נאמבר פותח בשילוב בוגרי X-פקטור ופרויקט הלהקה, מנחה דוגמנית בשמלה לבנה נוצצת, שופטים מכובדים עם ארשת פנים מתוחכמת (קצת דומה לזו המפורסמת של ג'ואי מחברים) וקטעים ערוכים מאוד בשילוב וידויי מצלמה מוכרים עד כאב וסיפורים נוגעים ללב אצל כל אחת מהמשתתפות (זאת שעלתה מיפן, זאת שרזתה לבד 30 קילו, זאת מהתקרית של הדרת נשים באוטובוס בבית שמש). לא, לא מדובר תוכנית ריאליטי-אקספרס חדשה, כי אם בטקס מלכת היופי 2014. כמו כדי להקצין את האופי הערוצשתיימי של הטקס המעודכן, גם הדרמה רוויות המהלומות בסוף האירוע נדמתה כמתוסרטת.
לאחר הצגת עשרים בנות בשמלות ערב, התחיל פלאשבק מצולם – השופטים מרים נופך מוזס, מוטי רייף, יונתן וגמן, אנה אהרונוב וטיטי, בחרו את העשירייה המובילה, על סמך נתונים חיצוניים, התנהגות מול מצלמה וכמובן סיפור אישי שיהיה כמה שיותר נוגע ללב. ההחלטות קשות, השופטים מתלבטים. טיטי, המלכה היוצאת, מדגישה פעם אחרי פעם כמה קשה לה להיפרד מהכתר. מיד אחריו חוזרים לשרשרת הרגעים "המותחים", במהלכן
אילנית לוי המנחה מכריזה על המועמדות שעולות לשלב הבא אחת אחרי השנייה. כמובן, כל הכרזה מלווה שוב במיני-סרטון על המועמדת או עוד וידוי מול מצלמה. עשר הכרזות ויוצאים להפסקת פרסומות, בעיקר כדי שאילנית תחליף שמלה, כי מיד אחריהן שוב התחילו הקטעים המצולמים של משימות שעברו המתמודדות במהלך החודשים האחרונים.
מן הסתם, מאחר ומדובר בתחרות מלכות יופי, כל המשימות קשורות לצילומים עבור בתי אופנה כאלה ואחרים, אבל כשבבסיסן נמצא הסיפור האישי והכל, כמובן, על רקע בני המשפחה שהתגעגעו נורא ובאו לבקר (ועל הדרך לספר למצלמה עוד פיסת מידע מביכה על המתמודדת). היו אפילו הורים שהתקשרו בהפתעה מחוץ לארץ.
סיפורים אישיים צוברים תאוצה וקורעים את הלב לגמרי, כי ככה זה בריאליטי-אקספרס – מקסימום דרמה במינימום זמן. יהיה זה על טרפז בקרקס, ביום חורפי יחיד בחוף הים בביקיני או באמצע הפרדס בשמלות ערב, המתח באויר. אפרופו בגדי ים, דווקא השנה נרשמה שפיות יחסית מבחינת הנתונים הגופניים והרזון, כנראה בכל זאת יש שינוי בתודעה.
סיפור כואב + גוף פצצה = שלום עולמי
בין משימה למשימה, בין שסע לביקיני, השופטים מבקשים לשאול את הפייבוריטיות שלהם שאלות ברומו של עולם – על תוכניות לעתיד, על המשפחה וכמובן, שאלת השאלות - על שלום עולמי, בניסוח שונה במקצת, אולי, אבל עם אותה משמעות עמוקה שמלווה אותה כבר עשרות שנים. כמובן, גם הפעם הסיפור האישי המרגש תפס מקום של כבוד.
כן, טקס מלכת היופי התחפש לעוד אחת מתוכניות הריאליטי שקוראות לנו כל ערב מערוצי הטלוויזיה השונים. אולי הוא מיושן, לא פמיניסטי בעליל, מכווץ מדי ולא מותח מספיק, מנסה להתחקות אחרי הטרנדים הקיימים ואפילו קצת פאתטי, כי מי מעביר גמר של ריאליטי בבית הקונגרסים ולא באולפן נוצץ שנבנה במיוחד לצרכים אלו?
אבל בכל זאת, עם כל הניסיונות להיראות כמו תוכנית ריאליטי "עכשווית" ולהיצמד לטרנד (יאמר לזכותם של השופטים, שדווקא מור ממן, מלכת היופי הנבחרת, מביאה איתה סיפור אישי עם משמעות מאד חשובה – מור הצליחה להרזות 30 ק"ג ובימים אלה מנהלת קבוצת תמיכה בפייסבוק לבנות עם בעיות משקל), עדיין בתחרות על התואר של מלכת יופי גם תמימות מסוימות, שמזכירה קצת את הילדה הקטנה הזאת ששמה את ידה על תיק האיפור של אמא שלה. הכתר הנוצץ על הראש, הסרט על הכתף, קטעי המוזיקה ממיטב פסקולי המתנ"סים – מחזירים אותנו עשרים שנה אחורה, כשבשביל לנצח בתחרות היה מספיק להיות פשוט יפה ונעימת הליכות. הריאליטי אמנם הפך למציאות אבל לא החריב לחלוטין את התמימות של טקס מלכת היופי הנוסטלגי. אפילו הדרמה עם המעריץ האלמוני שניסה לפרוץ אל הבמה בסוף הטקס לא הצליחה לפזר את הקסם הפרובינציאלי הזה.