7:26 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אם לשים בצד, ממש לרגע קט, את הנושא הרציני והמטריד שכלבוטק עסק בו אתמול - אופן השמדת האפרוחים במדינת ישראל - קשה שלא להיכנס
רפי גינת ב
רפי גינת ב"כלבוטק" צילום מסך
למוד מבודח בשנייה הראשונה שבה ניבטת דמותו של רפי גינת ונשמע קולו ברקע. במיוחד כשגינת מדבר עם כל הפאתוס על חיה "כל כך קטנה וחמודה" ומציין שזאת החיה ש"כולנו גדלנו עליה וחיבבנו אותה". שנים של פארודיות, החל מימי "זהו זה", דרך ברלנד מ"בובה של לילה" ועד לטייכר וזרחוביץ ברדיו, שלקחו את דמותו של גינת ואת קול הבס הידוע שלו - עשו את שלהם. מטופש ככל שזה יישמע צריך להודות שכל מה שאתה מחכה לו בשניות הראשונות זה האם יגיד "קוליפורמים", " אמבוש" או כל ביטוי אחר שייצא מפיו והפך לקאלט.

עוד בתרבות: להקת הרולינג סטונס בדרך לישראל
אבי הטחול מוכר לכם עדתיות

אבל כאמור, זה לא עצם העניין והנושא והצילומים שנלוו לכתבה מספיק קשים בשביל שהממד הקומי יעבור הלאה ומהר. לא מעט ביקורות הופנו במהלך השנים באשר למושאי החקירה של גינת ולמידת ההימנעות שלו מ"טיפול" בגורמים אליהם הוא קשור, אולם הפעם צריך להגיד מילה טובה על הבחירה בנושא הומני מהזן הזה בתוכנית סיום העונה. נכון שאת ההייפ הכי גדול הם עשו סביב תחקירי בשר למיניהם, ובמיוחד בזה שנגע בשחיטת העגלים, ולכן לשיקולי הרייטינג סביב הנושא היה בוודאי היה מקום בהחלטה. אולם זה עדיין חיובי ומעודד שהפריים טיים מוקדש (צמחונים וטבעונים יגידו שממרק מצפון בלבד) לניסיון לאכוף את חוק צער בעלי חיים ולא ליפה או לחנון.

הימים ימי גרי יורופסקי, וקשה שלא להיזרק אסוציאטיבית בתחקירים מהזן הזה לסוגיה הפילוסופית סביב הבחירה שלנו לאכול בשר ובמה אנחנו חוטאים כשאנו עושים זאת. לזכותו של גינת ושל הצוות שלו ייאמר שגם בתחקיר וגם בטקסטים הכתובים שהוקראו על ידי גינת עצמו לא היה טשטוש, וכבר במערכה הראשונה הונחה על השולחן העובדה הפשוטה שאנחנו אוהבים בשר. התוכנית אף גיבתה את זה במספרים שמדברים על כך שאנחנו אוכלים כ-51 קילו של עופות בממוצע בכל שנה ושעלינו להודות במחיר המוסרי של זה.

עקב האכילס של תוכניות תחקירים לאורך כל השנים הוא היסחפות לאובר דרמטיזציה ובניית תסריט שלא משאיר הרבה מקום לשאלות שיכלו לצוץ למי שמחזיק ביד את כל החומרים הלא ערוכים. גם תוכנית כמו כלבוטק, שבפועל היא הוותיקה בז'אנר, לא חפה ממניירות כאלו כדי לבנות את עצמה. פס הקול האימתני, אפקט הטשטוש וזוויות הצילום המאוד לא מחמיאות של המצלמה הנסתרת, כל אלו חורצים באופן אוטומטי את הדין של מושא החקירה. אפשר לכבס את זה במילים יפות, אבל זהו הדבר הקרוב ביותר למשפט שדה שיכול להיות למי שמובל אל הגיליוטינה. הסיכוי שהצופה הממוצע לא יעמוד בצד השני של המתרס לא קיים. התוכנית משמשת גם כשוטר, גם כשופט וגם כתליין.

נכון שבדרך כלל מדובר באנשים שסטו מדרך הישר ומדובר בטיפול בתופעות שבפועל משפיעות לרעה על החיים של כולנו. אולם בניגוד לבית המשפט, אין כאן מקום לנסיבות, אין חקירה אמיתית, אין זכות חפות ואין מקום לחרטות. לא בטוח שכך נראה צדק אבסולוטי. אך במציאות שבה המשטרה נאלצת להילחם בכל כך הרבה חזיתות כשהיא לא מגובה בתקציבים ראויים לכך ושבתי המשפט קורסים תחת הנטל, מקומו של גינת ימשיך להיות מרכזי גם בפורמט שלא באמת השתנה כמעט ארבעים עשורים.
 
כלבוטק, תחקיר האפרוחים, ערוץ 10

עוד בתרבות: סיינפלד ולארי דיוויד חוזרים לעבוד יחד
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק