תחנות התרבות של חנן יובל
להיות אמן מבצע כלל לא היה בתכנון של היוצר הותיק, אבל אבני הדרך בחייו סללו את דרכו לאין ספור נכסי תרבות ישראלים. מקיבוץ משמרות ועד להופעת הסולו הקרבה, קבלו את תחנות התרבות של חנן יובל בדרך לקריירה מצליחה
עוד בתרבות:
קריאה לחרם על הצגה ישראלית בסקוטלנד
גשם של כריות על אסף אבידן בצרפת
הסקס טייפ שלא תרצו לראות
נולדתי בקיבוץ משמרות, מקום קטן אבל עשיר ביוצרים ומבצעים נפלאים שהשפיעו רבות על התרבות כאן וגם עלי (שלום חנוך ומאיר אריאל הנם המפורסמים שבהם אבל היו עוד רבים וטובים). בגיל צעיר ביותר עקרתי עם הורי לפרדס חנה, שם הם שמשו מדריכים חקלאיים בבית הספר החקלאי המקומי. שם גם התחלתי את "קריירת הבמה" שלי, הן כזמר והן כחבר בחוג הדרמטי. אין ספק שהרקע הממזג קיבוץ והווי תרבותי של בית ספר חקלאי – העשיר את חיי וזרע בי את זרעי היצירה שאת פירותיהם גיליתי שנים מאוחר יותר.
את שירותי הצבאי העברתי בלהקת הנח"ל. למרות שלא הייתי במעמד של כוכב שם (אפילו הייתי מועמד להדחה על ידי חבריי אחרי תכנית אחת...), זו הייתה פלטפורמה נפלאה לפיתוח והבנת חושי הבמה. להקת הנח"ל דאז הייתה אחד הדברים הגדולים ביותר בשדה התרבות והבידור בישראל ואנחנו זכינו לעבוד עם טובי היוצרים והבמאים בארץ. לקראת סיום שרותי בלהקה – פגש בי הזמר יואל דן ("שלישיית גאולה גיל") והציע לי להצטרף להרכב שהקים ויחד נסענו לאירופה ולארה"ב למסע שארך שנה ורבע. אם לא הייתה להקת הנח"ל – לא היה המפגש עם יואל דן ואם לא הייתה המסגרת הזאת – מסגרת שחשפה וקרבה אותי לעולם המקצועי – לא הייתי כותב כאן את השורות האלה.
מייד לאחר חזרתי מארה"ב – נקראתי על ידי שלום חנוך להקים עם בני אמדורסקי ואיתו את "השלושרים". הצלחת השלישייה הזאת הייתה גורפת ויוצאת דופן ושאבה אותי באופן מוחלט אל עולם המוסיקה והבידור המקצועיים, הצלחה שממנה לא הייתה דרך חזרה ואשר הובילה להרכבים נוספים כמו "כיף התקווה הטובה", "שובבי ציון" ועוד וכך מצאתי את עצמי כחלק מסצנת הרוק הישראלי, דבר שמצד אחד שימח אותי אבל מצד שני הוביל אותי כבר אז לשלב הבא, שלב הזמר הסולן אשר מתחיל להלחין לעצמו את חומריו.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, ב-1974, יצאו – במקביל – שני תקליטים: האחד – תקליט הסולו הראשון שלי והשני – "ערב שירי רחל", עם דורית ראובני ודני כץ, שם שמשתי לראשונה גם זמר וגם מלחין ומנהל מוסיקלי. למלא בבת אחת את האוויר בשני תקליטים יכול להיות חלומו הרטוב של כל זמר המפלס את דרכו. באחת פרצתי לתודעה ולתקשורת המוסיקה, לא רק כחבר בהרכבים מוצלחים אלא כזמר וכיוצר עצמאי. אין ספק ששנת 1974 הייתה תחנה משמעותית בחיי, משם המשכתי – עם הביטחון שנאסף – לעוד ועוד תקליטים ולעוד ועוד הפקות, לבד ועם אחרים.
תחנה משמעותית ביותר בחיי הייתה הפגישה עם אהוד מנור, בהפקה המשותפת "ימי
תחנה קטנה ואחרונה להיום תהיה הופעתי הקרובה ב"הבימה" ב-24.7.14. כחמש עשרה שנה לא הופעתי במופע יחיד בתל אביב. בערב ב"הבימה" ב"אתם זוכרים את השירים, מסע ישראלי" – אשאף להביא מרוח התחנות עליהם כתבתי כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם