אבסורדית, הזויה ונהדרת: תגידו תודה על רמזור
קל לבקר את העונה הרביעית של "רמזור" בטיעונים סתמיים שכלל לא קשורים לקומדיה, כשלמעשה יש ליהנות עד תום משובה של אחת הסדרות ההזויות והמצחיקות בטלוויזיה, בטרם תוכניות הריאליטי העלובות יחזרו לשלוט במסך
אמנם, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. העונה הרביעית של רמזור, שכל כך חיכינו לה, סוף סוף נחתה על המסכים שלנו. אחרי ששודרו שני הפרקים הראשונים של העונה, אפשר לנסות לתהות על קנקנה ולהחליט – האם מדובר בפורמט שמיצה את עצמו או דווקא במשב הרוח המרענן והאיכותי בלוח השידורים עמוס תוכניות ה"מציאות" המבוימות היטב שלנו.
עוד בתרבות:
אורפנד לנד חוגגת 20 שנה
מצוקת הסופרים הופכת לאמנות
הסרטים שאסור לכם לפספס
אז הדעות על הפרק הראשון עד כה היו מעורבות – למשל, אחת הטענות הבולטות שהושמעה ע"י הצופים ברשת: למה איך התייחסות לכל הנושא של המחאה החברתית והסבל הנוראי של מעמד הביניים. במקום להראות את האוהלים בפארק הרכבת, אנחנו קוברים חמוס. במקום הפגנה המונית – מראים לנו סצנות ב"קפה גאה" ותנועת ריקוד "בת יענה".
ובכן, רבותי – מדובר בסיטקום. קומדיית מצבים. לא זכור לי שב"סיינפלד", "חברים" או "וויל וגרייס" הייתה התייחסות כלשהי לנושאים כל כך "בוערים" על סדר היום. לפי ההגדרה הרשמית, קומדיית המצבים מתמקדת במספר דמויות (שטוחות יחסית, אשר מאופיינות ע"י מספר מצומצם בלבד של תכונות אישיות) אשר נקלעת לסיטואציות קומיות, שלעתים נחשבות לאבסורדיות (איצקו דוחף את היד לתחת של חמוס, לילך מגרשת אותו מול הרכב מלא של בית המשפט הרבני, חפר עולה על נעלי סטילטו מדוגמות ונרקומן בגינה שומר על ירדנה התינוקת).
"רמזור" אכן הינה קומדיית מצבים במיטבה. אדיר מילר ורן שריג הולכים על המתכון הבטוח להצלחה בפעם הרביעית: הסצנות קצרות, ה"פאנצ'-ליינים" קולעים, המצבים הזויים – אבל בעיקר, כל החיבור הזה מצליח לעורר אצל כולנו הזדהות – גם אצל אלה שפעם התגרשו, או אלה שלפני כמה חודשים נולד להם תינוק חדש והם מרגישים שהחיים שלהם נגמרו ברגע זה, או אפילו אלה שמחפשים כל חייהם זוגיות מושלמת, אבל בכל פעם מגלים שהם תקועים שוב עם אחת או אחד שהם לגמרי ההפך ממה שנראו מההתחלה.
אף אחת מהדמויות אינה מושלמת וזה הדבר שבעיני הכי מעורר הזדהות, גם אם בפומבי אנחנו אף פעם לא נודה בכך. בכל אחד יש קצת מלילך, קצת מאיצקו או טלי, חפר, אמיר, דניאל, סטס המאפיונר או אפילו אולג החמוס.
כשרואים "רמזור", מרגישים קצת שנמצאים על ספת הפסיכולוג. אפשר להודות בשקט – כן, אני דומה לאיצקו, כי בכל פעם כשאני בא לרופא השיניים שלי, אני מרוקן את קערת סוכריות הטופי לכיסים שלי; כן, אני ממש כמו טלי, לחוצה כרונית ומניפולטיבית,
ברור שברוב המקרים הסיטואציות מופרכות ומוגזמות לחלוטין – טלי ואמיר יוצאים עם ירדנה למועדון? לילך הופכת את טקס הגט המסורתי לפי איך שנוח לה? אבל האם באמת מותחים כאן את החבל יותר מדי? כנראה שלא, כי אם תוכניות "המציאות" עולות על כל דמיון, על הדמיון בכל הנוגע לקומדיות להשתולל ממש כדי להדביק את הפער, כדי להגיע לסף גירוי של הצופה הממוצע.
פעם שמעתי משפט מאד חכם: "הדברים הכי מטופשים בעולם נעשים עם פנים רציניות. פשוט תחייכו". אז תחייכו, תדליקו את הערוץ 2 ביום חמישי בערב, תשענו אחורה ותיהנו, לפני ששוב תתחיל כאן מתקפת וואנביז בגזרת הקולינריה או השירה בציבור.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם