חולה לא פעיל, תקליטן חתונות ושמאלני הגון: דני סידס חוזר לחיים
דני סידס מספר בראיון אישי מאוד על האיומים מרני רהב, על מחלת הסרטן ששרד נגד כל הסיכויים, על היחסים המורכבים עם עמנואל רוזן והידידות הקרובה עם יאיר לפיד, וגם על הפגישה המפתיעה עם וודי אלן שכמעט מוטטה אותו מהתרגשות
סידס, יועץ מוזיקלי בערוצי הטלוויזיה, שדרן רדיו ("גומרים הולכים" עם אודי סגל, בכל שישי ברדיו תל אביב) ודי-ג'יי מבוקש, נזכר בשיחה שקיבל מרהב. הוא מספר על הרושם שעשה עליו היחצן של המדינה בטלפון, ועל התחושה שנתן לו שעם הקשרים והחיבורים שלו הוא ישקול לפנות לראש הממשלה נתניהו, שיפנה לברק אובמה, שיפעיל את הקשרים שלו באמריקה, ואולי כולם יצליחו לסגור את הפייסבוק לכמה ימים. כי מה שעושים ברשת לאייל גולן זה נורא ואיום. "כתבתי על רהב משהו לגלגני", חוזר סידס לפרשה, "ואני לא נוהג לכתוב בדרך כלל לגופו של אדם. רני התקשר אליי וביקש שאוריד את מה שכתבתי, והורדתי".
עוד בתרבות: רני רהב גאון או אסון?
אייל גולן ורני רהב מאכילים אתכם תפילות
אז אין לך ביצים כמו לשפורר. דווקא עשית רושם שאתה מיירט מפורסמים בפוסטים שלך.
"אל תהפוך אותי למיירט. אמנון אברמוביץ' חושף שחיתויות, לא אני. את מה שאמרה או עשתה שפורר לרני רהב בחיים לא הייתי מעז לעשות. הכותרת של הכתבה הזאת צריכה להיות 'איך הפחדן הזה חי בכלל?'. אני גדלתי בבית שתמיד שאלו בו בשביל מה אתה צריך את זה, ממה תחיה, איך אפשר להתפרנס מזה. חינכו אותי לא לריב ולא להכעיס אף אחד. אבל לפחות הפכתי הרבה טראומות ילדות שלי לבדיחה, ויוצא שאם בשידור שלנו אודי מדבר פתאום על ראש משפחת פשע, אני מקפיד לעדכן את המאזינים שמי שדיבר הרגע על העבריין הוא אודי סגל מכפר מונש, לא אני".
אבל אחרי שהתקפלת מול רהב בסיפור אייל גולן, כתבת נגדו שוב.
"כן, לא יכולתי לא לכעוס על ההתקפלות של העיתונאים. כתבתי פוסט שאני כועס על זה שיחצן מאיים על עיתונאי, ומספיק שרהב היה מריץ בדיקה על שפורר בגוגל והוא היה מגלה שהיא לא סופרת אף אחד ממילימטר. אני למשל ממש לא כזה, ויש להניח שלא אקבל בשנים הקרובות את פרס אומ"ץ".
סידס חטף לא מעט גם בסיפור עמנואל רוזן וההטרדות המיניות. 11 שנים הוא הגיש עם רוזן את "גומרים הולכים" הפופולרית בכל יום שישי בבוקר, וכשהתפוצצה הפרשה הוא העדיף לשתוק.
למה בעצם?
"אתה יודע, דיברו אז על זה שאברי גלעד לא רצה לעשות עם עמנואל תוכנית בגלל כל מיני דברים שהוא ידע. שאלו אותי למה לא התנהגתי כמו אברי, והעדפתי לשתוק. האמת? כי פחדתי על התוכנית שלנו, שיורידו אותה. אני לא חזק בעשירית הכוח מאברי. אני לא יודע אם חוש הצדק והמוסר שלו גדולים משלי, אבל מעמדו בתקשורת חזק בהרבה משלי והוא יכול להרשות לעצמו להגיד מה שהוא רוצה. פחדתי. אמרתי לעצמי, בשביל מה אתה צריך את זה?".
רהב הגיב על הפוסט שכתבת בסיפור שפורר?
"הפעם לא".
תראה מה נהיה ממנו בטלוויזיה. מה לו ולשיפוט בתוכנית מוזיקה?
"בתוכניות המוזיקה האלו המועמדים לא חשובים. חשובים יותר השופטים והעימותים ביניהם. אל תקרא לזה 'תחרות מוזיקה', כי שם לא תמצא את הכוכב הבא, הווייס הבא או האקס פקטור הבא. לא תמצא אותו, ואם כן תמצא - זה רק במקרה. מה שמעניין הוא הבלגן בין השופטים. לקח לתוכניות זמן להבין שבשביל רייטינג צריך צעקות. ב'כוכב נולד' היו הרבה פחות עימותים, ורק כשנכנסה מרגול התחיל האקשן. אותו הדבר ב'מאסטר-שף'. האינטראקציה בין חיים כהן, אנסקי, אייל שני ורושפלד היא החלק החשוב. השאר לא חשוב ולא מעניין. הביאו את רהב, שיש לו ג'ורה. הוא ישאל מה עשית בצבא, מה לא עשית. מצד אחד הוא יוצר אנטגוניזם, ומצד שני הזדהות. רני רהב רעב לפרסום ולכל אחד יש אגו. האגו שלו גדול משלי, ואני מוכן גם לנחש ולומר שחשבון הבנק שלו גדול משלי. הוא עשיר מקושר, ולכן הביאו אותו ולא אותי".
ואייל גולן?
"זמר גדול, ענק. לא מת על הז'אנר, אבל מתקלט אותו ומבין בו המון. אני לא אוהב גם אייטיז, קלסי וג'אז, אבל ככל שאני שומע את זה אני מוצא שלפעמים זה טוב. אין מה לעשות, נולדתי בצפון הישן. אריק איינשטיין, שלום חנוך וסשה ארגוב - לא זוהר ארגוב - זה מה ששמעו. גם הרבה יוונית בגלל אבא שלי. אבל את דקלון, שימי תבורי וחיים משה שמעתי במקומות אחרים, ולמדתי גם מהם".
סידס, 51, עדיין רווק, ולא שיש לו תוכניות מיוחדות לשנות את הסטטוס ("אבל אם יקרה משהו לא אלחם בזה"). הוא נולד בבית החולים אסותא וגדל במרכז תל אביב עם הורים ואחות צעירה ממנו, שהשתדלו לחיות מתחת לרדאר ולחזור הביתה בשלום. בגיל 15 התחיל לנגן בגיטרה. אחרי הלימודים היה עושה את הדרך מבית המשפחה ברחוב דיזנגוף למסעדת כתר המזרח באבן גבירול, כדי לראות את אריק איינשטיין אוכל שם צהריים.
יום לפני שאריק מת הגיש סידס בערב את התוכנית המוזיקלית שלו ברדיו, והעלה את השיר של אריק "כהה-כהה". למחרת, כשישב מול המחשב, מישהו העלה פתאום לפייסבוק את אריק עם "הימים הארוכים העצובים" וכתב: "אריק, תהיה בריא". "לא הבנתי מה קורה", אומר סידס. "נכנסתי לאחד האתרים וקלטתי מיד. מאותו רגע 'הימים הארוכים', שלא נחשב אצלי אפילו בחמשת הגדולים, קיבל משמעות אחרת בגלל החיבור לרגע שבו הבנתי שאריק במצב קשה. הוא מת בן 74, אבל גם אם היה מת בן 94 הייתי עצוב מאוד.
"זה היה כמו המוות של ג'ון לנון, מותה של המוזיקה. אני עושה מוזיקה בגלל שלום חנוך, אריק והביטלס. בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 הלכתי לחנויות התקליטים בכיכר מסריק וברחוב פרישמן, רון-בה למשל, והתוודעתי בפעם הראשונה ל'שבלול' ול'פלסטלינה'. יכולתי לקנות רק תקליט אחד בכל פעם, אז קניתי 'כוורת' ואחרי חודש קניתי את 'שבלול', ושמעתי את 'סע לאט'.
שירי, הבת של אריק, למדה שנה מתחתיי, ויום אחד עלינו אליהם הביתה. זו הייתה שנת 79' ואריק כבר היה אז אלוהים. ראיתי שתיבת הדואר שלהם מקושקשת ושירי אמרה לי שאבא שלה ירד עוד מעט וינקה את זה. חשבתי לעצמי: איך זה שהיא מדברת על אלוהים במונחים של אבא?
"נכנסנו אליהם הביתה והייתי המום מכל התקליטים על המדפים. הייתה שם גם טלוויזיה צבעונית ואני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי דבר כזה. הבית היה פשוט, וזה גרם לי להעריץ אותו עוד יותר. ואז הלכנו למטבח והוא נכנס עם ז'קט שחור ומכנסיים לבנים, יפה אבל לא רואה טוב בעיניים. עם משקפיים כאלה. הוא עבד אז על האלבום 'ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד'' של סשה ארגוב, 'דוד שמש ואנטנה גם' וכל אלה. והוא עמד שם ודפק על הכוס בקצב. עמדתי שם, ילד בן 16, ובלעתי את הרוק".
נחמד שהתחלת את החיים שלך בהסתופפות שגרתית כזאת ליד אגדות חיות.
"זה כמו לגור במנהטן ולראות את וודי אלן כל יום. אני זוכר שהייתי נמצא אצל אריק בבית ואומר לעצמי: 'תישאר רגוע, אל תתרגש מדי'. ושלא תחשוב שלא היה לי קטע עם וודי אלן".
באפריל 91', בגיל 28, נסע סידס לניו יורק ונשאר שם כמעט שלוש שנים וחצי, הרבה בהשראת הסרט "מנהטן" של וודי אלן. הוא חיפש ממה להתפרנס והפך ל"דוגווקר", מטייל עם כלבים. קרולין לנגפורד, גרושתו של אסי דיין, ניהלה שם בזמנו סוכנות לטיפול בכלבים, ושלחו אותו אליה. "כתבתי שם גם למעריב לנוער", מספר סידס, "וסוכנות הכלבים הייתה שולחת לי לו"ז שלם עם בעלים של כלבים. הייתי מגיע ומוציא אותם לטיול של 45 דקות".
שלא תטעו, סידס העניק לכל כלב טיול אישי, כי בעלי הכלבים היו מזן האנשים שלא מוכנים לכך שהכלב שלהם יחלוק את זמנו עם כלב אחר, וגם היו עשירים מספיק כדי לשלם בשביל התענוג. ואז הוא ראה פתאום את וודי אלן ברחוב.
"מה שאני יודע זה שמיה פארו, אם ילדיו, גרה באפר ווסט סייד, ואלן באפר איסט סייד. בוקר אחד אני מטייל עם כלבה ופתאום אני רואה אותו מגיע מכיוון סנטרל פארק. עמדתי על שפת הכביש ואמרתי לעצמי: תעמוד, אל תחצה את הכביש. הוא התקרב לכיוון שלי יחד עם דיאן קיטון ואז היא נעצרה לידנו ואמרה: 'וואו, איזו כלבה חמודה'. אני רואה אותו עומד לידי, נועל נעלי פלאדיום, והוא אומר לה: 'בואי, אנחנו צריכים ללכת'. אמרתי לעצמי: רק תישאר קל'".
כשחזר הביתה התקשר סידס לחבר שלו, יאיר לפיד, וסיפר לו על המפגש. "מה אתה מופתע?", אמר לו לפיד. "זה אלן שצריך להיות מופתע שפגש אותך. הוא חי שם, לא אתה".
סידס למד בתיכון עירוני ה'. לפיד למד בגימנסיה הרצליה, כתב שירים והתבלט מאוד מבחינה תרבותית. בגימנסיה היה נהוג לערוך הופעות סוף שנה מפוארות, ודרך חברים משותפים הם הכירו והתחילו כבר אז לכתוב יחד שירים. "לדעתי יש לנו לפחות עשרה שירים", אומר סידס. "הוא כתב ואני הלחנתי. זו הייתה חברות די צמודה, והיום הוא שר האוצר. עשרים שנה ניגנתי בגיטרה, הקלטתי אלבומים ויש לי שירים שעשיתי עם יאיר, שנגנזו. חשבתי שעכשיו, כשהוא שר אוצר, שווה לאוורר אותם. אולי יהיה לזה רייטינג".
איך הוא היה בגיל 16?
"כשאתה גדל כילד של שולמית וטומי לפיד, לא יכול לצאת משהו רע. אבא שלו היה כבר אז יו"ר רשות השידור, ואנשים ידעו מי זה יאיר כבר כשהיה צעיר. יש אנשים שלא תדבר איתם שנה, אבל אם ירימו טלפון זה כאילו דיברנו הרגע. ככה זה פה. גם אם החברות הפיזית הסתיימה, מסיבות טכניות, אני קורא לזה. הוא קצת עסוק".
הוא התייעץ איתך לפני שהלך לפוליטיקה?
"הוא לא התייעץ איתי. לא ציפיתי שזה יקרה מהר וכבר בקדנציה הזאת. לא חשבתי שהוא יקים מפלגה, אלא שיצטרף למפלגה קיימת. אני לא מבין בזה יותר מדי, אבל היום אני אומר 'שר האוצר יאיר לפיד' וזה עובר טבעי לגמרי. זה הכל עניין של הרגל, אבל לי זה עדיין טיפה מוזר".
הוא שר אוצר טוב?
"אני לא מבין בכלכלה, ואין לי זכות לדבר על זה כל כך. בגלל המחלה שיש לי המדינה עוזרת לי, ואני לא יכול להתלונן. אין לי משפחה משלי ואין לי ילדים, אז אני לא יכול לדבר בשמם של הנדכאים, אבל בקטע המדיני אני מחכה לו".
הוא יוכל עדיין להיבחר לראשות ממשלה?
"מתרגלים פה להכל. הוא תמיד הקדים את כולנו. כשהוא נסע לעבוד אצל ארנון מילצ'ן, כשהיה ראשון להתחתן בפעם הראשונה בגיל 22. ברמה הפוליטית הדברים לא ברורים. יאיר הצליח לא לתייג את עצמו שמאל או ימין, ולכן הוא במצב טוב. זה כמו ששלמה ארצי אף פעם לא ייתן שייקחו את השירים שלו לכיוון פוליטי. הוא גם לא רוצה להתמסחר. יאיר בורח מתדמית השמאלן, אבל הוא גם מעולם לא היה שמאלן. הוא הצליח יותר משלי משתי סיבות: הוא לא הלך למפלגה קיימת כמו העבודה, והוא שם את הקטע המדיני בצד. היה חשוב לו להתחבר עם נפתלי בנט ככוח, כציר משותף, אבל אני מאמין שבסופו של דבר, כשיתקבלו ההחלטות החשובות - יאיר ילך בעקבות האלקטורט שבחר בו, ויעדיף את המרכז-שמאלה, ולא המרכז-ימינה".
עוד בתרבות: יאיר לפיד אל תמרח אותנו
את ההבנה הפוליטית שלו חידד סידס אחרי הרבה שנים ברצועת האקטואליה של יום שישי בבוקר, בתוכנית "גומרים הולכים". באוקטובר 96' הוא עוד היה עורך מוזיקלי בזכותה של מיכל ניב ז"ל, שהביאה אותו לתחנה, ואז עמנואל רוזן הגיע וחיברו ביניהם. 11 שנים הם עשו את זה ביחד, ובשש השנים האחרונות החליף את רוזן אודי סגל, הכתב המדיני של ערוץ 2.
איך הדינמיקה עם אודי?
"אני מאוהב באיש הזה. זה שהוא כתב מדיני לא גורם לו להתבלבל. הוא לא יעשה פאוזה במקום הנכון כדי לתת תחושה של אמירה חשובה. הוא רגוע ועושה את התוכנית הזאת מתוך סקרנות. לפעמים אני יושב עליו שיסגור את השיחה כי יש פרסומות. הוא לא עושה תוכנית כדי להאדיר את עצמו. הוא היועץ המדיני שלי".
יש חלוקה ביניכם. הוא דומיננטי בפוליטי, אתה בתרבות ובמוזיקה?
"לא בהכרח. מדברים הרבה פוליטיקה. אני מתעניין, קורא, מעורב. את אודי אני שואל שאלות. הנוכחות שלו גורמת לי ללמוד דברים שלא הייתי סגור עליהם. טבעי שהוא מוביל את הראיונות עם הפוליטיקאים".
זו תוכנית לא מכופתרת. אתם נחמדים בסך הכל. אתה יוצא מופתע לפעמים מהראיונות עם הפוליטיקאים?
"זה קורה לי בעיקר עם ימנים: אורי אליצור, פייגלין, העצני, צחי הנגבי, גדעון סער. פתאום האנשים האלה מדברים, ואתה מרגיש שיש בן אדם מאחור. או אביגדור ליברמן. אומרים שכשאתה פוגש אותו אתה בכלל מתאהב. סחבק. מהעצני אני לומד הרבה, עם אליצור אני לא מסכים, אבל לומד".
מירי רגב?
"בוא נגיד שבסוף אי אפשר לרמות. אינטליגנציה יוצאת החוצה. יש התחלה, אמצע וסוף, אבל כשיש רק סיסמאות זה לא עובד".
אז מה אומרים עליכם הימנים בסוף השיחה?
"וואלה, אולי רדיו של שמאלנים, אבל שמאלנים הוגנים".
יש לך איזו תובנה מרכזית מהראיונות האלה?
"כן. בסופו של דבר אנחנו מדינת חסות שתלויה בעולם לצורך קיומה. רכבת אווירית בכיפור, נשק מאירופה וארה"ב, הצבעות וטו באו"ם. נצטרך לעשות דברים כדי שכולם יהיו מרוצים. מה עדיף, שנתחבר עם הסינים ועם פוטין? אם פוטין ייתן לאסד טילי יאחונט, בסוף זה יחזור אליו דרך אלקאעידה. כל המשפטים האלה של נתניהו בעד פוטין ונגד אובמה נובעים מלחץ. אפילו פוטין מבין שאנחנו לא בצד שלו. הכל משחק".
אתה מת על אודי. איך היה עם עמנואל כל השנים?
"בסדר, ואיך אצלך? עשינו מה שעשינו וזה עבד. אנחנו שני אנשים שונים. בוא נגיד שאודי הוא איש צנוע מאוד".
לעמנואל הייתה בעיה של אגו?
"לכולנו יש אגו. ראיתי פעם ראיון עם בונו אצל צ'רלי רוז, והוא אמר שהכסף שהוא תורם לאפריקה בא לאזן את הנרקיסיזם המטורף שלו. זה עושה לו טוב כשהוא עוסק גם ברעב, בילדים, כשהוא מרגיש קצת מחובר לקרקע המציאות במקום להיות עסוק רק בעצמו. לגבי עמנואל, אתה יודע שיש והיו הרבה זוגות יותר מתוקשרים מאיתנו שלא הייתה ביניהם אהבה גדולה מדי מאחורי הקלעים. אני לא בטוח שרוג'ר ווטרס עושה את הטלפון הראשון שלו בבוקר לדיוויד גילמור, ואותו הדבר עם פול מקרטני ורינגו סטאר. סיימון וגרפונקל שנאו זה את זה, בעיקר גרפונקל את סיימון. ברמה של להרוג. עמנואל ואני שמרנו על איזון בינינו, כדי שתהיה תוכנית רדיו".
כשהתפוצצה הפרשה דיברתם, הרמת אליו טלפון?
"אנחנו שנים לא מדברים. התחלנו ביחסים טובים ועם הזמן היחסים היו פחות טובים. זה קורה".
ידעת על דברים שקורים סביבו?
"שמועות ורסיסי מידע תמיד היו, ולא ידעתי איך זה יתפוצץ יום אחד. לגשש היה מערכון כזה עם משפט שאמר: 'אם כולם אומרים, כנראה שזה נכון'. מצד אחד המשטרה והפרקליטות יודעים טוב ממני מה חוקי ומה לא, והם קבעו. לא הכל שפיט, אי אפשר להגיע לפינה המדויקת".
לגיטימי שהוא ימצא את דרכו חזרה לתקשורת?
"אם יחשבו שכן, אז כן. אותי מעניין שלא יציקו יותר לנשים. הפרשה הזאת עשתה טוב בכל מה שקשור להתייחסות להטרדות מיניות. זה אולי לא יחסל את ההטרדות, אבל איש תקשורת ששקל פעמיים-שלוש אם שווה לו להטריד מפיקה או מזכירה יחשוב עכשיו שבעים פעם".
סידס הוא מין חיה מוזרה, שפעילה גם ביום וגם בלילה. בימים הוא מייעץ מוזיקלית לתחנות השידור המסחריות, בעיקר לערוצים 2 ו-10. בלילות הוא מגיש מוזיקה ברדיו (בכל יום שני בלילה), וכמובן מתקלט בחתונות (עשה כבר בערך 500, אחת הראשונות אצלי) וחושב ללכת על סטארטאפ של מסיבות גירושין - כי אז אפשר להרוויח גם מהגרוש וגם מהגרושה. הרבה שנים תקלט בננוצ'קה ברחוב לילינבלום, ובשנים האחרונות תמצאו אותו בימי חמישי באברקסס במעלה הרחוב.
תקלוט בחתונות הוא ז'אנר שנחשב נחות הרבה שנים.
"כן, פעם היו רק להקות חתונות. 'השחפים', 'השחקים', 'העננים'. אנשים מופתעים עד היום כשהם שומעים שאני עושה חתונות. חושבים שאני עובד רק ברדיו. אני נותן מוזיקה לפי מה שמבקשים: אייטיז, מזרחי, דיסקו, להיטים מחו"ל, ישראלי. את הטעם שלי אני משאיר בבית, ובא לעבוד".
מה שולט?
"המזרחי שולט בחתונות, וגם ריהאנה וביונסה. מקומות ראשונים במצעד עובדים טוב. מיכה שטרית אמר לי פעם שמזרחית זה הפופ של ישראל, כמו שביונסה וריהאנה זה הפופ של ארה"ב. שאלתי אותו, 'ומה עם החברים של נטשה?'. הוא אמר לי: 'אני בן ארבעים פלוס, לא צעיר. צריך ללכת על מה שהצעירים אוהבים'".
יש הבדל בין חתונות של אשכנזים ומזרחים?
"תופתע. זוגות מזרחים רוצים מרוקאי מקורי, עיראקי מקורי. הם מעדיפים פחות פופ מזרחי ויותר את זוהר ארגוב, אהובה עוזרי. בוא נגיד שלא תראה את ערן צור בחתונות. היום נקרע לי הלב כשאני רואה את הדור שלי, בני ה-50, שעשו מוזיקה. אני לא יודע ממה הם חיים. כשהייתי בן 25 חשבתי שבגיל 30 אהיה אחרי אלבום שלישי ואקנה ממנו דירה. כשחזרתי מניו יורק וראיתי את ההצלחה הענקית של כנסיית השכל, הבנתי פתאום שבהתחלה הם ניקו חלונות כדי להתפרנס ולהופיע. זה הדור שבא אחריי, שהבין שאם הוא רוצה לעשות מוזיקה צריך גם להתפרנס ממשהו אחר. אני באותם ימים לא העליתי בדעתי ללכת לעבוד. שמוזיקאי מקצועי כמוני ילך לעבוד בחנות? לא ממש".
אף אחד לא הכין אותו לפצצה שנפלה עליו בגיל 45, לפני שש שנים. הוא, ג'ינג'י שכמותו, כבר הסיר נקודות חן ונגעי עור במשך השנים, אבל מהפצע שהתיישב על חזהו השמאלי הוא העדיף להתעלם במשך חודשים, אף שהוא דימם והחליף צבעים. הוא אומר שהפסיכולוג שלו טען שזה קשור להפרעת הקשב שלו, ואם היה מפנים היה טס לרופא למחרת עם טופס 17. ההתעלמות נמשכה עד שמישהי אמרה לו שזה ממש לא נראה טוב. הרופא שראה את הפצע הבין מהר מאוד, וגם סידס, שיודע לפענח פרצופים מודאגים של רופאים, הבין שקורה משהו.
"הרופא ידע מה זה, אבל לא אמר לי כלום", הוא נזכר. "פצע בגודל ובעומק שלו חייב לפתח גרורות. אבל בהתחלה הייתה רק פרוצדורה של הוצאת הפצע. עשו לי סי-טי, אמרו לי שאני נקי וביקשו שאבוא לביקורת".
בוא נחזור רגע אחורה. כמה גדול היה הפצע שלך בחזה?
"בגודל של הראש שלך. התעלמתי, שמתי עליו פלסטר, תחבושת. הפסיכולוג שלי אמר לי שגם ביום כיפור בצה"ל ידעו על כוונות המצרים, אבל אמרו שזה לא ייתכן. גם לפני רצח רבין ידעו שהוא עלול להיפגע, אבל פחדו מפיגוע, לא מיהודי רוצח. יש מצבים שאדם לא מסוגל להבין שזה קורה לו עד שזה קורה".
אחרי שלושה חודשים בדק הרופא את בלוטת הלימפה ולא מצא סימן מחשיד. אבל הוא שלח אותו לעשות עוד סי-טי. פה נפלו השמים.
"הטכנאים בסי-טי הם מבינים גדולים, שיודעים מניסיונם לפענח כמעט הכל", הוא אומר. "הם לא אמרו לי כלום, אבל שאלו מתי אני רואה רופא. הם ראו שיש לי גרורות בריאות, אבל אסור להם לומר מילה".
סידס הגיע לרופא שלו, ד"ר יעקב שכטר, שביקש לראות את הדיסק של הסי-טי. "יש לך מלנומה גרורתית בריאות", הטיל הרופא את הפצצה. "מתתי באותו הרגע", נזכר סידס. "התמוטטתי בבכי. הוא אמר לי שבתוך שבוע אני מתאשפז. תעשה הכנות, הוא אמר. שאלתי אותו אם המצב מסוכן, והוא ענה לי שהמצב חמור מאוד. 'סכנת חיים?', שאלתי, והוא ענה: 'בהחלט כן, סכנת חיים מיידית'. בדיעבד אני יודע שבקונסוליום הרופאים שעשו על המצב שלי, שני רופאים אמרו שלא אצא מזה, ורופא אחד אמר שאחרי הטיפול המוכר אצטרך את הטיפול הניסיוני, ואולי שם יהיה לי סיכוי".
הטיפול הראשון היה ביולוגי והורכב משישה טיפולים. בכל אחד מהטיפולים סידס היה מתאשפז ל-24 שעות במחלקה, ואחרי שלושה טיפולים נבדקה הרלוונטיות להשלמת הטיפול. אחרי הטיפול השלישי עצרו. הדוקטור אמר שהטיפול עצר את ההשתוללות אבל עדיין לא מגיב מספיק טוב. בשלב הבא עבר סידס את הטיפול הניסיוני שדרש 19 ימים של בידוד מוחלט, ושבמהלכו הוא כמעט מת. בטיפול הניסיוני הוציאו מבלוטות הלימפה הפגועות את התאים הלבנים הבריאים שעדיין נשארו בבלוטה, השביחו אותם בתנאי מעבדה והחדירו אותם מחדש לגוף. למעשה הושתלה אצלו מערכת חיסון חדשה.
מכיוון שסידס הוא יצור סקרן ששואל שאלות, הוא ניסה לחקור את הצוות הרפואי על הסיכויים, וביקש לדעת כמה מהחולים שעברו יחד איתו את הטיפול הזה שרדו אותו. "הרופא דאג שרק הוא יעביר לי מידע, אבל היה ברור לי שלא מעט חולים לא שרדו את הטיפול", אומר סידס. "אצלי נראה שהתאים הלבנים שהושתלו מחדש הקיפו את הגידולים כמו צמר גפן וחנקו אותם".
מה הרופא אמר?
"שאני החולה היחיד שהוא לא יכול לתת אותו כדוגמה למשהו מוגדר. הגרורות נמצאות, אבל הן לא פעילות ולא זזות בינן לבין עצמן".
אז קרה נס והבראת?
"אני נחשב 'חולה לא פעיל'. אין סטטיסטיקות ברורות לטיפול הזה, שהוא אחד החדשניים ביותר בעולם. מאז הטיפול עברו אותו לדעתי כמה מאות חולים, ועדיין אין מידע ברור".
מה חשבת אז, כשהכל התגלה?
"שאני הולך למות. היית שם איתי. הייתי מבוהל, לא בא לי למות. פגשתי בבית החולים אנשים שלא היה אכפת להם למות, כאלו בכל הגילאים, גם אנשים צעירים, ונגנבתי מזה. בשלב מסוים לא רציתי לראות אף אחד. הייתי בדיכאון. שכטר הוא פרופסור ואדם דתי, אבל הוא אמר לי שאת האמונה הוא משאיר בבית הכנסת, ופה הוא מחפש תוצאות".
ומתי הגיעו התוצאות של הטיפול?
בינואר 2010 הוא צלצל ואמר שיש לו כבר מספיק בדיקות סי-טי שלי כדי לומר שהוא הרבה יותר רגוע, ושהמגמה חיובית".
אחרי רכבת ההרים הזאת הראש של סידס השתנה. דאגות שהיו לחם חוקו מדי יום פינו מקום לדברים אחרים. "אין עוד דאגות שגרתיות של מה יהיה, אלא רק מחשבה על בדיקות תקופתיות טובות, ושאני חי", הוא אומר. "אין לי ילדים, ואני פחות לחוץ כי אומרים שהדבר הכי גרוע הוא שדברים כאלה קורים לילד שלך".
בגלל זה אתה לא רוצה ילדים?
"לא אמרתי שאני לא רוצה. אני לא דוחף לזה, אבל לא אתמוטט אם זה יקרה. האמת שאני לא רוצה להיות לבד בגיל 80. בדיעבד הסרטן הוריד אצלי הרבה פחדים. יש דברים שאי אפשר להבין אותם אם אתה לא חווה את זה. זה כמו שאני יכול לדמיין למשל את האבהות שלך עד גבול מסוים. הפסיכולוג שלי שאל אותי בהתחלה ממה אני פוחד, ואמרתי לו שאני פוחד למות, פוחד מהרגעים לפני. אז הוא אמר לי שאפשר לסמם אותי לרמה כזאת שאני לא ארגיש. אז אמרתי לו שאני פוחד מהרגע שלפני הרגע של הסימום. מישהו אמר לי פעם שמי שמפחד למות מפחד גם לחיות.
"בטיפול הגדול, הניסיוני, הרופא החתים אותי על מסמך ואמר שאם לא אקרא ואחתום הוא לא יוכל לתת לי את הטיפול, ואם לא אעבור אותו אהיה בסכנת חיים. יש הרבה חולים שהיו במצבי ולא היו מוכנים לחתום ולעבור את הטיפול. כאלו שוויתרו ומתו. לא רציתי לקרוא את המסמך, אבל חזרתי למחרת עם חברה עורכת דין, שקראה את המסמך במקומי וסיפרה לי בכלליות מה יש שם. חתמתי בלי לקרוא והרופא הסכים לנתח".
מה היה כתוב שם?
"בדיעבד הבנתי שהיה כתוב שאני עלול למות מעצם הטיפול".
כשענת גוב נפטרה מסרטן במעי הגס, סידס כתב שכל מי שמקבל את הבשורה הרעה על המחלה פועל איך שנוח לו. הוא רצה להתגייס ולעזור לאנשים, לדבר על זה בטלוויזיה. פעם אחת הגיעו אליו מצלמות, אבל סידס לא היה מסוגל ונשבר, וחברו ליאור אשכנזי אמר לו שהוא צריך עוד זמן להתחזק, עד שיוכל לעזור לאחרים.
בכל פעם שאתה רואה את הרופא שלך אתה קופץ עליו?
"לא, אבל אני יודע שיש אלוהים וזה שכטר. אם הייתי בא חודשיים אחר כך לא הייתי מדבר איתך עכשיו, ואם הייתי בא שנתיים קודם לא היה טיפול כזה".
בסופו של דבר המחלה שינתה אותו. אם לא יצא לו דייט מוצלח עם בחורה, הוא לא יעשה מזה דרמה. הוא גם לא שואל את עצמו ממה יחיה בגיל 60. אחרי המחלה רצה לנסוע לראות כדורגל בלונדון (הוא אוהד טוטנהאם) אבל לא היה מסוגל להרים את עצמו. טיסה של חמש שעות וישיבה בשדות תעופה נראו לו משימה נוראית, אבל כשהסבירו לו שזה כלום לעומת 19 ימים בבידוד, אסף את עצמו, ומאז הוא רק ממריא ונוחת. הוא הוריד מהתזונה שלו הרבה ג'אנק, ואכל שווארמה רק פעמיים בחמש השנים האחרונות ("היה טעים"). בסופו של יום טוב לו להרקיד את האנשים, ושמנהל המשמרת יגיד לו שהוא מבסוט מהקופה.
אז ממה נשאר לך לפחד?
"לא יודע, אבל חבר טוב אמר לי שאם לא אפחד מכלום אני אתחיל לפחד. צריך לפחד ממשהו כדי להירגע".
רגע , אמרת שאתה בן 51. הלכת לעשות בדיקת קולונוסקופיה?
"הנה, הזכרת לי. אני חייב לעשות. אולי מחר, אולי מחרתיים. אני מתחיל לחשוב כמו איש בריא".
sofash@maariv.co.il
עוד בתרבות: כוכבת יומני הערפד מדברת בעברית
ביבר נעצר בחשד למירוצי מיכוניות ונהיגה בגילופין
ממתי אונס הוא משחק ניחושים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם