האח הענק: הניסוי בבני אדם מקבל ממדים מפלצתיים
עשרת אלפים אירו, כמה תרנגולות ופרות ו–15 מתמודדים שלכל אחד חזון משלו: בתוכנית "אוטופיה" המטרה היא להמציא חברה חדשה במעט אמצעים ובלי לעזוב את המתחם המבודד במשך שנה שלמה. "האח הגדול" פוגש את "הישרדות", הגרסה האידאליסטית
עושה רושם שתוכניות הריאליטי כבשו את ישראל מעט באיחור, אבל משום מה כשאנחנו מאמצים משהו אנחנו הולכים איתו עד הסוף. ישראל הפכה בשנים האחרונות למעצמת ייצוא פורמטים טלוויזיוניים, שאחד מהם הושק רק השבוע – ‘עד סוף העולם', הישרדות בגרסת הגרושים־גרושות - אך כבר נמכר ברחבי העולם. גם ‘האח הגדול' הצליחה בישראל בגדול, ותחזור בקרוב אחרי הפסקה ארוכה במושגים הטלוויזיוניים.
אך מתברר שגם בהולנד עמלו על פורמט שיסעיר את העולם, ובמידה מסוימת יעקוף כל תוכנית ריאליטי אחרת בסיבוב: לא עוד תוכנית מתוסרטת על סט מלוקק ועם משימות ממוחזרות, אלא אשכרה תוכנית מציאות, ריאליטי לפנים. ‘אוטופיה', פורמט שעלה לאוויר רק לפני ארבעה חודשים בהולנד, מסעיר את המדינה האירופית המנומנמת - וכבר נמכר לתורכיה ולגרמניה, ונמצא בשלבי ליהוק להפקה של רשת ‘פוקס' בארה"ב.
הקונספט פשוט, התוצאה מבריקה ומהפכנית: 15 הולנדים שנבחרו בקפידה מתנתקים מהעולם למשך 12 חודשים, כשמשימה אחת לנגד עיניהם: הקמת חברה אנושית אלטרנטיבית שתהיה טובה מהחברה שאנו חיים בה היום. 15 החלוצים מקבלים חלקת אדמה עם צריף, כמה פרות, תרנגולות וסכום כסף ראשוני, וכך הם אמורים להתקיים ולהקים את ה'אוטופיה' שלהם, החברה האידאלית. ועדיין, האוטונומיה מוגבלת – אחרי הכול, זה לא היה ריאליטי אם לא היה כאן טוויסט: בכל חודש מודח אחד מחברי הקבוצה, ומתמודד חדש נבחר להצטרף לקבוצה – אחד מחברי “הקהילה הווירטואלית" של ‘אוטופיה'. חברי הקהילה יכולים לבחור באיש או אישה בעלי כישורים מיוחדים שיסייעו למתמודדים לפתח את הקהילה לכיוון אחר.
“מדובר בריאליטי הכי טהור שיצרתי בכל הקריירה שלי", אומר ג'ון דה־מול, מפיק הסדרה, בסרטון התדמית לסדרה בארה"ב. “'אוטופיה' היא בעצם ניסוי חברתי ענק. זו הזדמנות של 15 בני אדם ליצור חברה טובה וצודקת יותר מהחברה שאנו חיים בה כיום". דה־מול, מטייקוני הטלוויזיה הגדולים בעולם, פיתח בין היתר את ‘דה־וויס' המצליחה ואת ‘האח הגדול', שהמציאה את טרנד הריאליטי. הונו מוערך, לפי רשימת 500 האנשים העשירים בעולם של המגזין ‘פורבס', בכ־2.5 מיליארד דולר.
בארבעת החודשים מאז שעלתה לאוויר התוכנית מייצרת בעיקר עולם טוב יותר לערוץ המסחרי SBS6 ההולנדי. “מצב הערוץ היה בעייתי מאוד, והם לא הצליחו להביא צופי פריים־טיים כמו בעבר", מספרת גפקה נדרלוף, ראש מחלקת השיווק הבינלאומית של חברת ‘טלפה', המפיקה את התוכנית, בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. לטענתה, הערוץ חיפש תוכנית שתשבור את השוק, תציב עוגן רייטינג משמעותי ותביא לשינוי הרגלי הצפייה ההולנדיים.
לאחר כמה ניסיונות כושלים הגיעה ‘אוטופיה': כבר בהשקת התוכנית עלו אחוזי הצפייה בלא פחות מ־500 אחוזים לעומת התוכניות האחרות ששודרו בערוץ בשעה המקבילה. לדברי נדרלוף, במהלך העונה שומרת התוכנית על עלייה של 400 אחוזים לעומת אחוזי הצפייה של התוכניות הקודמות באותה משבצת זמן. במקביל הפכה התוכנית ללהיט בזירת עסקי הפורמטים הבינלאומית, וכבר נמכרה לרשת פוקס בארה"ב, לערוץ TV8 בתורכיה ולרשת הטלוויזיה SAT1 בגרמניה. “זו תוכנית בעלות גבוהה מאוד, כך שלא מדובר בהחלטה של מה בכך", מסבירה נדרלוף. העלות שונה בכל מדינה, לדבריה, כך שאי אפשר לדבר על מספרים, אך העלות הראשונית גבוהה בהרבה מעלויות הפקה של תוכניות ריאליטי אחרות. “מצד שני, התוכנית מייצרת המון תוכן שמשודר בטלוויזיה ובאינטרנט, ואין ספק שהחומר הופך את התוכנית לכלכלית.
“צריך להבין, תוכנית כמו ‘האח הגדול' מצולמת בבית שהוא בעצם אולפן, אבל ‘אוטופיה' היא חלקת אדמה ענקית שחיים בה רק 15 אנשים, אבל יש בה עצים, גבעות, שדות ובתים", מוסיף ילמר הייגן, יועץ בינלאומי לצוות ההפקה של ‘אוטופיה'. “הכול תלוי בגאוגרפיה המקומית, ולפיה נדע כמה מיקרופונים ומצלמות צריך בכל סט וסט".
כמה מצלמות ומיקרופונים יש כיום בסט של ‘אוטופיה' בהולנד?
הייגן: “כ־120 מצלמות וכ־60 מיקרופונים, בלי לחשב עוד 15 מיקרופונים, אחד לכל משתתף".
מה בעצם הייתה המטרה שלכם ביצירת ‘אוטופיה'?
נדרלוף: “הסתכלנו על העולם כפי שהוא כיום, על המצב הכלכלי וחוסר הוודאות שבו. ראינו שהרבה אנשים לא מרוצים מהמצב, שהם מחפשים משהו טוב יותר. המצב הזה קיים לא רק בהולנד, אלא גם בישראל או בארה"ב. הם מחפשים עולם טוב יותר. חשבנו לעצמנו, למה לא ניתן להם אפשרות לחיות בצורה טובה יותר? ליצור מציאות חדשה? למה לא לתת להם שנה ליצור חברה חדשה מאפס, ללא חוקים מקדימים? אולי העולם שהם ייצרו יהיה טוב יותר".
הפורמט מצד אחד פשוט, ומנגד מרתק: 15 המשתתפים, שאנשי ההפקה מכנים “האוטופיים", מקבלים חלקת אדמה במיקום מרוחק בהולנד בתנאים בסיסיים ביותר, ועליהם להחליט איך להקים את החברה האידאלית שלהם, ולהתמודד עם הכל לבדם.
הציוד הראשוני כולל את המתחם עצמו, שאסור להם לעזוב אלא אם כן “יוחלפו" (נדרלוף: “אנחנו לא אוהבים את המושג ‘מודח', ומעדיפים להגדיר זאת כ'החלפה' של התושבים במקום"). עוד מקבלים האוטופיים אָסָם מוזנח עם אספקת חשמל, גז ומים, אבל בלי המוצרים הנלווים, כגון אסלות, מוצרי חשמל או תנור, שעל המתמודדים לרכוש לבד. בנוסף מקבלים האוטופיים טלפון סלולרי טעון בסכום מוגבל לשיחות, כמה תרנגולים ופרות. עוד מקבלים חמישה עשר החלוצים הון ראשוני של עשרת אלפים אירו, שעמם הם אמורים להתחיל את חייהם.
איך מתקיימים בסכום כזה?
נדרלוף: “האוטופיים אמנם לא יכולים לצאת מהאתר, כמו בכל תוכנית ריאליטי אחרת, אך אנשים יכולים להיכנס למתחם ולעשות איתם עסקים. אז הם יכולים להזמין למשל שירות של התקנת תשתית חשמל או מוצרי חשמל, וגם למכור מוצרים או שירותים כדי להגדיל את ההון הראשוני שלהם". אגב, מסקנה ראשונית של חברי המחלקה הבינלאומית ב'טלפה הפקות' היא שב־10 אלפים אירו אפשר לעשות הרבה יותר ממה שהם חשבו, ושייתכן שבהפקות הבאות יפחיתו את הסכום.
כאמור, בכל חודש מצטרף “חלוץ" או “אוטופי" חדש לקהילה המתגבשת. “הצופים יכולים להצטרף לקהילה ברשת באמצעות הרשמה מראש, ומהם אנחנו בוחרים שלושה מועמדים ל'החלפה'. הם שוהים באתר במשך ארבעה ימים, והאוטופיים המקוריים בוחרים שניים מהם. הקהל הוא שבוחר את המועמד שמצטרף בסופו של דבר, וגם מכריע מי הוא אחד משלושת המועמדים ל'החלפה' מקרב החלוצים המקוריים שילך הביתה".
המתמודדים לא מגיעים לתחרות ההישרדות־על־סטרואידים הזו ללא כישורים: באתר רשת ‘פוקס' האמריקנית, שבה מפרסמים בימים אלה קריאה למועמדים לתוכנית בגרסה האמריקנית, מציינים כי הם מחפשים “יוצרי גבינות, שפים, בעלי מבשלות בירה, ייננים, חשמלאים, אינסטלטורים, קבלנים, גננים, חקלאים, אמנים, רוכבי אופניים, אנשי דת, רופאים, עורכי דין, וטרינרים".
אני מבין שבזמן הליהוק חושבים מראש על התחומים שיוכלו לסייע לחלוצים לבנות את העולם החדש שלהם.
הייגן: “דאגנו שיהיו אנשים עם רקע מקצועי וכישרונות, כדי שיוכלו יחד להקים חברה חדשה. אבל מובן שהרעיון הוא להכניס פעם בחודש מישהו חדש, כדי לשנות קצת את הדינמיקה".
הגיוון האנושי של החברים מעניין, וכל אחד מביא מהיכולות האישיות שלו כדי לסייע לפתח את ההון הקבוצתי. למשל, דניס (44) הוא קבלן, ומביא מניסיונו ומיכולותיו כדי לסייע לבנות עולם נוח לחברה האידאלית שהוא וחבריו בונים. בתחילת הדרך הוא הוביל את הקבוצה עם כישוריו, שכוללים נגרות, שיפוצים ובנייה, יחד עם יכולות מובהקות בשיווק ומכירות. מנגד - איזבלה, יפהפיה בת 31 שסיימה את הכשרתה בלימודי אחיות, ומשמשת כסמכות הרפואית במתחם. בין המודחים עד כה אפשר למצוא את אנדראה המסז'יסטית, ג'ימי איש האבטחה, אמנדה הכלכלנית ולינדי הווטרינרית, שעבדה עם החיות באסם והסבירה לאוטופיים איך לחלוב פרה.
“בחרנו אנשים עם מקצועות וכישורים מגוונים כדי שיוכלו לבנות יחד חברה חדשה", אומרת נדרלוף, “בכוונה לא ליהקנו 15 מנהלים, שלא יהיו להם עובדים. מה שכן, מנהיגי הקבוצה מתחלפים מעת לעת לפי הצורך הנוכחי של הקבוצה. למשל, מי שהבין בשיפוצים ובחשמל היה באופן טבעי המנהיג בימים הראשונים".
אתם מפיקים עוד הרבה תוכניות ריאליטי. הרגשתם הבדל בליהוק של התוכנית המיוחדת הזו?
נדרלוף: “ודאי. היינו חייבים למצוא אנשים עם חזון לעולם אחר, טוב יותר. כל אחד בא עם האג'נדה שלו, וזה אחד המוקדים העיקריים לשיח בין האוטופיים. אלה לא מתמודדים רגילים, שרק נראים טוב ועוברים מסך, אלא אנשים שרוצים להעביר מסר לעולם".
הייגן: “זה ממש לא רק פנים יפות. לפעמים אפילו להפך. האוטופיים צריכים להגיע עם ערכים וכישורים שיסייעו להם לשרוד ולבנות את החברה החדשה. אינסטלטור יכול בהחלט להוביל את הקבוצה, וגם אדם שמגדל ירקות יכול לסייע בהגדלת ההכנסה".
הדבר הראשון שהיה על האוטופיים לעשות היה לבנות לעצמם בית נוח ומקום טוב לחיות בו. מיטות לא היו במקום, אסלה טרם נרכשה וגם מזון לא ניתן להם. על החלוצים המודרניים היה להסתדר עם ההון ההתחלתי ועם הפרות והתרנגולות, ולנסות למלא כך את צורכיהם. זה לא היה פשוט, אך כיום, ארבעה חודשים אחרי, חיים חברי הקבוצה בנוחות יחסית, והבית מרוהט בצורה מלאה.
איך עשו זאת? החלוצים היו צריכים להחליט מה לעשות עם עשרת אלפי האירו שניתנו להם. לאחר דיון הוחלט לחבר לתשתיות המים, הגז והחשמל מוצרים כמו אסלות ותנור. “למזלם, אחד מחברי הקבוצה הוא קבלן, שהתקין להם את הדברים בחינם, אבל הם עדיין היו צריכים להזמין מהעולם החיצון את המוצרים הבסיסיים", מתאר הייגן. “היו גם אוטופיים שמבחינתם אסלה לא הייתה הדבר הכי בסיסי, והם העדיפו דברים אחרים כמו ריהוט וחשמל".
והכול, כאמור, לבד: כדי להתחבר לחשמל הוטל על האוטופיים לפנות לחברת החשמל ההולנדית, לבקש לפתוח חשבון חדש, ולשלם בכל חודש את חשבון החשמל.
בתוכנית ממושכת כזו יש בעיות הפקה מורכבות יותר מבתוכניות ריאליטי אחרות. מה עושים למשל עם בחורה בהיריון, או עם אדם חולה?
הייגן: “כמו בכל חברה, הכול יכול לקרות. אם מישהי נכנסת להיריון, ייתכן שהיא תישאר בתוך המתחם למשך 12 חודשים, והילד שייוולד יהיה ילד ‘אוטופי'. אם יש במתחם בני זוג שעושים סקס לא מוגן, הם צריכים להתמודד עם זה. זו הפילוסופיה שלנו: כל החוקים שלהם. אם אישה תצטרך לנסוע באמבולנס לבית החולים, אין בעיה, אבל זה עולה כסף, והאוטופיים יצטרכו לשלם על כך".
ואילו חוקים הם הכתיבו לעצמם עד עכשיו?
נדרלוף: “בעיניי מעניין שהם בחרו לבנות דמוקרטיה, שיטה שהם בעצם רגילים לה מהחיים הרגילים. אם התוכנית הייתה משודרת ברוסיה, אני לא בטוחה שהם היו בוחרים לחיות בחברה דמוקרטית. באותה מידה הם יכולים לבחור לחיות בדיקטטורה – הכל תלוי בהם".
איך הדמוקרטיה בקבוצה באה לידי ביטוי?
“הם מחליטים הכול יחד. אין החלטה שיכולה להתקבל לבד. הם חיים כחברה שוויונית, אך לעתים יש אדם שמסתמן כמנהיג חזק יותר. הכול תלוי בהתרחשות ובנושאים שהם דנים בהם באותה תקופה. מעניין שיש להם דיונים על העולם האידאלי, ויש 15 דעות שונות בנושא".
יש גם חוקים חדשים שהתפתחו לאחרונה. למשל, כל אוטופי מקבל כעת דמי כיס חודשיים מהכנסות הקבוצה כולה, ורשאי לעשות בסכום שצבר – שהוא אמנם סמלי – מה שירצה, גם ללא אישור הקבוצה כולה. “יש להם כעת מספיק כסף כדי לתת לכל אחד סכום חודשי, כי הם השכילו לייצר שירותים שהם מוכרים לציבור הרחב בעולם בחוץ, כך שיש להם הכנסות נאות". אגב, אחד מחברי “אוטופיה" חושב שכסף הוא מקור כל הרוע, ואף התנגד למתן דמי הכיס לכל אחד מהחלוצים. הוא עצמו איננו נוטל את הסכום הקבוע.
מוצרי הייצוא של האוטופיים לעולם שסביבם כוללים בעיקר ירקות אורגניים, והם מציעים גם “בד אנד ברקפסט" – מקום לינה וארוחת בוקר לציבור הרחב, הופעות שפתוחות לקהל ויצירות אמנות שנמכרות לתושבי האזור. רק השבוע החליטו כמה מהנשים ב'אוטופיה' לפתוח מכון יופי, שכמה מנשות הולנד כבר הגיעו אליו כדי לעבור טיפול קוסמטי. בנוסף צפויים להגיע למתחם צעירים וצעירות בעלי מוגבלויות, שייצרו יצירות אמנות שונות למכירה למטרות צדקה (אם כי חצי מההכנסות יועברו לקופת האוטופיים). “לא כל יוזמה מצליחה", אומרת נדרלוף, “אבל אפשר להבין שהיוזמות יוצרות דיון ב'איך להשקיע את הכסף'".
אז הם לא ממש מנותקים, ויכולים למשל להזמין לעצמם פיצה.
היידן: “בטח, הם יכולים לקנות גם פרארי אם הם ירצו, או מניות של פייסבוק. כל דבר שהם ירצו. החוק היחיד הוא שהם לא יכולים לעזוב את המתחם, אלא רק לאפשר לאנשי העולם החיצון להכנס פנימה".
והם מצליחים, מבחינה כלכלית?
“בשלב הזה כן. יש להם כמה מוצרים ושירותים שהם מציעים, וחלק מהם נמכרים אפילו באתר אינטרנט שהם בנו".
רגע, יש להם חיבור לאינטרנט?
“כן. הם יכולים, הרי, לעשות מה שבא להם. אם הם היו מחליטים שאינטרנט הוא דבר רע אז זה לא היה קורה, אבל הרשת כנראה חשובה להם. הם התחברו בחודש הראשון, והם כמובן משלמים על החיבור בעצמם. צריך להבין שהם אמנם בונים חברה מאפס, אבל לא בתקופת האבן, אלא בעידן הנוכחי".
הם יודעים מה קורה בעולם בחוץ?
נדרלוף: “החיבור שלהם לאינטרנט מוגבל ומסונן. הם לא רואים מה כתוב עליהם באינטרנט, אבל הם כן קיבלו אישור ליצור אתר משלהם. הם יכולים לקבל עיתון והם עשו מנוי על חשבונם, אבל באינטרנט הם לא יכולים להיכנס לכל אתר - לאתר של התוכנית, למשל".
הדמיון בין ‘אוטופיה' לקיבוצים השיתופיים של הקמת המדינה מוכר לשני חברי ההפקה ההולנדיים. גם בקיבוצים היו מחליטים בהצבעות דמוקרטיות, וגם חברי הקיבוצים ביקשו לבנות עולם ערכי וטוב יותר, המושתת על ערכים סוציאליסטיים ושיוויוניים. ובכל זאת, שני ההולנדים מבקשים לערוך כמה הבחנות. “אני מסכימה שיש דימיון בין ‘אוטופיה' לקיבוצים, אבל אצלנו אסור להם לעזוב את המקום אלא אם כן הם ‘מוחלפים' בתושב אחר", אומרת נדרלוף וצוחקת. “נראה לי שבקיבוצים אפשר לעזוב אם רוצים". עוד היא אומרת ש"ב'אוטופיה' רוצים להראות לעולם משהו מיוחד, להביא בשורה לעולם".
נו, גם בקיבוצים. יש לדעתך סיכוי שהפורמט יגיע לישראל?
נדרלוף: “אני חושבת ש'אוטופיה' יכולה להצליח מאוד בישראל. בכל מדינה אנחנו מוצאים לוקיישן מקומי שמתאים לפורמט, אבל גם מחובר לתרבות המקומית".
“לדה־מול יש טאצ' מיוחד בתוכניות ריאליטי, וכך גם ב'אוטופיה'", אומר דניאל כלטוב, ישראלי שעלה מבריסל ועבד עם דה־מול בחברת ההפקות ‘אנדמול' לפני כמה שנים. “אני לא מתחבר לריאליטי, אבל אני צופה ב'אוטופיה' בעיקר כדי לראות את היצירתיות של דה־מול, לראות מה הוא עשה הפעם". כלטוב צפה בכמה מפרקי הסדרה ברשת, ומספר ש"זה ממש ניסוי בבני אדם. הדור הצעיר בהולנד מכור לזה כמו לסם".
לטענתו, בתוכנית אין באמת מסר לגבי שינוי העולם ובטח שלא בשורה חדשה לאנושות. “זו עוד אופרת סבון", הוא אומר. “מי שצופה בה נהנה להירגע ולצפות בחייהם של אנשים אחרים. אני לא רואה פה בשורה, אלא בסך הכל תוכנית ריאליטי מושקעת וטובה". כלטוב מספר שהציבור ההולנדי לא יכול להתחמק מהסדרה, המשודרת בכל ערב במשך חצי שעה בערוץ SBS6, “וגם נמצאת ברשת 24 שעות ביממה, כך שאפשר לצפות בכל המצלמות במתחם. הצעירים ממש בעניין. בעיקר מעניין אותם מי אוהב את מי".
יואב דיוויס, איש תוכן בתחום הטלוויזה שעבד בהפקות “האח הגדול", “מחוברים+" ועוד וגם פיתח כמה פורמטים שנמכרו בעולם, אומר שז'אנר
לדעתך התוכנית צפויה להצליח בארה"ב?
“בניגוד למה שחושבים, הדי־אן־איי של הצופים האמריקנים שונה מזה של הישראלים. ‘האח הגדול' בארה"ב לא זוכה לבאזז כמו בישראל. יכול להיות שדווקא ההפקה ההולנדית, עם הלוקיישן המרשים והגודל והשאלה איך לבנות את השיטה האולטימטיבית לחיות, תדבר יותר לצופים האמריקנים. אבל השאלה היא כמה זמן זה יחזיק. ההצלחה המסחררת של סרטי ‘משחקי הרעב' היא סימן טוב להפקה של ‘אוטופיה' האמריקנית, אבל משך הצילומים הוא אתגר, בעיקר מבחינת העניין והמעורבות של הצופים".
תוכנית כזו יכולה להצליח בישראל?
“קשה לי להאמין שיש כרגע גוף משדר שילך על הרפתקה כזו. גם בגלל ניסיון העבר עם ‘הכפר' ו'100 שנים לאחור', וגם בגלל הלוגיסטיקה המורכבת ותקופת הצילומים הארוכה והיקרה".
ואיך תסתיים התוכנית? נדרלוף מסבירה את מהלכי הסיום במשחק: “במהלך העונה תמיד יישארו 15 חלוצים, ולקראת הסוף המספר ירד לשלושה, אבל רק אחד מהם יהיה ‘השורד האחרון'. מי שיישאר אחרון יוכל לקבל את רווחי הקבוצה שהצטברו במהלך השנה. זה יכול להיות מיליונים, ויכול גם להיות כלום".
זה חשוב למתמודדים, בכלל?
“המיקוד הוא במה שיצליחו להקים שם בתקופה של שנה, ולא הפרס שהם יקבלו בסוף", אומרת נדרלוף, ורומזת שייתכן שהקונספט של סיום התוכנית ישתנה קצת. “בימים אלה אנחנו עובדים על תוכנית ההמשך, והגענו למסקנה שיכול להיות שלא נתחיל הכול מההתחלה, אלא פשוט נמשיך את התוכנית כמו שהיא. אם יצרנו חברה אידאלית, למה לפרק אותה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם