חשוב לחשוב: החינוכית משנה הרגלי צפייה

לוח השידורים החדש של הטלוויזיה החינוכית לא נותן הנחות לילדים ומכריח אותם לעשות משהו שהם ממש לא רגילים אליו - לחשוב

רננית פרשני, מוצש | 8/1/2014 8:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
למי שלא שם לב, החינוכית השיקה לוח שידורים חדש. את התוכניות אפשר לראות בערוץ 23, חלקן משודרות גם בערוץ 2 והחידוש הגדול הוא שכל התכנים כבר נמצאים ביוטיוב, זמינים לכל דורש. ומה יהא על הרייטינג? שערו בנפשכם שכל פרקי הסדרה "להיות איתה" היו עולים לאינטרנט לפני השידור. אבל זו בדיוק הנקודה: היא קצת תמוהה, אנכרוניסטית, אבל אנשי הטלוויזיה החינוכית לא ממש מעוניינים ברייטינג אלא במצרך שנראה כאילו אבד עליו הכלח — ערכים. הדבר כמובן בא לידי ביטוי בעיקר בתוכניות הילדים. בצפייה בתכנים נדמה כאילו לא רק דעת ותרבות מנסים אנשי הערוץ לטעת בילדים (ובשעות המאוחרות יותר גם במבוגרים) אלא גם, ובעיקר, מנסים להחזיר איזו תבונה לצופי הטלוויזיה בכל הנוגע להרגלי הצפייה. פחות נצנצים, פחות תזזיתיות ויותר תוכן. בעצם, מה זה אם לא לטעת תרבות.

עוד בתרבות: רפי גינת - שוטר, שופט ותליין
סיינפלד ולארי דיוויד עובדים על תסריט חדש
המוזות לא שותקות

התוכנית "מה זה מוזה" למשל, מאמצת את הפורמט של "סטודיו למשחק" — תוכנית שבה איש במה מהגג את הגיגיו באין מפריע אל מול מנחה יבשושי וקהל תלמידי קולנוע. על אף שהמרואיינים הם אנשים ששוברים קופות למחייתם, בראד פיט למשל, התוכנית קבורה בערוץ 8. אם פיט היה מדבר על אנג'לינה בתוכנית אירוח כולם היו צופים, אבל לדבר על איך הוא מעצב דמויות, נו, זה כבר תרבות, ואת מי מעניינת תרבות היום.

"מה זה מוזה" מיועדת לילדים אבל לא עושה להם הנחות. בכל תוכנית מגיע מרואיין ומדבר עם ירון לונדון. יש גם כמה ילדים באולפן אבל הנוכחות שלהם זניחה. הם והצופים בבית יכולים לשמוע מדויד גרוסמן איך סופר יכול להיות מישהו אחר כדי להצליח לכתוב אותו. גורי אלפי מסביר מה מצחיק אנשים. המרואיינים לא מנסים לענות תשובות פשוטות בשפה נמוכה, ואם מישהו מדבר קצת גבוה מדי, לונדון מנגיש את התשובות לילדים. קסם האינטראקציה בין המרואיין לילדים לא קורה בתוכנית, הוא מתרחש בעיקר בין לונדון למרואיין. המצלמה כמעט נייחת ולא מפנקת מספיק את המפגש. ילדים שרגילים לקצב אחר ולאמירות חלולות יתקשו אולי לצפות בה, אבל הצפייה בראשים המדברים האלה בהחלט שווה את המאמץ.

א'-ה' 12:00, 15:30, 19:00 חינוכית, ערוץ 23. 14:30 חינוכית 2, ערוץ 2

שרונה גיא
''מה זה מוזה'' עם ירון לונדון שרונה גיא
תראו אותו

"תראו אותי" עם אברי גלעד מפצחת בצורה נהדרת ונטולת מאמץ את הערבוב הקסום בין מרואיין לקהל. האולפן קטן יותר וחם. החן הבלתי מתאמץ והציניות של גלעד מאפשרים שיחה משוחררת, מסקרנת ולא אחת גם מצחיקה, ובעיקר מאפשרת השתתפות פעילה של הילדים שבאולפן. פבלו רוזנברג מספר שקראו לו פנחס ובבית הספר צחקו על המבטא ועל העניבה שאמא שלו התעקשה לענוד לו. בת–אל פאפורה נמוכת הקומה מתארת את דרכה הלא פשוטה אל עולם המשחק. גלעד לא מתבייש ושואל את הילדים "אתם מרחמים עליה?" הם משיבים בפוליטיקלי קורקט מושלם, אבל השאלה החשובה כבר נשאלה ומרחפת באוויר. פאפורה מגיבה לאווירה המשוחררת, הקצת חתרנית, ואומרת לילדים ש"הבעיה העיקרית שלי היא למצוא נעליים במידה 24 בלי נצנצים".

"תראו אותי" היא רבע שעה של תענוג לא מיופייף, ישיר, חכם ומרתק. על דמות הזברה המדברת אגב היה אפשר לוותר, אפילו כדאי.

א'-ה' 12:30, 15:15, 19:45 חינוכית, ערוץ 23. 14:15 חינוכית 2, ערוץ 2

יהודה פוליקר מסביר איך אפשר להלחם בגמגום:



מה זה אוטודידקט?

מוני מושונוב חוזר גם הוא לחינוכית ומגלם את "שרגא בישגדא" שיש לו בלוג, שכנה ובחורה צעירה שמנקה לו את הבית. בכל תוכנית לומד שרגא על דמויות מופת בתרבות כמו דה וינצ'י וארכימדס. פעמים רבות מדי שרגא מתנהג כמו אינפנטיל, וחבל, כי זה מחמיץ את קהל היעד שמכוון גבוה יותר. בשאר הזמן נפלא לחשוב שהילדים לומדים מה זה תת מודע או אוטודידקט.

א'-ה' 12:45, 15:00, 19:30, חינוכית, ערוץ 23

עוד בתרבות: משכל נמוך מים המלח

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק