היפה והחנון: על הדבש, בלי עוקץ

חצי הגמר הארוך בהיסטוריה של הטלוויזיה ואולי בכלל עדיין בעיצומו ודרכו רצופה במחול הדבורה ובבולגרים חרמנים. מזל שהדרך לנתב"ג קצרה כי "לא צריך לנווט, הנהג יודע את הדרך"

מרינה קיגל | 25/3/2014 13:56 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עשרים וחמש דקות  לתוך התוכנית ואנחנו עדיין לא יודעים מי מהזוגות נשאר בארץ ולא ימשיך לבולגריה. וגם אז, כמו אסון טבע בלתי נמנע, מגיעים קודם לפרסומות. כך או כך, שי חוזר לחקור את האשלגן הלבן ואת האשלגן האדום, דבי חוזרת לרעננה וקרן ואסף בדרך נס (דרך עתלית) מגיעים לפני אחרונים.

עוד בתרבות:
יאיר אסולין מאכזב בספר השני
מד מן חוזרת לעונה אחרונה
למה "מצב האומה" מלקקת לנתניהו?

מכאן הדרך לנתב"ג קצרה, כי "לא צריך לנווט, הנהג יודע
ביי ביי דבי וחביאר
ביי ביי דבי וחביאר דנה קרן
את הדרך". בן גוריון שורד את מדידת הפפיון, וקארין מגלה עולם חדש באדיבות האחים רייט (ואלעד). בצל הפרשה של המטוס המלזי, כל החבורה ממריאה למזרח אירופה, לחיי דבש.

אף על פי שהסבר הפנטומימה במשימה הראשונה נראה פשוט וקל, כאשר הזוגות (והשלישיה) בחליפות מגן צהובות סטייל וולטר ווייט נכנסו לאזור הכוורות, התחיל תוהו ובוהו, ורק קרן ואסף רקדו לצלילי זמזום הדבורים. לידיעת הצופים וצער בעלי חיים – אף דבורה לא נפגעה במהלך התוכנית. טוב, כמעט.

"אני אעשה הכל, הכל אני אעשה", חוזרת קרן על המנטרה שלה ודוחפת אצבעות מרוחות בדבש לפניהם של גברים זרים בטיילת שטופת שמש ושלווה. כן, היא מכוונת לפה שלהם. אם נסכם רגע את כל מה שעברו המשתתפים במהלך החודשים הארוכים האלה, אפשר להגיד שהם כבר צריכים להיות מוכרים משופשפים – זוכרים את משימת החנונים בשוק מחנה יהודה? אז בולגרים הם קמצנים, אין מה לעשות, אבל הם גם חרמנים... וגם אם לא, כך
או כך אסף וקרן יגיעו לגמר, זה הרי ברור, גם אם האהבה שלהם תצטרך לדלג על עוד מכשול. כי בסך הכל, בכלל לא נמאס לנו לשמוע את החפירות הרגשיות של קרן. נשמח לשמוע עוד.

אז הבשורות הפחות טובות הן שהיום ראינו רק את החצי הראשון של חצי הגמר (דמיינו את התאומות מדסקסות את הנושא הזה, כי גם אליהן תתגעגעו). הבשורות היותר טובות מיועדות בעיקר לחברינו הבולגרים, כי הם הרוויחו צוות הווי ובידור (עם זאת, לא בטוח עד כמה זה יתרום לקידום התיירות).

הפרומו המבטיח של השבוע הבא משאיר אותנו במתח, נראה כי, רחמנא ליצלן, תהיה הדחה, אבל אנחנו כבר מכירים – אולי לכבוד חג הפסח הקרב ההפקה תחליט שוב לפסוח על כללי המשחק המקובלים ואז אפשר יהיה כבר לרשום את חצי הגמר הזה לספר שיאי גינס בתור חצי הגמר הארוך ביותר בהיסטוריה. אנחנו על המפה.

לסיכום: "דבורים מוצצות צופים, קטנים כאלה. זה מקום לדבש. ועוקץ". (קרן, אנחנו נתגעגע לתובנות האלה).

עוד ב"היפה והחנון":
רוחות ושדים מפחידים כמו חשבון
חזרתי רק כדי לראות
אבולוציה בהילוך אחורי
עד כאן נולדתי

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק