מותחן חג: פרק ראשון של "משחק"
"רוצה לשחק משחק?" - זוהי הודעת הסמס שהבהבה על מסך הטלפון הנייד שהנריק פטרסון מצא ברכבת. פטרסון, פושע קטן עם אגו גדול, השיב "כן". כך מתחיל ספר המתח של אנדרס דה לה מוטה שזכה להצלחה מסחררת בכל העולם וכעת הגיע גם לישראל
הטקסט הבהב על הצג בפעם המי יודע כמה, ובפעם המי יודע כמה ה"פ הקיש אותו ברוגז. לא, הוא לא רוצה לשחק שום משחק דפוק, הוא רוצה רק להבין איך הטלפון הנייד שבידו פועל ואם אפשר לעשות בו דבר פשוט כמו לטלפן.
תחילת יולי, הרכבת הפוורית ממרסטה נוסעת העירה.
כמעט שלושים מעלות, החולצה נדבקת לגבו, פיו כבר יבש. כצפוי, נגמרו לו הסיגריות והנחמה היחידה היא הרוח הקלה שיוצרת מהירות הרכבת ושנדחקת פנימה מבעד לחלון האוורור הקטן והעלוב מעל לראשו.
הוא רחרח את חולצת הטריקו שלו כמה פעמים, אחר כך בדק את הבל פיו. התוצאות היו פחות או יותר כפי שציפה. משחק חוץ, הנגאובר והריח של משהו שמרקיב בתוך פיו. יי-הא! בוקר יום ראשון כמעט מושלם, לולא העובדה שזה היה בוקר יום חמישי והוא היה צריך להיות בעבודה לפני שעתיים. בזה נגמרה תקופת הניסיון שלו.
אבל אז מה.
זו ממילא סתם עבודה עלובה בשכר נמוך. חבורה של לוזרים שבראשם עומד איזה אידיוט עם כסף.
חשוב להיות אחד מהצוות, פטרסון. כן, בטח. הוא ממש יסכים להשתתף בשירה בציבור או במשחקים לגיבוש צוות. הוא נמצא שם רק כדי שאחר כך הוא יוכל להגיש תביעה חדשה לדמי אבטלה.
מה תגידו על זה, מניאקים?!
הוא הבחין בו זמן קצר אחרי שהרכבת יצאה מרוסברג. חפץ קטן וכסוף על המושב שמעבר למעבר. מישהו ישב שם לפני רגע, אבל הוא ירד, והרכבת שוב נוסעת. אז עכשיו כבר אין טעם לנופף ולצעוק, אילו שקל ברצינות "לעשות את הדבר הנכון".
ממש...!
בכל אופן, כל אחד צריך לשמור על החפצים המזורגגים שלו, לא?
הוא העיף מבט מהיר סביבו, חיפש את מצלמות האבטחה במבט מיומן וכשהסיק שהקרון ישן מדי ולכן אין בו מצלמה, הוא החליף מקום כדי שיוכל לבחון את שללו ברוגע.
כמו שהוא חשב, טלפון נייד, והבוקר שלו פתאום השתפר קצת.
דגם חדש, צג מגע. יפה!
משונה שהוא לא מצא את שם היצרן בשום מקום, אבל אולי הטלפון ייחודי כל כך שין צורך לציין אותו? אלא אם כן הכיתוב שחרוט מאחור הוא שן המותג?
128, היה כתוב בספרות אפורות בהירות בגובה של קצת פחות מסנטימטר.
הוא לא זכר שאי פעם שמע על חברת טלפונים בשם כזה.
אבל מה זה משנה...
הוא בטח יקבל חמש מאות קרונות או משהו כזה מהיווני שסוחר בטלפונים ניידים גנובים. האפשרות השנייה הייתה להשקיע איזה מאתיים בחסימת הגישה לקוד הזיהוי של המכשיר כדי שהבעלים לא יוכל להפסיק את הפעולה של הטלפון, ואז הוא יוכל להשאיר אותו לעצמו.
אבל זו לא באמת אפשרות...
הלילה האחרון ניקב את החור הסופי בקופת המזומנים שלו שהייתה כמעט מרוקנת גם ככה. כבר יובלות שאין לו שום דבר בחשבון הבנק שלו, והא כבר ניצל את
אדם כמוהו לא נשאר למטה הרבה זמן, הטלפון הנייד הוא ההוכחה החיה לזה. הוא הגביה את הטלפון כדי לבחון אותו מקרוב.
הוא היה קטן ונאה, בקושי גדול מכך ידו, והוא עשוי פלדה ממורטת. חור קטן מאחור ציין שהמכשיר מצויד במצלמה, ולמעלה היה מעין מהדק שחור ומסורבל, כנראה כדי שיהיה אפשר להדק את הטלפון לבגד. המהדק ממש לא התאים לעיצוב המינימליסטי של המכשיר, והוא בדיוק התכוון לבדוק אם אפשר להסיר אותו כשלפתע הצג התעורר לחיים.
אתה רוצה לשחק?
הוא שאל והציג שני אייקונים: כן ולא.
ה"פ תלה בו מבט מופתע. במצב המעורפל שלו מההנגאובר הוא אפילו לא בדק אם הטלפון דולק.
חוסר זהירות!
הוא נגע באצבעו באייקון "לא" ואז ניסה להעלות את התפריט.
אם יהיה לו מזל, הוא יוכל להשתמש בטלפון כמה ימים עד שהבעלים שלו יצליח לחסום אותו.
אבל במקום להציג תפריט התחלה רגיל, הטלפון פשוט חזר על השאלה, ואחרי שבכעס הולך וגובר הקיש על "לא", אלוהים יודע כמה פעמים, כבר כמעט הרים ידיים.
חרא של טלפון!
הוא בלע את רוקו כמה פעמים בניסיון לא להקיא. הנגאובר מזוין, הוא כבר היה צריך לדעת שאסור לערבב משקאות, והוא רצה כל כך סיגריה עד שהרגיש שעוד רגע יתפוצץ.
והבחורה, אלוהים, אבל למה אתה כבר יכול לצפות אם אתה יוצא לחפש זיון בפרוורים? כשאור הבוקר חסר הרחמים חשף את חסרונותיה, הוא התחפף במהירות באיזה תירוץ עלוב על משחק כדורגל שהוא הבטיח לחבר להגיע אליו. אן לשפוט על פי העדר התגובה שלה, התחושות היו הדדיות. רוץ, פורסט, רוץ!
אבל לא בער לו לחזור למריה טראפגרנד. עצירה אצל היווני, כסף קל שאמור להספיק לפיצה של הנגאובר ואחר כך כמה בירות ב"קווארנן".
לזה יש תמיד מקום ריק ביומן.
אם יהיה לו מזל, יישאר לו מספיק לקצת גראס, כי הנייד הזה הוא לא בעיתוב הסטנדרטי המחורבן כמו אלה שהוא "נתקל" בהם לפעמים. חמש מאות עד אלף קרונות רווח נקי, סבך הכול לא יום גרוע, למרות ההנגאובר והחום הטרופי.
הצג שוב הבהב והאצבע שלו כמעט פנתה אוטומטית אל ה"לא" כשהבחין שההודעה הזאת שונה.
רוצה לשחק משחק, הנריק פטרסון?
כן
לא
ה"פ התקשח במושבו.
מה לעזאזאל...?
הוא העיף מבטים מהירים סביבו. מישהו עובד עליו?
היו אולי עוד עשרה או שנים עשר נוסעים מפוזרים בקרון, וחוץ מאם עם שני ילדים היפראקטיביים כמעט כולם נראו לו מצויים באותה תרדמת בוקר כבדה שהוא עצמו היה שרוי בה. ראשים תלויים, עיניים מזוגגות, מיוזעים מחום. אף אחד מהם אפילו לא הציץ לכיוון שלו.
הוא שב והביט בצג. אותו הטקסט. איך הטלפון יכול לדעת מה שמו, לעזאזל?
הוא הסתכל סביבו, אבל לא החכים במאומה. הוא לחץ על ה"לא".
הודעה חדשה הופיעה מיד, הפעם בשוודית.
אתה באמת בטוח
שאתה לא רוצה לשחק משחק, ה"פ?
הוא כמעט עף מהמושב. מה בשם הזיון הקדוש קורה פה?
הוא עצם את עיניו בחוזקה, נשם כמה נשימות עמוקות והשתלט על חרדת ההנגאובר שרק הלכה והחמירה.
תרגיע, הוא חשב. אתה בחור חכם. וזה לא "אזור הדמדומים".
או שזה "מצלמה נסתרת" או שאחד החברים שלך משגע אותך. בטח האפשרות השנייה...
מנגָה עמד בראש רשימת החשודים. חבר ותיק מבית הספר, טוב בעניינים טכניים, בעל חנות מחשבים, מתעצבן על כל מי שצוחק על האֵל הערבי החדש שלו, ויש לו חוש הומור ממש חולני.
כן, אין ספק. זו אחת הבדיחות החולניות של מנגה.
הקלה התפשטה בגופו.
אז זה מָנגליטו.
עברו יובלות מאז הפעם האחרונה. הוא חשב שמאז שמנגה התחתן והמיר את דתו הוא נעשה רכרוכי, אבל הממזר הקטן כנראה רק חיכה בסבלנות למכת המחץ שלו.
קודם כול הוא צריך להבין איך הכול מתחבר ואחר כך למצוא דרך להחזיר לנגה.
בינתיים נראה שזה תוכנן היטב, הוא חייב להגיד את זה לזכותו של מנשק-הרצפה הקטן.
ה"פ שב והסתכל סביבו.
תשעה אנשים בסך הכול בקרון, שנים עשר אם סופרים את הילדים.
שלוש נערות מתבגרות, אלכוהוליסט אחד, שני בחורים שוודים טיפוסיים בערך בגילו, בסביבות השלושים. זקן עם מקל, בחורה די נאה בת עשרים וחמש או משהו עם קוקו ובגדי ריצה (בטח בגלל ההנגאובר הוא לא שם לב אליה קודם), ובסוף האישה עם הילדים.
לנוסע שמנגה המוסלמי הצליח לגייס בטח יש איזה מתקן אלקטרוני שממנו הוא יכול לשלוח הודעות. למרבה הצער זה לא בדיוק יקצר את הרשימה. חמישה מהנוסעים הקישו על מכשיר אלקטרוני זה או אחר, ואם מתאמצים קצת ומחשיבים גם את האטמים באוזניו של האלכוהוליסט, אפשר להאריך את רשימת החשודים לשישה.
מוחו היגע הגיע למסקנה שלהתעסק עם טלפון נייד ברכבת זה בעצם הכלל ולא היוצא מן הכלל, ולא רק כדי לשלוח מסרונים אלא גם כדי להרוג כמה דקות באחד מאותם משחקים מטופשים שיש בו.
אז מה, איינשטיין – לא החכמת במיוחד.
הראש שלו הלם מהמאמץ הלא צפוי ופיו עדיין היה יבש. אבל למרבה הפלא, הוא היה קצת יותר ערני.
אז מה יקרה עכשיו?
איך הוא יחזיר לו?
הוא החליט לשתף פעולה עם המתיחה לזמן מה, לכן תחילה לחץ על האייקון "לא" ובפעם הבאה שהשאלה הופיעה לחץ על "כן". כן, הוא ישחק קצת ויעמיד פנים שנפל בפח, וככל שחשב על זה הרגיש שזה בעצם די מגניב. דרך טובה להעביר את הזמן בנסיעה משעממת ברכבת.
"מנגה המזדיין," הוא גיחך ואז הופיעה על הצג הודעה חדשה.
ברוך הבא למשחק, ה"פ!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם