גול עצמי: רצח נערים דוחה מונדיאל
הערוצים שממשיכים בשידורים כרגיל בשעת משבר שכזאת חוטאים לעצמם, לקהל הצופים שלהם ולהווייתנו הלאומית-יהודית
מה התשובות שנספק לילדינו? איך נרגיע את החרדה אשר צפה ועולה? איך נסביר להם שיש רוע בעולם? אלה חלק מהשאלות שעלינו לנסות למצוא להן מענה מתקבל על הדעת. למען יישנו בביטחון מה לפחות. למען לא יאבדו תקווה. למען האמונה בחיים ובאדם.
עוד בתרבות:
בסיסט ניל יאנג והקרייזי הורס חטף שבץ
קיץ של הפתעות: גם טוני בנט בדרך לארץ
כוריאוגרף ישראלי זכה בתחרות עולמית
ולצד התשובות לשאלות אלה, חובה עלינו להתייחס לעניין בכללותו ולהעניק לו את החשיבות הראויה בכל רמה, ודאי שברמה הלאומית. סדר העדיפות
בעיקר בימים בהם מוסדות החינוך אינם פעילים כל כלי שיש בידנו יכול לסייע להציף את הנושאים הללו ולתת להם מענה כלשהו, ומשום כך היה כה נורא לראות כיצד ערוצים ממשיכים בהווייתם. שהרי משחק הכדורגל נמשך ממילא. ערוצי הכבלים המשיכו להקרין סדרות, משל היה זה יום חולין רגיל.
בערוץ הראשון בחרו להמשיך להקרין את משחקי המונדיאל. אכן, אירוע שכזה לא מתקיים בכל יום. מדובר באירוע כה חשוב, שהוא אפילו מונע עיצומי עובדים. אבל מה לגבי רצח של שלושה נערים? האין זה מצדיק לעשות הפסקה?
המושג "משחק ספורטיבי" היא היפוך עצוב וגמור ל"אבל" או ל"רצח לאומני". זה לא מנע מהם להמשיך את ההצגה.
בערוץ 26, מוקרן שידור חי מבית האח הגדול. באותה השעה בה דיווחו על מציאת הגופות, בחרו לתת במה לנציגת החזית לשחרור בעלי חיים, כאשר אך הרגע התבשרנו על רציחת ילדים באכזריות.
הפקת האח הגדול היא הפקת ענק ובה אנשי תקשורת עם הבנה תקשורתית מהותית. אם כל הגאונות הזו הייתה מנותבת לפחות היום ליידוע הדיירים על המקרה, ליצירת הזדהות עם אבל העם במציאות שקורית לידם, היה יוצא משם לשם שינוי מסר חשוב. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות עבורם, לתת תשובה לכל המלעיזים.
זו הייתה יכולה להיות הזדמנות להוכיח כי גם בעולם הבידור יודעים מתי לשים גבולות. נערים ונערות רבים אמורים לראות כי יש גבול לבידור וכי יש זמנים בהם על אף שקשה, צריך להתמודד.
גם אוהדי הסדרה הגדולים ביותר צריכים למחות על סירובה של ההפקה ליידע את הדיירים בשעת אמת על הטרגדיה. העובדה שהם אינם מודעים כלל לנעשה מבחוץ מקובלת כל עוד אינה מתנגשת עם ערכים לאומיים בסיסיים של ערבות הדדית ומודעות ציבורית.
רייטינג הוא חשוב. אך המסר החינוכי הנכון הוא כי הרייטינג יכול למלוך כל עוד אינו פוגע בערכי מוסר ויסוד. כל עוד הייתה מציאת הנערים בגדר תעלומה ולא הייתה וודאות באשר לגורלם היה עוד איזה צידוק למניעת המידע הזה. אך כעת התגלתה הזוועה.
וביום כזה, כאשר גם על פי כללי התקשורת המוכרים אנו בתוך 24 השעות הראשונות בהן יש צורך פסיכולוגי מוכר לקבל מידע תקשורתי, חשוב להשתמש בתקשורת ככלי ליידוע, חינוך, והתמודדות.
חוטאים ערוצי המדיה אשר מתכחשים באופן זה או אחר לחשיבות הנושא ועליונותו מעל כל נושא אחר, לפחות בשעות אלה.
הצופים הפאסיביים, שרובם ילדים ונוער בעצמם, עוצמים עיניים, אוטמים אוזניים וסותמים פיותיהם. והכול בחסות הרייטינג.
יש גבול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם