טלוויזיה: הדוקו ניצח את גארי יורופסקי
הזעקה הדוממת המוצגת בסרט "הרוחות במכונה שלנו" מצליח באופן פסטורלי כמעט להעביר את המסר שיורופסקי הורס באלימות וגסות רוח
עוד בתרבות:
יאיר לפיד, תכיר את נביא הסטלנים
היפה והחנון: אבולוציה בהילוך אחורי
יש פופ מזרחי איכותי ויש מאיה בוסקילה
במרכז הסרט עומדת הצלמת ג'ו-אן מקארתי, שבמשך שנים מתעדת בעלי חיים בסיטואציות ובאתרים שונים. מרשל מלווה את הצלמת במשך שנה במסעותיה בארה"ב
אין זה משנה היכן היא מצלמת. בטבע, בהסגר, בכלובים צרים ומעופשים. התחושות שהצילומים מעוררים אצל הצופה דומות. "הצילום נעשה כלי אקטיביסטי", מעידה מקארתי. היא צודקת. התמונות שלה שוות הרבה יותר מאלף מילים. דווקא משום שהיא מציגה, לרוב, את בעלי החיים במצב "רגיל", המסר שלה זועק.
ומהו המסר? בעלי החיים האלה הם מוצר. פעם הם משמשים לבשר, פעם לניסויים, אחר כך לשעשועים, פרוות, מחקר. המבע הזה, האומלל, הוא לבטח אפקטיבי יותר מראשים כרותים בכיכר העיר. "אני לא שם כדי לשחרר אותם", אומרת מקארתי, "אני שם בשביל לתעד אותם".
"מה ההרגשה שלך כלפי בני האדם?", היא נשאלת אחרי כל כך הרבה שנים שבהן היא מצלמת בעלי חיים שיד אדם עושה בהם ככל אשר תחפוץ. מקארתי מהססת. את התשובה התמונות נותנות, ובהן רואים מוצר רב-תכליתי שבעודו משמש לתועלת אנושית, הוא מביט, וכולו זעקה דוממת.
"הרוחות במכונה שלנו", יס דוקו, 22:00
שלשום, בהפגנת החרדים, סיפר צעיר חרדי לכתב חדשות 2 על "המוות הרוחני" שאוטוטו יכלה את כולם. השידור היה מקוטע,
מאוחר יותר, בכותרות המהדורה המרכזית, סופר על "מאות אלפי חרדים ששיתקו את ירושלים". הם לא הפגינו, לא התפללו, לא התכנסו בהוראת רבותיהם. הם שיתקו את ירושלים. שתי הדוגמאות הללו הן עדות מוחצת לנתק שנפער בין שני העולמות. החרדי מדבר על סכנת מוות, החילוני רואה אותו רוקד ומגזים ברחובות; מאות אלפי חרדים קוראים תהילים, בערוץ 2 מספרים על ירושלים המשותקת. הנתק הזה - אם מישהו בנה על איחוי - רק הולך ומעמיק.
סיקור הפגנת החרדים, כל הערוצים, שלשום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם