הומברה ורטיאנטה: צבעוני, חושני ולא קל בכלל
המופע הקרקסי אכן מפתיע, ולא מהסיבות הצפויות. מדובר במחזה אינטליגנטי ומעניין שנושאו מאבק סיוטי שלא מתאים לכל המשפחה
"הומברה ורטיאנטה" הוא מופע מקורי מאוד מבחינה חזותית ומבחינת השימוש בטכניקות של תנועה בחלל, אבל הוא גם, ובעיקר, מופע מהודק ומעניין מבחינת עולם הדימויים והאמירה הפילוסופית שלו. הוא צבעוני,חושני, מרשים, אבל לחלוטין לא קליל. אין פה שואו של פאן-פאן-פאן - נושאו הוא מאבק סבל, סיוט. מאבק הישרדות של אדם מול איתני הטבע - היובש המדברי לעומת אלימות המים השוצפים – ובעיקר מאבקו של האדם נגד סיוטיו ודמיונותיו האפלים שלו עצמו.עוד בתרבות:
מה ההבדל בין עברית תקנית לעברית תקינה?
קלינט איסטווד הציל אדם שנחנק
קליפ הופעה חדש לשלמה ארצי
13 פרפורמרים, לרוב רתומים לכבלים, משתמשים בחלל הבמה בהאנגר 11 בנמל תל-אביב לכל גובהו כדי לספר סיפור על חלום, או על סיוט. הלהקה מדרום אמריקה, הפועלת חמש שנים, הופיעה ברחבי ארה"ב וביפן. להבדיל ממופעים אחרים העושים שימוש בטכניקות של "תעופה" על הבמה, מיומנויות של "קרקס" וכדומה, כאן יש שימוש מקורי מאוד בכניסות ויציאות מתוך מסכים, תאים, מרחבים נפתחים ונסגרים. בתמונה יפהפייה שבה דמות הולכת לאיבוד על רקע אדמת מדבר צחיחה למשל, נדמה לקהל שהוא צופה בה ממבט-על פנורמי. טשטוש הממדים הזה, שבו האנכי הופך לאופקי ושטוח-המסלול תופס גובה, הוא מרשים ומדהים. גם סצינות של "מאבקים רטובים" עתירי מים, שהופכים לאלמנט ויזואלי חושני, מרשימות ויפהפיות.
כך, עולם דימויים ויזואלי וטקסטואלי שלם מתעורר לחיים, במשלבים של גבוה ונמוך כאחד: תמונות מסוימות מזכירות סיוטים קפקאיים, גלגולים של אדם וחיה, אדם נטרף על ידי מיני מפלצות מוזרות; תמונות אחרות מזכירות ציור של מגריט – אנשים מרחפים על רקע תכול. סצינות מסוימות נדמות כשואבות השראה מספר המדע הבדיוני "חולית" - שבו עולם מדבר נוקשה, מפלצות ענק, דמויות לוחמים קדמוניים-עתידניים, מבועי מים – לצד דימויים המתכתבים עם סרטי אימה ופנטזיה. "ציפורני המים" הם מעין טפרים נשלפים בסגנון "וולברין", מזרקות המים הנובעות מגופם של השחקנים מזכירות מזרקות דם בסרטי אימה דלי תקציב; הרקדניות-אקרובטיות מרחפות כשהן עטופות במסך דמוי קצף גלים, מזכירות דמויות מיתולוגיות חלומיות.
בגלל כל זה, מדובר במופע מרתק אבל לא קל, ולכן גם לא מתאים לילדים. זה לא מופע של להטוטנים אלא מופע של מיומנויות בימתיות בשילוב אמירה אפלה. כמו כן, הדציבלים של הבסים בתחילת המופע מוגזמים, אין שום סיבה שהלב יתדפק בפראות על הצלעות בגלל ווליום מוגזם ומיותר – שלמרבה המזל נרגע תוך זמן מה. אפשר להסתפק, אם רוצים, גם בכרטיס עמידה, אבל אז תצטרכו לתמרן פה ושם כדי שלא להיתקע בדיוק מאחורי מישהו שגובהו מטר תשעים ומתעקש לנוע מצד לצד עם המוזיקה הקצבית.
לסיכום – מקורי, מעניין, אינטליגנטי, אבל לא "בילוי משעשע", ומצריך קצת יכולת עמידה.
כרטיסים: קופת תל-אביב, טלפון *2207
עד סוף פברואר.
האנגר 11, נמל תל-אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם