אקסטרים מייקאובר: לא רע, בשביל ריאליטי

תוכנית ריאליטי השיפוצים של ערוץ 10 היא התגלמות הקיטש הטלוויזיוני, אך גם המקלדת הצינית ביתר לא יכולה לעמוד בפניה

יקי הפשטיין | 5/2/2014 7:53 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תוכניות כמו "אקסטרים מייקאובר", בהן סף הרגש הוא למעשה הנושא המרכזי שאיתו נדרש הצופה להתמודד, היא סוג של משימה כמעט בלתי אפשרית לכל מי שבא לכתוב טור ביקורת על תוכנית טלוויזיה. באופן תדיר הסכינים השלופות וההערות המתחכמות
נחמד אמיתי. עמוס תמם
נחמד אמיתי. עמוס תמם צילום מסך, ערוץ 10
שרגילות להיתקל בדמות חדשה של "ארץ נהדרת" או באמנון לוי מחפש קוליפורמים בצלחת החומוס של רפי גינת, רק מחכות לטרף מהזן הזה כדי להשחיז את המקלדת ולכתוב.

עוד בתרבות:
איפה קול האמנים בפרשת אריאל זילבר?
אפרים שמיר על אריאל זילבר: טיפש, אמרנו?
אייל גולן: דמי נשפך, רק רציתי אבא

לכאורה, שום דבר לא אמור להיות שונה בתוכנית מהזן הזה שהיא סוג של ריאליטי שיפוצים בפועל. תוכנית אחר תוכנית כל הקלישאות השחוקות ביותר מחכות על המסך כמו חיילים שעומדים בח', כשהשאלה היא רק איזה מהם ירצה המפקד לשלוף ראשון כדי לתזז קצת.

בפרק הספציפי ששודר אתמול, חבורת המשפצים בראשותו של עמוס תמם, שעוד נדון בו בהמשך, מגיע לביתם של משפחת לובוצקי הצעירה, שבה האב עשהאל עדיין נמצא בסוג של תהליך שיקום לאחר שנפצע באורח אנוש במלחמת לבנון השנייה. כמעט בכל פריים שצץ על המסך אתמול אפשר היה למצוא בלי הרבה מאמץ את התגשמות הקיטש הטלוויזיוני והפריטה על הנימים הרגישים ביותר של הצופה.

כמי שאמור לראות את התוכנית דרך המשקפיים הביקורתיים, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שמאחורי כל הדבר הזה, שגורם למאות אלפים להתרגש, עומדים גוף שידור, חברת הפקה, טאלנטים וכל הקומפלקס שמרכיב תוכנית טלוויזיה בערוץ מסחרי. בסופו של דבר, כשהזרקורים יכבו והמצלמות יוכנסו אל תוך המזוודות, מה שיעניין את כל הקומפלקס הזה הוא לספור את הרייטינג או את הכסף במדרגות הביתה למכולת. כאן לכאורה זה המקום בו אותן סכינים שדובר עליהן בפסקה הראשונה נשלפות ולכאורה המשימה העומדת בפני הכותב אינה כל כך מסובכת, אך בפועל גם המקלדת
הצינית ביותר לא באמת יכולה. למען האמן, אתה גם לא רוצה להישאר אדיש אל מול עשהאל, אביטל, הילדים שלהם, ויודעים מה - גם אל עמוס תמם, שעושה רושם של נחמד אמיתי שלא מזייף רגישות למרות הטקסט הכתוב מראש. שאם היתה לי אחות פנויה, הייתי מכריח אותו להתחתן איתה.

ההירואיות בדרך שבה הם מתמודדים עם הפציעה, הידיעה שהדרך הולכת להיות קשה אבל הם לא מוותרים לחיי היום-יום והביישנות הכנה שלהם אל מול המצלמות - כל אלה הופכים את הבטן, גם אם תעשו מאמצים שלא.

אז היו שם בלונים, ילדים שמנופפים בדגלי המדינה, בחירה בעייתית של פס קול ("קילינג אין דה ניים אוף" של רייג' אגינסט דה מאשין) וקלוז-אפים נבוכים של הזוג, אבל פעם אחת מותר גם לצד הביקורתי להגיד שאולי זה לא כל כך נורא. אם כבר אנחנו צועדים בכביש המהיר לריאליטיזציה של המסך, אז לפחות שייתנו לנו להתרגש מסיפורים כאלה מהזן ה"עשהאלי", שלצערנו הרב הם חלק בלתי נפרד מהיום-יום שלנו ולא מעוד אודישן "לפנים" של להקת פיוז'ן.
 
"אקסטרים מייקאובר", ערוץ 10, שלישי ב-21:00

עוד בתרבות:
חשד: פיליפ סימור הופמן צרך הרואין מורעל
יצירה בעידן התקליט

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק