"פרנק": אותו הסרט במסכה אחרת

תעשיית הקולנוע העצמאית שוב מרימה את ראשה המוכר, רק שהפעם הוא עטוי במסכה ענקית מעיסת נייר. מבדר לעתים ומעביר את הזמן, אבל אי אפשר להתחמק מההרגשה שבסרט הזה כבר היינו

נטליה ירמין | 18/7/2014 8:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
האם אי פעם שכבתם במיטה בשעות הקטנות של הלילה ותהיתם לעצמכם – מה יקרה אם ניקח את מייקל פסבנדר, נתקע עליו ראש עצום מעיסת נייר ונעשה מזה סרט? ובכן, זה הזמן להפסיק לחכות, כי יום המזל שלכם הגיע. "פרנק", סרטו החדש של הבמאי האירי המוערך לני אברמסון, עונה בדיוק על שאלה הרת הגורל זו.

קומדיית האינדי מגוללת את סיפורו של ג'ון, מוזיקאי כושל שמצטרף ללהקה שמורכבת כולה מתמהונים, שבראשם כאמור עומד פרנק, יוצר מוכשר ומעורר השראה המבועת מהרעיון של להוריד את המסכה הממשית והמטפורית בתוכה הוא חי. חברי להקה אחרים כוללים בין השאר את קלרה (מגי ג'ילנהול), נגנית טרמין חמומת מוח שמנסה לאמלל את חייו של ג'ון, ודון (סקוט מק'ניירי), מנהל להקה חברותי עם תיאבון מיני לא סטנדרטי. חברי הלהקה מגיעים לבקתה מבודדת על מנת להקליט את אלבומם החדש, אך עם הצטרפותו של ג'ון לחבורה, הדינמיקה הקבוצתית משתנה ונוכחותו מאתגרת את חברי הלהקה, ואת ג'ון עצמו, לחשוף צדדים בעצמם שעד כה לא זכו להיחשף.

עוד בתרבות:
התעללות בילדים: בוטה מדי למוזיאונים בישראל
הדרוזים בישראל: למי קראת חוראני?
מיהו גיבור העל שיהפוך לאישה?
מתוך הסרט
החיים (שוב) בתוך מסכה. ''פרנק'' מתוך הסרט

כיאה לסרט אינדי משובב תמצאו בו הרבה וואן-ליינרים חביבים ולכאורה לא צפויים, בדיחות משעשעות שאמורות לגרום לכם להרגיש לא בנוח בדיוק מספיק בשביל ליהנות מהן, 

ושיעורי חיים שכולנו כבר למדנו מסרטי אינדי אחרים, אבל מתעקשים לתקוע לנו אותם שם בכל מקרה. למרות שהסרט סובב סביב סיפורה של להקה, המוזיקה שהדמויות מבצעות במהלכו דווקא קצת נדחקת לשוליים, עובדה מצערת שכן ההצצות שאנו כן זוכים לקבל דווקא נשמעות די מוצלחות. "פרנק" הנו סרט שאמנם מבדר לפרקים אך לא ניתן להתחמק מהתחושה המוזרה ו/או המצערת של "נראה לי שכבר ראיתי את כל זה פעם" כי אכן כבר ראיתם את זה פעם, לפחות פעם.

בשנים האחרונות תעשיית הקולנוע העצמאי (קצת פרדוקסלי בפני עצמו) הצליחה ללא ספק להביא לכדי שלמות את תת-הז'אנר של סרטים עצמאיים על אנשי שוליים כאלה ואחרים, אלה בעלי סיפורי החיים המשונים, המקופחים באיזושהי צורה ושהעולם מסרב להבין אותם. בשנת 2004 כשיצא "גרדן סטייט" כולנו התלהבנו, וב-2006 כשיצא "מיס סאנשיין הקטנה" עדיין היה לנו נורא כיף, וכשיצא "ג'ונו" ב-2007 גם הוא הפך ללהיט, והיו עוד עשרות סרטים כאלה שאמנם נבדלו אחד מהשני בקווי העלילה שלהם, אבל בכל זאת משהו בהם הרגיש מאוד מוכר. ווס אנדרסון בנה את הקריירה שלו על השטיק הזה, אבל הוא פחות או יותר הבמאי היחידי שעדיין יכול להוציא משהו כזה לפועל בצורה מוצלחת. "פרנק", לעומת זאת, כנראה יידחף לתוך הערימה ההיא של הסרטים האחרים שאולי ניסו להיות כמו אנדרסון, ויצאו רק בסדר.

 


סך הכל, "פרנק" הוא סרט נחמד להעביר איתו את הזמן כשהוא משודר בטלויזיה ואין לכם כח לצאת בסוף השבוע. מחשבות כמו "מעניין כמה חם מתחת לעיסת הנייר הזו" או "האם נזכה לראות את זיו פניו של פסבנדר עד סוף הסרט" גם יכולות להעביר את הזמן.
לא רע או טוב בצורה יוצאת דופן, הבחירה לצפות ב"פרנק" היא ללכת על בטוח. ואולי באמת זה מה שחלקנו רוצים וצריכים, שזה גם בסדר. אם בכל זאת חשקה נפשכם במשהו משמעותי ומטלטל, משהו טוב באמת, אל תטרחו עם הסרט הזה דווקא.

מתוך הסרט
במסיכה הזאת כבר היינו. ''פרנק'' מתוך הסרט
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק