"רמזור" לא עוצרת באדום
למרות התחלה צולעת - אחרי שלוש עונות מוצלחות, מכירת הפורמט לחו"ל וקהל מעריצים מושבע - רמזור כבר לא צריכה להוכיח דבר
עוד בתרבות:
בגיל 46 קיילי מינוג רוצה רק סקס
"עמק הסיליקון": שובה של הקומדיה
אסתר רדא העפילה למונדיאל 2014
תוכנית על טלוויזיה ברדיו
רמזור עונה 4
יח''צ
"רמזור" לא צריכה להוכיח דבר. אמיר, איצקו, חפר, לילך וטלי נמצאים בטופ בדיוק מאותן סיבות שהופכות אותם בעיני אחרים לאייקונים של רדידות פושרת. התבנית הקומית - זוג נשוי, גרושים טריים, רווק נצחי - מתפנקת במיינסטרים; דמויות הנשים בסדרה נעות בין סיוט לסיוט שנשוי לך כדת משה; הגברים הם כלומניקים נבובים עם הומור של מדוכאים.
היתרון של "רמזור" טמון ביכולת לנסח מהדייסה השגורה הזו בדיחה. לא סתם בדיחה, אלא כזו שפוגעת בריכוזי אוכלוסייה בין גילאי 19 ל–99. הומור הרי לא חייב להיות נישתי, ביצתי, סנוב. הבעיה מתחילה כשהקומדיה מכוונת לעם היושב סביב "האח הגדול" ומייצרת במכוון הבל מפוהק (או פיהוק לאהבלים). "סברי מרנן" ו"עממיות" - דוגמאות טריות - הן קומדיות–נפל מותאמות לכל סלון. מי ייתן ושתיהן ילכו בדרך כל חיים יבין ואם ממש נשתדל - ואנחנו לא - נתגעגע.
בחזרה ל"רמזור". אחרי הסופרלטיבים – התחלת העונה. ובכן, במילה אחת, מאכזבת. האירועים בפרק הראשון - אמיר מתקשה לסחוב את חפציה של טלי לכל אירוע, חפר יוצא עם בחורה גבוהה במיוחד, איצקו ולילך הורגים בטעות את החמוס של השכן הרוסי - הידרדרו בקלות לגרוטסקה.
"רמזור" שולפת את הפאנצ'ים מתוך עלילות קטנות, מעגליות, שמתפתחות ומסתיימות מדי פרק. לעתים הן שוליות לבדיחה עצמה, למשחק, לטקסטים. כשהן אינפנטיליות (השכן הרוסי החביא בתוך החמוס יהלום יקר ערך, חפר עולה על עקבים) הן דופקות הכול. ועדיין, יש רגעים שבהם "רמזור" נרגעת, כלומר משעשעת בלי להשפיל את ההיגיון של הצופים.
רמזור, ערוץ 2, חמישי, 21:30
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם