האח הגדול: מי אתה באמת, מיקיאגי?
יצא מהארון (בערך), עשה קאמבק (בערך) ושינה קריירה (בערך). מיקיאגי נכנס לבית "האח הגדול" והשאלה הגדולה היא האם הוא יצא משם עם קמפיין
יותר מ-20 שנים אחר כך, מיקי הירשמן, אותו מיקיאגי של "אמסטרדם" ו"ציירי לך שפם", שפיזז על הבמה בבגדי נשים עוד לפני שהמושג "דראג קווין" חדר לתודעה הציבורית, נכנס לבית האח הגדול תחת טייטל "מאפר-מתקשר". אז מה בדיוק קרה פה?
עוד ב nrg חדשות:
- יפים ומטורפים: האח הגדול הפך לפרודיה על עצמו
- האם מנהיג הציבור הליטאי קרא לרצח חברי הממשלה?
- "בחיים לא ראיתי את שרה משפיעה על רה"מ"
מיקיאגי נכנס לבית האח
צילום מתוך ''האח הגדול''
למעשה, מאז פירוקה אי-אז ב-1991, מיקיאגי נעלם כמעט לגמרי. אולי היה לו טוב אי שם בעולמות המיסטיקה והאיפור, אבל כנראה שמשהו בכל זאת מכרסם בתוכו כי פעם בכמה שנים הוא שולף את עצמו עמוק מהארון, שכנראה לעולם לא יצא ממנו עד הסוף, כדי לזרוק לאוויר כמה משפטים פרובוקטיביים-לכאורה בראיון קאמבק שלא קורה.
בעידן שבו יציאה מהארון הופכת לטרנד, זה כבר לא מאוד מרגש, בטח אם שמרת על שתיקה במשך 15 שנה ונעלמת לגמרי מהראדר. בווידוי חושפני ב-2006 ניסה מיקיאגי את הטכניקה כדי לחזור למרכז הבמה ואמר "צריך להיות אידיוט כדי לא להבין שאני גיי", אבל ההכרזה הזאת, שכנראה ציפה שתכה גלים, הכתה אדוות במקרה הטוב. זה לא שלא ידענו, באמת צריך להיות אידיוט כדי להיות מופתע. הטיימינג נכשל, הקאמבק לא קרה.
"אין לי מה לעשות במצעדי הגאווה", אמר בראיון אחר. עוד ירייה באוויר שלא יצרה הדים. אולי כמה צקצוקי לשון בסטייל "תראו אותו, מסתייג מהקהילה". והקאמבק? אין. "אני חושב שילד צריך לגדול במשפחה מסורתית, עם אבא ואמא" – דיוקן המשפחה המושלמת שלעולם לא תהיה לו. תסכול? עצב? חרטה? אבל גם כאן הקאמבק לא מצליח.
בספטמבר 2013, לפני קצת פחות משנה, הירשמן ניסה לשווק סינגל חדש, "לא כל אחד יכול". בראיון למאקו דיבר על פירוק הלהקה, על השתיקה של יותר משני עשורים, שר ליד הפסנתר של אולפן ההקלטות, אך סירב לעלות על הבמה "כדי לא להיראות פתאטי".
אז נרשמים לאח הגדול. העונה הרגילה, כן? לא VIP. בשאלון הדיירים של "האח הגדול", הירשמן הוא קודם מאפר-מתקשר ורק אחר כך מוזיקאי, מגדיר את עצמו כ"נשמה", לא במובן הערסי של המילה, אלא אדם עם נשמה. והוא אכן נראה כזה – רך ועדין, עם מבט מצועף, מתקשר עם עולמות בלתי נראים, מאפר אנשים ורוקם להם מסכות כדי שיוכלו להסתתר מאחוריהן.
כל אלו שנכנסו יחד איתו לבית האח רק מתחילים להריח את הארומה של חמש עשרה דקות התהילה. אבל מיקיאגי כבר היה שם לפני יותר מ-20 שנה. לפני שהלהקה שלו התפרקה, לפני שהיציאה מהארון הפכה לדבר של מה בכך. הוא ראה כמה מהר הן חולפות, הדקות האלה באור הזרקורים, וכמה קשה עד בלתי אפשרי לחזור לשם בהמשך.
ובכל זאת, כמו חרק קטן ועיקש, מיקיאגי מנסה להגיע שוב ושוב אל מרכז הבמה, לאותה להבה חמה ונעימה בתחילה, שבהחלט עשויה לפגוע ולאכזב אם לא נזהרים מספיק. אבל גם אם לא יסיים את התוכנית כמיליונר, סביר להניח שהפעם הפרס על התעוזה יהיה קמפיין, או כיסא של מנחה אי שם במעמקי רצועת השידור בשעות הצהריים המוקדמות. כמה ענוג הוא האור באולפן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם