"70 מיליון סיבות לעושר": איפה הקומדיה?
היה לה את כל הפוטנציאל להיות "רמזור" הבאה, אך לצער המבקר היא לא מדגדגת אפילו את קרסולי אדיר מילר וחבורתו, וזאת אפילו בעונה חלשה. במקום זה קיבלנו עוד מכה דוגמת "סברי מרנן"
אפשר למנות על כף יד אחת את מספר הסדרות שבאמת הצליחו לעשות את זה לאחרונה - ״בני ערובה״ או ״פלפלים צהובים״ הן אכן דוגמאות מעולות,

70 מיליון סיבות לעושר רונן אקרמן
״70 מיליון סיבות לעושר״ היא בדיוק עוד ניסיון כזה. במרכז העלילה שלה עומד אלי, שמאי ביטוח שמגלה יום אחד שהוא זכה ב-70 מיליון שקלים. הבעיה מתחילה כשההודעה על הזכייה מגיעה לאלי בדיוק באמצע משבר בנישואים - הוא ואשתו רוצים להתגרש. אבל אלי מגלה שאם אכן ייתגרש מאישתו, הוא ייאלץ להתחלק איתה בכספי הזכייה חצי-חצי. כמובן שאלי לא מוכן לתת חצי מהכסף לאשתו השנואה, אז הוא מחליט לנסות ולחזור לחיי נישואים רגילים איתה, ולא לגלות לה על הכסף.
על פניו, ל״70 מיליון״ יש את כל הסיבות להצליח - רעיון עלילתי קומי למדי, שחקנים טובים (בניצוחה של נתי קלוגר הנפלאה כתמיד) ושעת שידור מחמיאה (מיד אחרי ״האח הגדול״, מה צריך יותר מזה?). אבל דבר אחד כן חסר לה, וזה אולי הדבר הכי חשוב. ״70 מיליון סיבות לאושר״ פשוט לא מצחיקה.
עושה רושם שתסריטאי הסדרה חשבו על כל הבדיחות הצפויות האפשריות, והכניסו אותן. הם חשבו על כל הקלישאות, והכניסו אותן. הדיאלוגים בין
יוצרי ״70 מיליון סיבות לעושר״ כנראה החליטו שהם רוצים לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר, וזה בסדר, הם לא הראשונים שעשו את זה וגם לא האחרונים (״סברי מרנן״ מישהו?). אבל לרוע המזל, המכנה המשותף שנוצר בסדרה הוא נמוך מדי, כל כך נמוך שאף אחד כבר לא צוחק ממנו.
חבל ש״70 מיליון״ היא לא ה״רמזור״ הבאה, כי האמת? כבר קצת נמאס מ״רמזור״. וזה בעיקר מאכזב, כי ״70 מיליון סיבות לאושר״ הייתה יכולה להיות קומדיה איכותית אם היא רק הייתה רוצה. נחכה בסבלנות לניסיון הבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg