"הרוח העולה": אנימציה לא לילדים
בסרטו האחרון, הייאו מיאזאקי החליט לפנות החוצה, אל כלל הצופים בעולם. לא עבודתו הטובה ביותר ובכל זאת - "הרוח העולה" הוא סרט מורכב ויפהפה, המעמת בין נקודת המבט ההיסטורית לנקודת המבט האינטימית של גיבורו
כמו כל סרטיו, סרטו החדש של מיאזאקי, "הרוח העולה", נעשה באנימציה מסורתית ידנית, בניגוד לזו הממוחשבת. החדשות הרעות הן שעל פי הצהרתו, זהו סרטו האחרון, שכן בגיל 73 הוא החליט לפרוש מבימוי. החדשות הטובות הן, שניתנת לכם הזדמנות פז לעשות היכרות עימו ועם מכלול יצירתו הנהדרת, המהווה אלטרנטיבה אמיתית להיצע המוכר של תכני האנימציה.
עוד בתרבות:
20 אלף אחים: מחווה מרגשת לחייל הבודד
הטיש הגדול במחווה לתושבי עוטף עזה
החמאס לא יעצור את רינת בר
"הרוח העולה" מגולל, גם אם בחופשיות רבה וכיד הדימיון הטובה עליו, ביוגרפיה אמיתית. גיבור הסרט הוא ג'ירו הוריקושי - חולם, אופטימיסט, הומניסט וגם (זהירות ספוילר!) מהנדס האווירודינמיקה שעיצב את מטוסי הזירו היפניים הידועים לשמצה ממלחמת העולם השניה. מדובר, אם כן, ביצירה מורכבת, המיועדת, לראשונה אצל מיאזאקי, לקהל בוגר. וגם אם יש למיאזאקי סרטים טובים ממנו, עדיין, מדובר בממתק ויזואלי מרהיב בצורה יוצאת דופן, מרגש ולעיתים אף מפעים.
הגעתי לסרט ללא כל ידע מוקדם על תוכנו והופתעתי מאד לגלות כי בניגוד לרוב סרטיו, המשלבים ישויות מעולם הפולקלור היפני, בחר מיאזאקי לעסוק בסרטו האחרון בביוגרפיה של דמות אמיתית. הפתעתי גדלה שבעתיים כשהבנתי כי מדובר בדמות העלולה להיתפס כשנויה במחלוקת, מה גם, שהסרט מתמקד בחייה הפרטיים וחושף מעט מאד מהאירועים ההיסטוריים הכל כך משמעותיים המתרחשים ברקע.
האם ייתכן, כי מיאזאקי מנסה להציג דמות שרבים יחשיבו כאחראית (גם אם בעקיפין) למותם של חיילים רבים מבעלות הברית, דרך משקפיים ורודים תוך שהוא מטאטא הצידה כמעט לחלוטין את הקשר הישיר שלה למלחמה?! לא ממש. נראה כי מה שמיאזאקי מעוניין להשיג בבחירת חומריו הוא הפעלת הצופה כדי לעורר דיון.
ראשית, ישנה חשיבות רבה לבחירה של מיאזאקי לעסוק הפעם בחומרים ריאליסטיים היות והם מובנים ביתר קלות לצופה המערבי. עד כה, סרטיו היו ממוענים קודם כל לצופה היפני הבקיא בכל הניואנסים התרבותיים הקיימים בהם, וכעת, בסרטו האחרון, מיאזאקי החליט לפנות החוצה, אל כלל הצופים בעולם. שנית, הבחירה בגיבור ששמו וסיפורו אינם מוכרים מחוץ ליפן חשובה אף היא, שכן, אפקט אי הידיעה, הוא אחד המנגנונים החשובים בסרט המופעלים על הצופה.
מיאזאקי מנסה להעביר לנו שיעור בנקודת מבט. קל לשפוט אדם בראייה כל יודעת לאחור, בראי ההיסטוריה, אבל אל לנו לשכוח כי בהווה, השליטה של האדם על חייו
כדי להשיג את מטרתו, הסרט מקרב אותנו אל נקודת מבטו של ג'ירו. אנו חווים את העולם דרך עיניו, בצבעי פסטל אופטימיים ומשכרים, בשמיים המביעים שינוי ותקווה, ובחלומותיו על תעופה. והיות ואנחנו, ממש כמותו, לא יודעים מה צופן לו העתיד, קל לנו להזדהות עימו ולחבב את מי שהוא כאדם. יחד עם ג'ירו אנו גם נסחפים אחר דאגתו לאהובתו החולה וקל לנו לשכוח את רוחות המלחמה המנשבות סביבנו. ואז, לקראת סוף הסרט, כשמגיעה התגלית כי ג'ירו הוא המהנדס שתכנן את מטוסי הזירו, עלינו לעמת בין נקודת המבט שעיצבנו במהלך הסרט, לבין זו המכירה כבר את ההיסטוריה. ולכאן בדיוק רצה מיאזאקי להביא אותנו. כי לא משנה כיצד נכריע, עצם העמדת הדילמה הזו, היא הדבר החשוב. דילמה שמשמעותה ההבנה כי יש משמעות לדרך ולכוונה. למסע. הרי זה בסופו של דבר מה שיש לנו בחיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם