ראשי » תרבות » טלוויזיהגלוש ב - nrg מהסלולר

"משלוש יוצא אחד": אמא ואבאז, גרסת המציאות

משפחה מאוד לא שגרתית של זוג הומואים ואחות שמביאים ילד לעולם מתועדת באופן אינטימי בין בדידות לאהבה בסרט שגורם לצופה לתהות מה כל כך רע בלהיות "נורמלי"

אין שום דבר נורמלי בסיפור שעומד מאחורי "משלוש יוצא אחד", סרטה הדוקומנטרי של סיון בן ארי ששודר בערוץ 8 והוקרן בתחילת החודש בפסטיבל דוקאביב. הסיפור האינטימי הזה מתחיל בנקודת אל-חזור: ריקי, יקיר ורן יושבים בחדר ההמתנה לרופא, רגעים לפני שיגלו את המין של העובר המשותף שלהם, אותו ריקי נושאת. ההחלטה של השלושה להביא ילד ביחד התקבלה מספר חודשים לפני כן, לאחר שריקי אלקיים התגרשה מבעלה ועברה לגור יחד עם אחיה, יקיר אלקיים, ובן זוגו - רן זיו. מבולבלים? אל תהיו, אנחנו בשנות האלפיים וזאת רק גרסא עדכנית לסיטקום הנוסטלגי "שלושה בדירה אחת".

עוד בתרבות:
קוורטט הנשים שישאיר אתכם פעורי פה
שיפוצניק ייסד סגנון אמנות חדש
דני סנדרסון וירדנה ארזי: מנצלים אותנו
 
ריקי, יקיר ורן מגיעים למסקנה שילד משותף הוא הפתרון האידיאלי בשבילם - ריקי לא רוצה לחכות 10 שנים עד שתלד את ילדה הבא, ויקיר ורן רוצים להביא ילד לעולם ולחסוך בהוצאות המופרכות ובכאב הלב המתמשך שכרוך בתהליכי פונדקאות ואימוץ. מה שנתפס בתחילה ע"י משולש ההורים הזה כמצב אידיאלי שמשרת את האינטרסים של כולם מסתבר במהרה להיות סיוט מתמשך כשהאחים האוהבים מורדים אחד כנגד השני ולא מצליחים להתמודד עם המתחים הנלווים למגורים ביחד וכמובן לילד משותף. חילוקי דעות נערמים והדירה העמוסה הופכת להיות קן משפחתי רעוע.

הצפייה בסרט מעוררת רגשות מעורבים. ככל שהפורמט המשפחתי ה"נורמלי" הופך להיות מילת גנאי והשאיפה של הדמויות בסרט היא לאינדיבידואליזם, כך גם הדמויות הופכות להיות יותר ויותר אגוצנטריות. במשך שלוש שנים עקבה בן ארי אחר הנפשות הפועלות, מתעדת את ההשלכות של ההחלטה להביא ילד משותף לעולם. לעיתים היא בעצמה מצלמת את ההתרחשויות בדירה ולעיתים השלושה מצלמים את עצמם בסגנון "מחוברים". הבחירות האלו הופכות את הסרט לאינטימי במיוחד, וההצצה הכנה הזאת לתוך סיפור אישי מעמידה למבחן נושאים רחבים ומעניינים, כשמעל לכל נדמה כי בן ארי מנסה לשים את האצבע על הטווח שבין בדידות לאהבה.

 

יקיר, האח הגדול ומלא הביטחון, מצולם רוב הסרט כשהוא עומד במטבח ומבשל ותוך כדי הוא מספק מונולוגים כנים למצלמה. הוא הצלע הפחות

מתחשבת במשולש הזה והוא דואג להטיח את רצונותיו בלי לחשוב פעמיים על שותפיו לדירה, אבל קשה שלא לחבב אותו דווקא בגלל כנותו. באחת הסצינות בסרט במהלך ריב סוער בין השלושה, רן אומר ליקיר ש"אולי יש דברים שאתה צריך להתמודד איתם לבד, לבד, המילה המאיימת מכל", וכך נדמה כי הסרט נע כל הזמן במעגלים של בדידות ואהבה. הבחירה המשותפת להביא ילד לעולם נראית לעיתים כל כך טכנית, החלטה שהגיעה מתוך הפחד מבדידות ולא מתוך אהבה גדולה, עד כדי כך שהדמויות מתייחסות למערכת היחסים הזו כאל "קונסטלציה", סידור שהוא ברירת מחדל, וקשה שלא לכעוס על הדמויות המעורבות בסרט שקיבלו החלטה כזו כאילו מתוך מצוקה גדולה של בדידות.

את השאלות על בדידות ועל אהבה מצרפת בן ארי לשאלות על המשפחה הגרעינית האידיאלית, על אינטימיות ופרטיות, על החלטות בחיים והשלכותיהן ועל מערכות יחסים בין הורים, בני זוג ואחים. השאלות האלו הופכות את "משלוש יוצא אחד" לפתח לדיון מאתגר בעבור הצופים. בן ארי והדמויות השונות עוסקים בסיפור רווי הרבדים הזה, מקלפים אותו שכבה אחר שכבה והופכים את מערכת היחסים הביזארית בתחילה ומרתקת בסופה לסרט שקשה להוריד ממנו את העיניים, מבט חשוף אל תוך מערכת יחסים שאמנם נדמית רחוקה מאוד מרובינו, אבל למעשה היא חלק מכולנו. דווקא ברגע הזה, כשהסרט מפסיק להרגיש כמו עבודת חקר בנושא המשפחה הלא-נורמטיבית של שנות האלפיים, הוא הופך להיות סרט מעורר הזדהות ומתחיל באמת לרגש. בסופו של הסרט, כששאלת הנורמטיביות שוב צפה על פני השטח, יש רגע קצר של התפכחות שבו נדמה שאולי בכל זאת, גם בשנות האלפיים, להיות נורמלי זה לא כל כך נורא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...