אשמת הכוכבים: מתכון בטוח ללהיט אינסטנט

בלי לגרום לכם לחשוב או ללמוד משהו, חלילה, מסחטת הדמעות ההוליוודית התורנית תשאיר אתכם תוהים כיצד נפלתם בפח הרגשני הזה שוב

נטליה ירמין | 29/6/2014 12:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"ניתן לבחור כיצד לספר סיפורים עצובים. ניתן להמתיק אותם, כמו שעושים בסרטים ורומנים. נבלים מנוצחים, גיבורים נולדים, אנשים יפים לומדים לקחים יפים, ואין בעיה שלא ניתן לפתור עם התנצלות ושיר של פיטר גבריאל... אבל זו לא תהיה האמת". זוהי פחות או יותר ההצהרה עמה נפתחת הגרסה הקולנועית לרומן הנוער עטור השבחים של ג'ון גרין, "אשמת הכוכבים", ובחובה השקר עתיק היומין של תעשיית הקולנוע ההוליוודי – תראו אותי, אני שונה וטוב יותר מכל עשרות הסרטים האחרים שראיתם, על אותו הנושא בדיוק.

עוד בתרבות:
יצאת צדיק יצאה סחטנית
מי יתן רישיון לערוץ הראשון?
האחים כהן עוברים מסך
מתוך הסרט
עוד סיפור אחד של אהבה. אשמת הכוכבים מתוך הסרט

אז אמנם פיטר גבריאל לא מופיע בפסקול (מזל, זה באמת היה הופך את כל העניין לבדיחה), אך בניגוד לטענה שאיתה נפתח הסרט, "אשמת הכוכבים" בבימויו ג'וש בון הינו כמו כל תוצר אחר של מתכון מושלם לסרט שנועד להפוך ללהיט. המוזיקה הרגשנית במקומות הנכונים, הכוכבים הצעירים הכי יפים וחמים בהוליווד שאופי דמויותיהם רדוד מספיק בשביל ליצור הזדהות בקרב כל צופה וצופה, עצם העובדה שהסרט מבוסס על רומן שבעצמו כבר זכה להצלחה מסחררת, והנה עוד להיט אינסטנט. ואף אחד לא ייצא מבית הקולנוע עם עיניים יבשות, באחריות.

קו העלילה של "אשמת הכוכבים" לא יסבך אף אחד יותר מדי – שני בני עשרה, הייזל גרייס לנקסטר (שיילין וודלי) ואוגוסטוס ווטרס (אנסל אלגורט),

נתקלים זה בזו ומתאהבים. היא הסערה שנועדה להרוס את כל הנקרה בדרכה, הוא עלם החמודות התמים והעיקש שאינו מוכן לוותר עליה. כל כך מתוקים. אה, והסרטן, הסרטן המאיים לכלות אותה, אותו, את שניהם. כי שום דבר פרט למחלה סופנית אינו יכול לערער את אהבתם הנצחית והטהורה של זוג צעיר ויפהפה. האם הם ישרדו וירכבו ביחד אל תוך השקיעה? רק שעתיים מחויכות באולם קולנוע חשוך יגידו.

אין שום בעיה עקרונית עם העובדה ששוב ושוב הוליווד מנסה לשבור לנו את הלב לרסיסים עם סיפורים על קורבנותיהם היפים של מחלות סופניות. ראינו את זה כבר ב"סיפור אהבה" משנת 70', ראינו את זה עם "סיפור אהבה בלתי נשכח" מ-2002, ב"שומרת אחותי" מ-2009, והרשימה עוד ארוכה. וזה תמיד עובד. הבעיה היא שאחרי כל הזמן הזה, הכל עדיין כל כך קלישאי ומתיש ולעיתים אף מבחיל בדביקותו היומרנית, כאילו שבאמת מה שהאולפנים באו לעשות זה לקחת לכם 40 שקלים בקופה, לגרום לכם לבכות אפילו שלא כזה אכפת לכם מאף אחת מהדמויות, ולהשאיר אתכם ישובים באולם בסוף ההקרנה ותוהים כיצד נפלתם לתוך הפח הרגשני הזה שוב. לא לחשוב, או חלילה ללמוד משהו על החיים, על אנשים. מה פתאום. אבל העיקר שבכיתם, העיקר הקתרזיס. הרי זה אומר שעדיין יש לכם רגשות, לא?

 


"אשמת הכוכבים" הוא יצירה שתפורה באופן מושלם עבור קהל הצעירים שבלעו בשקיקה את ספרו של ג'ון גרין, ואין ספק שעבודתו של ג'וש בון תרצה את אותם המעריצים. הוא אפילו ימצא חן בעיני בני העשרה שטרם הספיקו להניח את ידיהם על הספר. צופים בגיל 20 המופלג ומעלה, לעומת זאת, כבר צפו בסרט כזה בדיוק במהלך חייהם פעם, פעמיים, שלוש, אינספור פעמים. יחד עם זאת, יתכן שקהל בנות ה-15המתרגשות והבוכיות הוא מספיק טוב, בהתחשב בעובדה שדור הצעירים הוא שמכניס הכי הרבה כסף לתעשיית הבידור.

בשורה התחתונה נשאלת השאלה - האם ל"אשמת הכוכבים" תהיה איזו מורשת? משהו שיישאר עם הבנות האלה כשהן יהיו בנות 20? 30? אם יש כזו מורשת, היא בטח לא שיעור על אהבה או הקרבה. אולי רק תזכורת מרירה על כמה קל לאהוב עד כלות הנשימה כשכבר על ההתחלה, עם האהבה הזו ממבט ראשון, אפשר לראות את הסוף.

מתוך הסרט
אחת, שתיים, שלוש - לבכות! ''אשמת הכוכבים'' מתוך הסרט
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק