טלוויזיה: "הגשר" אפורה ולא מצדיקה את ההייפ
על אף עלילה שהופכת מסקרנת מפרק לפרק, "הגשר" מדכאת, קרה ומעצבנת. רננית פרשני מסוגלת לקפוץ מהגשר, אבל לא כמו כולם
עוד בתרבות:
רמזור חוזרת לעונה רביעית
יאיר לפיד חוזר לכתוב שירים
היפה והחנון כאן כדי להשאר לנצח
גשר מעל מים אפורים
זה מתחיל בגשר שמחבר בין שבדיה ודנמרק, שתי ארצות קרות קרות ואפורות מאוד, שבהן גרים אנשים קרים
הגשר יח''צ
לזכותה של "הגשר" ייאמר שהדבקים במשימת הצפייה יתחברו אל העלילה שהופכת מסקרנת מפרק לפרק. הדמויות מתרבות, הפשעים מסתבכים אחד בשני, הסיפור האישי של מרטין צובר תאוצה, סאגה מתמודדת עם בעיות מעניינות במערכת היחסים שלה וכל זה במקביל לעלילת המתח הראשונית שמצליחה להפתיע בהסתעפויות ממש עד לרגע האחרון. בסופו של דבר, כמו בעונה הראשונה, יתברר כי מה שמניע אנשים בעלי מוח קרימינלי הוא לא איכות הסביבה או ניצול עובדים בעולם השלישי אלא רגשות אישיים מאוד. ככה זה כשאתה לא מוקף במדינות עוינות, שהפוליטיקה לא תופסת מקום בחיי היום–יום שלך ואין לך במה להילחם מעבר לדחף לקפוץ מהגשר הנ"ל.
מחסור חמור בהומור
מדינות סקנדינביה מחזיקות בשיעור התאבדויות מהגבוהים בעולם והסדרה מצליחה להעביר את אווירת העגמומיות בהצלחה יתרה, כל כך יתרה
המחסור החמור בהומור מקשה על ההתחברות אל סדרה לא רעה בכלל וכתובה היטב, אבל כזו שדורשת מהצופה לצלוח קיפאון רגשי ומדכא שבסופה של העונה מכה בפטיש חמישה קילו גם על שארית האופטימיות שעוד נשארה לצופה. כדי ליהנות מהסדרה כדאי לבוא חמושים בסבלנות (וגם בפרוזאק). לבלשית סאגה יש סוג של אספרגר — היא ישירה, חסרת כישורים חברתיים, מנוכרת ומעצבנת בכל פעם שהיא עולה על המסך. נקודת האור היחידה בסדרה היא הבלש מרטין — יש לו עיניים טובות והוא מצליח להיות הלב שחסר כל כך בסדרה. רק ברגעים שבהם הוא מופיע, או מנסה להוציא איזו לחלוחית רגש מסאגה, יוצא הסיפור האנושי החוצה ואיכשהו אפילו האפרפרות הירקרקת עוברת אל המקום הראוי לה, אל הרקע.
"הגשר" זכתה לביקורות נלהבות מקיר לקיר, ההתלהבות פסחה על הקיר הספציפי שלי. הסדרה עלתה ב–BBC באנגליה וזכתה גם לגרסה אמריקאית (לא מוצלחת בכלל). בהתחשב בהתלהבות שנרשמה אצלנו, השלב הבא יהיה ליצור לה גם את גרסת ישראל בשטחים. לפחות בזו תהיה קצת שמש.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם