טלוויזיה: שאריות אדם על גבול הלגיטימיות

"מאחורי עיניים כחולות" הוא סרט מצוין ועצוב שמתעד את דמותו השנויה במחלוקת של שמוליק קראוס. וגם: צינור לילה יוזמת קמפיין למאבק ציבורי ראוי

אלקנה שור | 20/2/2014 8:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אדם יושב על הספה בבית. הוא מעשן ושותק. מסביבו ספרים, פסנתר, אבק. בבוקר המטפל מוביל אותו לחוף הים. הוא מביט בגלים, מעשן ושותק. הוא כמעט בן 80. צלול יחסית, אבל מתקשה לדבר. לאדם הזה קוראים שמוליק קראוס.

עוד בתרבות:
איך זה להיות הבת של שלומי שבת?
המחברות הכמוסות של קרולינה וגלעד כהנא
הסופר הדתי שלא רוצה שיתייגו אותו ככזה 

"מאחורי עיניים כחולות", סרטו של עדי הראל, הוא סרט דוקומנטרי "עם שמוליק קראוס" - כך בפתיחה. אולי משום שאת סך כל המשפטים של קראוס אפשר לרכז בדקות ספורות. השאר מדברים. בת הזוג, ילדיה, האחות, האח, חברים. קטעי
שמוליק קראוס
שמוליק קראוס יוסי אלוני
ארכיון נפלאים. מדי פעם קפיצה לקראוס ההוא, כולל כל הסיפורים הידועים, וחזרה לזה שעכשיו יושב בבית, עייף, מעשן ושותק.

"זה נדנוד", הוא אומר כשהוא חוזר מביקור בקפה תמר השנקינאי, "שואלים אותך מה נשמע, מה שלומך, מה אתה אוכל. אני פטור מזה. אותי לא שואלים שאלות".

וגם אם ישאלו - לא יענה. גם לא לשני צעירים, אחד עם מצלמה, שני עם מיקרופון, שעטים על קראוס בהתלהבות תלושה. "אתה חושב ששינית את פני המוזיקה?", שואל הנלהב עם המיקרופון. "לא", עונה קראוס (אחר כך רצו לספר על "הראיון האחרון").

"מאחורי עיניים כחולות" הוא סרט עצוב, אולי משום שהוא עשוי מצוין. ועדיין, תיעוד האדם שנמצא במרכזו נע על גבול הלגיטימיות, בין הנצחה מתבקשת של יוצר ברגעי שקיעה ובין הצצה לשאריות אדם. לא שקראוס היה בצעירותו מהיציבים והנורמטיביים. הוא לא. אלא שכאן, בשלב הזה, נותר אדם עייף, שותק, נטול יצירה.

בסוף הסרט, נכדו הקטן של קראוס מגיש לו את הגיטרה. קראוס מנסה, פורט קצת, ומתייאש. "לא הולך לי", הוא אומר לזאטוט, "אין לי חשק. לא בא לי". "למה לא בא לך?", שואל הקטן את השאלה המתבקשת. "אני עייף", עונה קראוס.

"מאחורי עיניים כחולות", יס דוקו, 21:00 
המודל האפקטיבי

מי שצפה השבוע ב"צינור לילה" בוודאי נתקל בשם "איקיוטק". משבוע שעבר עוסקים בתכנית בחברת "איקיוטק" והעומד בראשה, שמפנקים

באדיבותם עשרות אלפי ישראלים בדרישות לפירעון חוב, לכאורה עבור שירותי תוכן לסלולרי. איומיה של החברה ודרישות החוב התמוהות פורסמו בהרחבה, ערך דיון בכנסת, גופים רבים נרתמו לסייע. ועדיין, דבר לא נפתר.

ב"צינור לילה" החליטו לצאת מהגבולות הטלוויזיוניים. הם חברו ל"סטטוסים מצייצים" ולקבוצת נתבעי "איקיוטק" ופתחו בקמפיין רשת נרחב ומקיף. במקביל, בתכנית עצמה, חשפו מדי ערב גילויים חדשים ומשמעותיים בפרשה. כלומר, הנוכחות הטלוויזיונית רק נלווית לקמפיין הציבורי ברשת.

הקמפיין הזה, שחשיבותו עצומה, הוא אולי תחילתו של מודל חדש ואפקטיבי. הציבור לא ממתין בהכנעה מחוץ לדלתם של התקשורת ושלל הגופים שאמורים לסייע לו. הוא מתקומם ומתאגד כשהמדיה המסורתית - במקרה הזה "צינור לילה" - רק שואבת ממנו את הלגיטימציה. יש לקוות שהקמפיין יצליח להסיר את עולה של "איקיוטק" מהציבור ואולי לנסח מחדש את כוחן של הרשתות. לא רק מנגנון שיתוף לסרטוני חתולים מנגנים אלא כלי אפקטיבי למאבק של ציבור מאוחד ובלתי תלוי.

שבוע איקיוטק, "צינור לילה", ערוץ 10, 00:05

היכנסו לעמוד הפייסבוק של nrg תרבות
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק