"נישואין במשבר": לתעד את השברים
סדרה דוקומנטרית לא רגילה מתעדת מסע של מתגרשים בשברי הסיטואציה הקשה, ובאמצע המדבר. בלי ציפרלקס, הפי אנד או פתרונות בזק של איזה סופר נני, קבלו תוכנית תעודה שנוגעת לחצי מהאוכלוסיה, ומצליחה לגעת
עוד בתרבות:
הניצחון הקולנועי הגדול של השנים האחרונות
משחקי התוכעס: כמה עירום נשי צריכה סדרה?
תובנות צפויות על השחור החדש
"נישואין במשבר", דוקו חדש של ערוץ 1, מבליח אלינו למחרת היום הכי ארוך בשנה ובכל זאת קצת מכניס לדיכאון. אישה מיואשת שהגבר שלה נעלם אי שם בתוך תקליטי בוב דילן, גבר אבוד שגר בבונגלו על חוף הים אחרי שאשתו הציבה לו אולטימטום, זוג גרוש שגר בדירות סמוכות ויודע-לא יודע אם רוצה להיות ביחד. כל זאת על רקע תפאורה שמזכירה אתר ארכיולוגי ליד ים המלח, עם שברי כדים קדומים שמעלים אבק כבר אלפי שנים. מטאפורי משהו.
היום זה אופנתי לדבר על גירושין. להתגרש זה קל. כביכול. פותחים תיק ברבנות, אחד המוסדות היעילים בישראל, ומשם זה כבר מתקדם בכוח האינרציה.
"נישואין במשבר" היא לא עוד תוכנית על טהרת הציפרלקס, עם הפי אנד ופתרון אינסטנט מפי מאמן או סופר נני. אחרי הצפייה בפרק הראשון התוכנית מסתמנת כמו חיטוט פצעים עמוק באורך של שעתיים וחצי (חמישה פרקים של חצי שעה כל אחד). צפויים כאן הרבה סיפורים קשים, הרבה שתיקות. מבטים עייפים. אם התוכנית הזאת הייתה יוצאת, נגיד, בתקופת החגים, אולי היו נפתחים פחות תיקים ברבנות ביום של איסרו חג. או שלא, בעצם?
הדוקו הזה, שמצא לו זמן לצאת לאור בין שירים לשערים בחודש הזה שהרייטינג של ערוץ 1 עושה קופה של ארבע שנים שלמות, הוא דוקו עצוב, עגום, מדכא, אך גם טבעי ויפה, כמו המדבריות של ים המלח. לא שמיש כל כך, אבל נחוץ לחיים. והדבר הכי לא רגיל זה שהמשתתפים בו הם אנשים רגילים. בינוניים וסבירים. לא כוכבים ולא מסכנים עם תעודות וסיפורי זוועה. פשוט אנשים.
"נישואין במשבר", ערוץ 1
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם