בייבי בום: מזל טוב, חוסר מודעות חדש נולד

הבטיחו לנו הצצה מרגשת לחדר הלידה, קיבלנו שיעור מאלף באיך פועלת המציאות של תוכניות הריאליטי. הורים שראו יותר מדי ריאליטי הפכו את הרגע המאושר בחייהם לטראש

שימי אביגד | 20/1/2014 8:46 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: בייבי בום
לידה: פתאום באמצע החיים-עבודה-משפחה, פורצת הדרמה הגדולה ונוגעת באנשים הקטנים. זוגות בלידה נעמדים על שפת התהום, רגע מאסון ושנייה לפני אושר. טרגדיה יוונית מייד אין בילינסון. כל הג'אז הזה נדחס בדרך נס לכמה שעות שיש בהן הכל: אקשן, סכנה, איבוד שליטה, בכי וצחוק. ממש נראה שיוצר ז'אנר המציאות התערב בכבודו ובעצמו כדי ליצור דרמה שאפשר לצלם, לחתוך ולערוך לשעת שידור.

עוד בתרבות: סוף עידן הטלוויזיה
האם טימברלייק יחזור על הפאדיחות של ריהאנה?
אורי שכיב עילג אבל זכאי

אז אחרי כל זה, תגידו אתם - מה יותר הגיוני מאשר להפיק את "בייבי בום" דוקו-ריאליטי בחדרי לידה. הצדקה חברתית, סיבה מוסרית, בעיות אתיות ושאר רגשות אשם? עזבו אותנו באמא שלכם. השנה היא 2014, ההורים בעניין והצופים מוכנים בציפייה מול המסך. לעזאזל, אפילו אובמה עשה סלפי, אז מה אנחנו נגיד.
 
אלדד רפאלי
פורנוגרפיה חסרת מחילה. ''בייבי בום'' אלדד רפאלי

ובכן, בלב קל ממצפון אנחנו ממשיכים הלאה. הפרומו היה מרשים  ביותר: "בקרוב מתחילים החיים" הבטיחו לנו בערוץ 10, ובלוטות הרגש שלנו עברו למצב טיסה. האמנו, ואי שם במעבה מוחנו טרחנו לציין שגם אם אין הצדקה לריאליטי פולשני שכזה, לפחות נזכה לדם יזע ודמעות אמיתיים לחלוטין. צרחות כאב, פחד מוות, רכבת שדים רגשית והתפרצות ששום חוקי ריאליטי לא יוכלו לעצור. אם חצינו את כל הגבולות, אם תינוק בן שלוש שניות מצולם מכל כיוון אפשרי, אז לפחות שזה יהיה שווה את זה.

עם כל ציר וציר קיווינו לראות את הריאליטי נשבר לרסיסים, ומתוכו פורצת סוף סוף המציאות אל המסך. חיכינו לראות איך מתפוצץ סיר הלחץ האנושי, איך מתרסקים האנשים הקטנים בדרמה שגדולה מחייהם, ואוספים את השברים יחד איתנו בקתרזיס של דמעות.

אמנם, זכינו להרבה דברים שעדיין לא ראינו: קיבלנו צילומי תקריב לא מחמיאים, קיבלנו חלקי גוף שלא אמורים להיראות, קיבלנו צווחות, נשיכות, קוצר נשימה ואיבוד שליטה במרחק חמישה סנטימטרים מהעדשה. אבל מכל ההבטחות לא קיבלנו כלום. הריאליטי אמור היה לשקף את המציאות, אבל המציאות הפכה לטראש.

במקום להראות לנו איך פסאדת החיוכים נשברת, קיבלנו קוצ'י מוצ'י מתנחמד. "יש רגעים שאין להם תסריט", הבטיח הפרומו, ובמקום זה קיבלנו צלמת הריון שצורחים לעברה: "צלמי, דנה, צלמי, זה רגעים". קיבלנו אפילו בדיחות קקי פיפי, כי עם כל העיסוק בנוזלי גוף, חמק לו גם רגע ילדותי אחד. לא נורא, העולם מצחיק, אז צוחקים במבוכה. העיקר שיש צלמת שתתעד, כי "זה רגעים".

אז אולי זו מין סדרת צבא לבנות, שזר לא יבין? ברור שלא. ברור שלידה, בגרסה המצולמת שלה, יכולה להיות בקלות חוויה גברית. וברור שאם חילופי הדברים לא היה נשארים מובנים מאליהם, אם היינו זוכים לראות זוגיות במבחן או הורים צעירים במשבר, אולי היינו סולחים לעצמנו על הפורנוגרפיה הזו. אבל לא קיבלנו כלום. רק עוד ילד שמגיח לעולם חדש ולא מופלא, להורים שראו יותר מדי ריאליטי, והחליטו שהם רוצים גם.

אז איך זה להיוולד ב-2014? תשאלו את גפן אבירם-שבן שנולד מול המצלמות ושניותיו הראשונות, נשימותיו המוקדמות וחלקיקי החמצן הראשונים שהוא הכניס לריאותיו הפכו כולם לשניות זהב בדוקו-ריאליטי. "בייבי בום"? יותר נכון "מיליון דולר בייבי". מזל טוב. חוסר מודעות חדש נולד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק